מה היו כותבים בעין השביעית על קמפיין העין השביעית?

ב-3.6, לפני קצת יותר משבוע, העלה אבנר הופשטיין (שכותב לעתים גם באתר זה) ב"העין השביעית" טור נגד חציית הרוביקון של נדב פרי מערוץ 10 לחממה העשירה של יצחק תשובה. במאמר ביקר הופשטיין בעיקר את תגובתו של הערוץ, שטען כי לפעילות העתידית של פרי לא יהיה כל קשר לתחום הפוליטי שאותו סיקר. "'אין כל קשר'", חתם את המאמר, "הוא אחד מאותם שקרים קטנים ומצחיקים שעיתונאים מספרים לעצמם מעת לעת, תחת הקלישאה 'מותר להתפרנס'".

שלילת טיעון "הזכות להתפרנס" הייתה לאורך השנים אחת ממטרות הדגל של "העין השביעית", במידה לא מבוטלת של צדק. אחרי הכול, בשם הזכות להתפרנס מותר גם לעסוק בזנות, לשדוד בנק או לחטוף אדם לשם כופר. כשעיתונאי מפנה את עצמו מעיסוקיו השוטפים להשתתפות בקמפיין שיווקי ו/או מיישר קו עם מנהליו באשר למדיניות שאינו מסכים עמה, הוא חוצה את גבולות האתיקה ונאחז בקרנות המזבח של הפרנסה. אתר "העין השביעית", גוף חשוב מאין כמוהו בנוף התקשורת הישראלי, תמיד שם כדי להזכיר שהזכות להתפרנס קיימת, אך מלווה בלא מעט קלון ובהזניית המקצוע.

הצרה היא שכעת עושים כותבי "העין השביעית" בדיוק את מה שהם מצפים שממנו יימנעו מושאי סיקוריהם: הם מריצים קמפיין שיווק עצמי אגרסיבי בהשתתפות פרזנטורים - שהם גם עיתונאים בכירים המשמשים בימי שגרה כמושאי סיקור של האתר, אשר נובע מרצון לשמור על שלום הדמוקרטיה וכן, גם מהדאגה לפרנסה.

ארבעה ימים בלבד לאחר טורו של הופשטיין פרסם עורך האתר שוקי טאוסיג את המאמר "פוקחים עין (3)", ובו הציג את תמונת המצב המעודכנת של הקמפיין להצלת "העין השביעית". למעלה מחודשיים מקושש האתר שקל לשקל על מנת לשרוד, ממש כשם שניסו לעשות עיתוני ענק שקרסו בעבר. היעד עומד על כמיליון שקל, טאוסיג מספר שעד כה נתרמו 300 אלף. ובכל זאת, טאוסיג וחבריו לא מוותרים, הם ממשיכים ללחוץ וימשיכו עד הרגע האחרון. "התמיכה יוצאת הדופן שהגיעה אלינו בתוך זמן קצר מאז התחלנו את קמפיין מימון ההמון הצילה את 'העין השביעית'. היא אפשרה את מהלך היציאה לדרך עצמאית, אבל לא רק זאת. היא היתה עבורנו תמיכה מורלית, זריקת עידוד בנתיב החדש ותזכורת לכך שמה שאנחנו עושים כאן מדי יום הוא חשוב ומעניין לא רק עבורנו, אלא עבור קהל גדול של קוראים שעוקב אחרינו".

עם כל ההערכה למאמץ, הנה מה שטאוסיג אומר בפשטות: אין לנו כסף, אנחנו צריכים כסף כדי להתקיים ואנחנו נעשה הכול כדי שזה יקרה, כולל השארת המאמר בכותרת הראשית של האתר, שאף שאינו אתר חדשות קלאסי - מקפיד להתעדכן אפילו בסופי שבוע, במשך שלושה ימים (לפחות) ברציפות. מה היה קורה לו היה אתר "הארץ" משאיר כותרת ראשית במשך שלושה ימים? ובכן, המחדל החמור היה מגיע לכותרות הראשיות של "העין השביעית". ומכיוון שמדובר בקמפיין פרסום והידור עצמי, נרשה לעצמנו להיות קיצוניים עוד יותר ולתהות כיצד הייתה עוברת כותרת ראשית ב"ישראל היום" בשבחו של בנימין נתניהו, כשהיא מתכבסת ועוברת שינויים קלים עד בלתי מורגשים במשך חצי שבוע. תנו לנו לנחש: מאמר, כפי הנראה ראשי, ב"העין השביעית" מלווה במספר טורי דעה.

ב"העין השביעית" הלכו בקמפיין הזה אול אין, לא לקחו שבויים ועשו דבר כמעט חסר תקדים: הם פנו למושאי הסיקור שלהם, אותם אנשים שסביבם מצוירת לא אחת המטרה לחצי הביקורת, בבקשת תרומה. הנימוק הוא משהו בסגנון "אתם צריכים אותנו כדי שנגן עליכם מעצמכם". זה מהלך שאתה עושה כשאין לך מה להפסיד, ואכן – התוצאות לא איחרו לבוא. לא ברור כמה כסף תרמו עיתונאי חוד החנית, אבל חלקם נתן את מילתו לטובת המאבק, ומילה שווה לעתים יותר מכסף.

אלא שתחת ההישג הזה מסתתרת אמירה לא מעודדת עבור "העין השביעית", הרואה בעצמה כלב השמירה של הדמוקרטיה. העזרה הלא צפויה, לכאורה, מגיעה מעמדה של פטרונות וכוח. בעצם הקמפיין, הכריזה "העין השביעית" על כניעה כמעט מוחלטת. כשאומרים לך "עוד מעט לא נהיה פה" וקמלים בעקביות, אתה לא חש בסכנה. ואכן, טייקוני התקשורת מרגישים את האיום הזה מסתלק. נראה שהעיתונאים שכרגע מיחצנים את "העין השביעית" מוצאים בכך תועלת אישית רבה, הרי עידודה של הביקורת מנגד, גם אם יש חשש כבד שתופנה ישירות אליך, היא עדות לגבהות נפש וליושרה עיתונאית. אבל כלב השמירה לא נובח ולא נושך, הוא קשור ברצועה מהודקת כשבקערה שלו לא נותרו כמעט מים. במציאות כזו, לא פלא שהחתולים שמסביב מתהלכים באין מפריע וחלקם אף מתחכך בפרוות הכלב בקימור פטרוני.

יש שיגידו שהקמפיין להצלת "העין השביעית" חשוב. זה לא נכון. קיומו של האתר וכותביו הוא שחשוב. הלוואי שימשיך להתקיים, כי המושג "זה יופיע ב'העין השביעית'" הוא אכן מינוח מאיים שחשוב שיישמר. מסע ההידור העצמי פוגע מאוד באתר ופותח פתח מסוכן לקמפיינים דומים שיחלישו את כוחו עוד יותר (לכמה זמן יספיקו מיליון שקלים, אם יגויסו? מה יקרה כשהמיליון הללו יתפוגגו?). רגע לפני הצניחה לתהום, באתר מנסים בכל כוחם לאחוז בצוק. גם אם יעמדו במשימה וישרדו, הם כבר איבדו את אחד מעמודי התווך שמשרתים אותם במלחמתם היומיומית בעוולות התקשורת הישראלית: המאבק בזכותו של העיתונאי להתפרנס.