פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ההפתעה הגדולה ביותר זו דוברות המשטרה"

      מה עושים כאשר עוד לפני שהגיעו לזירה מגיעים אליהם בוואטסאפ סרטונים שצולמו ממנה ואיך זה שבתחרות עם הפייסבוק התקשורת המסורתית דווקא מנצחת? דרשנו מכתבי הפלילים הבולטים תשובות - וקיבלנו על הדרך כותרת מפתיעה: ציון לשבח למשטרה

      פיגוע דקירה בחסם שוטר, חברון (מערכת וואלה! NEWS , צילום: ציפי שליסל, TPS)
      זירת פיגוע, בשבוע שעבר (צילום: צילום: ציפי שליסל, TPS)

      הימים שבהם סרטוני חיות עושות דברים חמודים שלטו בפייסבוק נראים כמו זכרון רחוק. את הפאג המחופש וגורי האריות המקפצים מחליף כעת ז'אנר קליל פחות - סנאף; דקירות, הוצאות להורג (שיטת הנטרול הטובה ביותר) וניסיונות רצח בתיעודים מדויקים וזריזים יותר מאי פעם של ההתרחשוית בשטח. תיאור של זירת אירוע והבאת עדויות מצולמות ממנה הייתה פעם, מזמן, נחלתם הבלעדית של כתבי המשטרה והפלילים. אלה היו נמדדים ביכולת שלהם להיות מחוברים לגורמים הנמוכים ביותר בשטח ולהביא מהרחוב את העדויות, אבל זה הרבה יותר קשה בימים האחרונים שאין בלעדיות, וכולם עדים להכל מהרגע הראשון. מלאכת התיעוד וההפצה הופקעה מידיהם של הפליליסטים והיא נחלת הכלל, והתיעוד נמצא אצל הקהל שלהם ביד הרבה לפני שהוא עובר בחדרי העריכה. האם כתבי הפלילים לא מרגישים שהם פחות רלוונטיים? מה נדרש מהם כדי להדביק את הפער, והאם הם רואים בכך ברכה או קללה?

      "האירועים הללו מתרחשים באמצע היום, במקומות הומי אדם בשעות העמוסות ביותר במרכזי הערים - ברור לנו שאין אפשרות שהאירועים האלה לא יהיו מתועדים", אומר כתב הפלילים של הארץ, יניב קובוביץ'. "כולם היום עם פלאפונים שלופים בכל מקום, בטח כאשר משהו קורה מול עזריאלי בשתיים בצהריים, המקום הכי עמוס בשעות הכי עמוסות".

      והתיעוד המיידי שמגיע מהאירועים ולא עובר דרך המסננת של כלי התקשורת המסורתיים, אלא מופץ באופן ויראלי - זה לטובתנו, העיתונאים וכלי התקשורת, או לרעתנו?

      "זה כבר לא לטובתנו או לרעתנו, זו עובדה קיימת. זו מציאות חדשה שאנחנו לומדים לעבוד בה תוך כדי. אני חושב שהעובדה שאתה לא עסוק בלהביא את התמונה ואת החומרים אלא בלהבין מה קרה - במקום כלשהו זה מפנה לך יותר מקום להעמיק. בעבר באמת היה מירוץ מטורף של להביא את התמונה, ואיך להשיג את הווידאו ומאיזו מצלמת אבטחה. היום כשאתה יודע שעד שאתה מגיע לזירה זה כבר אצלך בוואטסאפ וזה כבר אצל העורך במערכת, אז אתה מתפנה להבין מה קרה. שים לב שגם היום כבר אין גורם שאתה פונה אליו כדי לקבל את התיעוד, הוא מגיע אליך ומרוב שזה רץ מהר אתה לפעמים אפילו לא יודע למי לתת את הקרדיט כי אין לך מושג מי צילם את זה. אין לא לי כעיתונאי, ולא ככלי תקשורת, שום יכולת לשלוט על זה".

      שני מקרים בולטים מהשבוע האחרון שבהם המציאות נפלה קורבן לויראליות ולמהירות: התמונה עם האמל"ח שכביכול נתפס במחסומים, והתמונות של המחבל הצעיר שנורה למוות. כזכור, האמל"ח היה מהמרמרה והמחבל עדיין חי. קל יותר ליפול בזה היום?

      "אני עדיין לא רואה דברים כאלה עולים בכלי התקשורת המסורתיים. ברשתות החברתיות אין על זה שליטה, כמו על רכילויות למשל ושאר דברים שרצים ברשת. אבל כלי התקשורת עושים את הסינון, אנחנו הרי מקבלים הרי את כל הוואטסאפים ואנחנו יודעים ממה ראוי להתעלם. דווקא בימים של אירועים כאלה יש יותר בדיקה כיוון שאנחנו באמת מקבלים המון המון מידע, ונעשית תמיד בדיקה מול גורמים רשמיים".

      יניב קובוביץ' (הארץ)
      "בסך הכל אתה לא רואה הרבה פדיחות של התקשורת הממוסדת". קובוביץ' (צילום: "הארץ")

      "היום כל אחד שהולך עם סכין ברחוב כבר מוצא את עצמו בפייסבוק"

      בתקופת האינתיפאדה השנייה היה אבי אשכנזי, היום כתב הפלילים של וואלה! NEWS, כתב הפלילים של עיתון מעריב. "היינו מגיעים לזירת פיגוע, ומתחילים במלאכה של תיעוד - לצלם, לתשאל גורמים, לראיין עדי ראייה", הוא נזכר. "היום אני עוד בדרך לזירה וכבר מגיעים אלי בוואטסאפ כל מיני סרטונים שצולמו שם, לא היה דבר כזה מעולם".

      אני אהיה בוטה ואשאל אותך: בשביל מה אני צריך אתכם?

      "כי אנחנו הגורם שבורר, וזה חשוב במיוחד בימים כאלה, לעשות בדיקה של מה זה פיגוע ומה לא. הרי היום כל אחד שהולך עם סכין ברחוב כבר מוצא את עצמו בפייסבוק עם כיתוב של מחבל. אנחנו מביאים אם הערך המוסף, ומוודאים שלא תיוותר פאניקה מיותרת איפה שאין צורך".

      תן לי דוגמא לפאניקה מיותרת.

      "תראה את ראשון לציון למשל - העיר ריקה מאנשים, והכל בגלל תמונה בפייסבוק שהפכה ויראלית בתוך שניה ורצה בכל קבוצות ההורים בוואטסאפ שבה היה תיעוד של אירוע אלים שנטען שהוא פיגוע. העיר ממש בסגר. וזה לא היה כלום, מדובר היה באירוע פלילי רגיל, כביכול. אז אני צריך לדווח שלא קרה כלום - תראה לאיזה מצב הגענו".

      פאנל מוקד 100 – כנס אילת (ראובן קסטרו)
      "לא היה דבר כזה מעולם". אשכנזי (צילום: ראובן קסטרו)

      תחרות סמויה עם הרשתות החברתיות

      כתב הפלילים של חדשות 10, דורון הרמן, מכנה את היחסים בין הרשתות החברתיות לתקשורת "תחרות סמויה" שבה לתקשורת המסורתית יש יתרון בולט - מהימנות. "זה שברשתות החברתיות אתה רואה את הסרטונים לפעמים לפני שאנחנו משדרים אותם - זה גורם לבלבול מאוד גדול בקרב הציבור", הוא אומר. "הציבור לא יודע מה הקונטקסט, מי צילם, האם זה אותנטי או צולם לפני שנה - אנחנו הדבק שמחבר בין סרטון לסרטון ואנחנו מציירים את התמונה בצורה הכי מהימנה ומקצועית. למרות שאנחנו בסוג של תחרות סמויה עם הרשתות החברתיות, אנחנו בסופו של דבר אלה שמביאים את הדברים עם ההערות החשובות ועם הפרשנות הנכונה".

      אז למעשה בכל פעם שיש בפייסבוק דיסאינפורמציה, שזה כל הזמן בערך, מתחזק קצת מעמד התקשורת המסורתית. יש בימים כאלה ים של מידע שגוי שבטח זרם אליכם - איזה היה בולט במיוחד?

      "נכון, זו עוד סיבה שכדאי לבוא אלינו ולא להתמכר לוואטסאפ. בשבוע האחרון היו מספר אירועים פלילים, למשל בחולון, ברמלה ובמקומות נוספים - מאוד מהר הגיעו משם הסרטונים והדיווחים היו משוכנעים שמדובר באירוע על רקע לאומני. מי שקורא את זה ברשתות החברתיות ונחשף לזה חושב שזו המציאות. אבל אנחנו בודקים, ושואלים ומצליבים, ומי שצופה בנו מבין שזה שלא היה מדובר באירוע פח"ע ואנחנו מורידים לו את הלחץ במקרה הזה. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מלחיצה וצריך להתנהל חכם מול המציאות שמשתנה".

      "פעם היינו נופלים בדברים האלה, רואים תמונות ומתנפלים עליהן - אבל זה כבר לא קורה", אומר קובוביץ' בתשובה לשאלה בדבר הדיסאינפורמציה שמופצת בימים הסוערים - לפעמים במתכוון ולפעמים לא. "אנחנו יודעים שיכול להיות פער דרמטי לפעמים בין התמונה לבין המציאות, ולמדנו להיזהר יותר. אני לא אומר שזה לא משפיע, כי באמת זאת כמות מטורפת של אינפורמציה כמו שלא הייתה קיימת בעבר, אבל היום ברור לנו גם שאנחנו חייבים לבדוק יותר לעומק את הדברים לפני שאנחנו מפרסמים אותם. בסך הכל אתה לא רואה הרבה פדיחות של התקשורת הממוסדת, למרות שיש ותמיד יהיו כי בימים כאלה כולם עם פתיל קצר".

      דורון הרמן (יח"צ)
      "אנשים מבינים מה קורה - לא צריך לתת להם את זה בכפית". הרמן (צילום: יח"צ)

      "בפיגוע ברעננה המחבל היה ערום אבל החלטתי לצנזר את עצמי"

      אחד הדברים שהשתנו בצורה חדה בשנים האחרונות זו הקלות בה תיאורים גרפיים חודרים למרחב האישי שלנו. מדובר למעשה, ברטרו. עד אמצע שנות התשעים לא הייתה הקפדה יתרה בקרב עורכי כלי התקשורת בכל מה שנוגע לפרסום תמונות קשות לצפייה, אולם הפיגוע בקו 5 בת"א בשנת 94' שינה את כללי המשחק. גופת הנהג שהייתה שכובה על ההגה זמן רב צולמה ממגוון זוויות ובפרטי פרטים, חלק מקרובי ההרוגים למדו על מותם מהטלוויזיה, והתקשורת החליטה להפעיל צנזורה עצמית בכל מה שנוגע לפרסום סנאף. היום, כשסנאף הוא ז'אנר רווח ברשתות החברתיות ובמיוחד בוואטסאפ, התקשורת הממוסדת נאלצת להיגרר ולמתוח את הגבולות. "שים לב, עברו 12 שנים מאז הפיגוע בקו 5, והטכנולוגיה העלימה את המסקנות שהיו לנו מאותו אירוע", אומר אשכנזי. "התמונות שיצאו משם ללא טשטוש זעזעו את הציבור, וההחלטה הייתה לא לשדר תמונות כדי לא לפגוע ברגשות הקוראים. היום כל זה כבר נעלם".

      לסרטון של דקירה בזמן אמת או ניסיון פיגוע יש ערך עיתונאי רב. אבל תמונות של מחבלים הרוגים משרתות ערך עיתונאי כלשהו? ערך מוראלי? בשביל מה אנחנו מפרסמים אותן?

      "אני חובש במילואים, נשבעתי את שבועת החובש - להציל חיי אדם בין אם אוהב או אויב. אני לא רץ למחוא כפיים בנפול אויב, ואני חושב שאנחנו חייבים לכבד את קדושת החיים בכל מקרה ומקרה. כעיתונאים אנחנו חייבים לטשטש ועשות צנזורה של התמונות האלה, אני לא חושב שהילדים שלי צריכים לראות מחבל הרוג. כעיתונאים, אסור לנו להיגרר למציצנות הזו".

      אתה מפעיל צזנורה עצמית?

      "אני אתן לך דוגמא. בפיגוע ברעננה המחבל שכב על הכביש לידי, היה ערום בחלקו, וקיבל טיפול מצוותים של מד"א. יכולתי לצלם אותו ממרחק של מטר, אבל החלטתי לצנזר את עצמי וללכת אחורנית ולצלם מרחוק כדי שלא יראו יותר מדי פרטים. זו אחריות שלנו - גם אם מדובר במחבל אנחנו חייבים לשמור על אחריות ועל אתיקה בנושא הזה".

      כפי שפורסם בוואלה ברנז'ה, בחדשות 10 הפכו את את הריסון העצמי לכללי אתיקה. מנכ"ל החברה, גולן יוכפז, ערך מספר ישיבות שבסיומן כתב לכל עובדי חדשות 10 כי יש לשמור בהקפדה יתרה על כבודם של קורבנות הפיגועים ולא להראות תקריבים של מעשי רצח או פציעה חמורים. שני כללים שנקבעו הם כי לא ישודרו תמונות של גופות בשטח ולא ישודר רגע ההתמוטטות של המחבל כתוצאה מירי ההשתלטות. "הוא לא רוצה תיאורים גרפיים קשים, הרי אפשר להביא חדשות מאוד דרמטיות גם בלי להראות את הדם ואת החיסולים", אומר הרמן. "אנשים מביני מה קורה - לא צריך לתת להם את זה בכפית ולכן גולן קבע גבולות גזרה. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים, גם אם זה בשידור חי, כדי להקפיד לשדר לפי הכללים האלה שהם בעיני מאוד ענייניים".

      ממלא מקום המפכ"ל: "מפקדים במשטרה שילמו מחיר גבוה מהנהוג" (עומר מירון)
      "אולי כי יש מפכ"ל חדש". ניצב בנצי סאו (צילום: עומר מירון)

      הכתבים מסכימים: ציון לשבח למשטרה

      תקופת כהונתו של יוחנן דנינו כמפכ"ל המשטרה הייתה מאופיינת ביחסים מתוחים במיוחד בין העיתונאים וכלי התקשורת לבין משטרת ישראל והדוברים שלה. המתיחות הגיעה לשיא כאשר כתבי הפלילים הבולטים החליטו להחרים את אירוע סיכום עבודת המטה הארצי של המשטרה מתוך כעס על היעדר שיתוף פעולה עמם. בכנס אילת הם כבר האשימו את הדוברות בכך שאנשיה משקרים להם בכוונה. היום, ועל רקע האירועים האינטנסיביים, הם כבר נשמעים אחרת לגמרי. "האמת היא שהפעם אני חייב לתת להם ציון לשבח", אומר אשכנזי כשהוא מתבקש לדרג את היעילות במקרה בנוכחי. "מה שאנחנו רואים בשבועיים האחרונים זה מופת לאיך הם צריכים לעבוד. הם עובדים זריז, מוציאים חומרים מהר, עורכים אותם טוב. דוברות המשטרה באמת פועלת הפעם בצורה מהירה ומדויקת ויש לזה השלכה על הציבור". יניב קובוביץ' אומר דברים דומים. "המשטרה היא זו שלמעשה מנהלת את האירועים האחרונים - היא מגיעה לשטח, היא זו שמנטרלת את הזירה - השירות שאני מקבל היום ממשטרת ישראל הוא ברמה מאוד גבוהה של זמינות ומהירות".

      "אני חושב שההפתעה הגדולה ביותר בתקופה הזו זו דוברות המשטרה", אומר דורון הרמן. "אני חושב שמחלקת הדוברות של משטרת ישראל הייתה בשנים האחרונות הייתה מאוד לא מקצועית, ובימים האחרונים אתה יכול לראות שהם קורעים את התחת. הם מפגינים הרבה יצירתיות והרבה מקצועיות, במיוחד הדוברים של מחוזות ירושלים ודוברות המטה - זה כאילו פתאום כולם התעוררו".

      אז אפשר להגיד שגל הטרור הזה פתח לכם איתם דף חדש. מה הביא לשינוי?

      "אולי כי יש מפכ"ל חדש, ועכשיו מסתכלים מלמעלה על כולם איך הם פועלים. אני רואה שמחלקת הדוברות עושה את המקסימום ויכול להיות שזו הסיבה. אני מאמין שכיוון שהמערכה הזו היא של המשטרה ולא של צה"ל, הם מרגישים שזו הזדמנות בשבילם להראות את העבודה הקשה שהם עושים. רק לפני שלושה שבועות כתבתי מאמר קשה על המשטרה, שחטתי אותם. אבל היום אני חושב שמגיעה להם מילה טובה".