בימים האחרונים נשמעו טענות רבות באשר ליחס הבעייתי לנשים של בני ציפר, בעקבות מאמרו מעורר הסערה ב"הארץ" שפורש כמעודד אונס קטינות. בעקבות כך, כפי שפורסם בוואלה! ברנז'ה, איגודים פמיניסטיים ואנשי תקשורת הביעו את מחאתם כנגדו, עצומות קראו להחרמת מאמריו וביטול המנוי בהארץ, וכ-80 משוררים ואמנים חתמו על מכתב שבו הודיעו כי לא יקחו חלק בפסטיבל בניהולו, והבוקר (רביעי) פרסם ציפר מאמר התנצלות והודיע כי יפסיק לפרסם את טורו ב"הארץ". טענות אלו כנגד ציפר מקבלות חיזוק נוסף בפרסום סיפורה של הסופרת המוערכת גלית דהן-קרליבך. במשך עשר שנים, שלחה דהן-קרליבך מעל ל-20 שירים, סיפורים ומסות למוסף ספרות ותרבות בהארץ שעורך ציפר, שדחה את כל פניותיה. היא החליטה לשלוח לו שיר שלה עם שם בדוי של גבר, ולאחר שבועיים, בפעם הראשונה ציפר פרסם טקסט של היוצרת, במחשבה שהיא יוצר. "הייתי המומה. ציפר אנטי נשי. הארץ צריך לחשב מסלול מחדש", היא אומרת לוואלה! ברנז'ה.
דהן קרליבך, בת 35, נולדה בשדרות וגדלה בה, באשדוד ובירושלים. היא פרסמה שני רומנים, "אחותי כלה והגן נעול" ו"קצה", ושני ספרים בסדרת "ערפילאה", וזכתה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת תשע"ד, בפרס אקו"ם "על ערפילאה" ובמלגת פרדס מטעם הספריה הלאומית ליוצרים צעירים. בנימוקים לזכייתה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים נכתב בין השאר: "בין הקולות הצעירים בולט קולה של דהן קרליבך במקוריות שלו, בחופש דמיון ובתעוזה. עלילות ספריה רחוקות מבנאליות, והן נעות במחוזות שאינם מרבים להופיע בספרות העברית. תיאור המחוזות הללו בשום אופן איננו מגויס לביטוי עמדה פוליטית. ניכר שהוא נובע בטבעית מהסיפור ומהכותבת, ובכל זאת ניתן לומר שדהן קרליבך כותבת ספרות שאיננה בורגנית". פרט לכתיבה הספרותית, מדריכה סיורים ספרותיים בירושלים ומנחת סדנאות כתיבה.
ציפר בתגובה: "אני מפרסם מה שמוצא חן בעיני"
"במשך שנים נהגתי לשלוח למוסף ספרות ותרבות של בני ציפר טקסטים שונים: שירה, סיפורים קצרים, מסות. לא קיבלתי תגובה", אומרת דהן-קרליבן לוואלה! ברנז'ה. "צריך להבין שסופר לא באמת כותב למגירה. אצל כל הסופרים המתחילים פרסום בכתב עת ספרותי הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה הספרותית. כך ששלחתי אליו בלי הכרה, מעל 20 טקסטים, במשך עשר שנים. בהתחלה שלחתי לפקס ואחר כך במייל. יום אחד, עיני לכדה תכתובת בין שתי נשים בפייסבוק. הן כתבו משהו על כך שהוא לא מפרסם יצירה של נשים, אלא של נשים מועטות ביותר. חקרתי קצת את העניין וגיליתי שמדובר במשהו ידוע. חבר סופר אפילו יעץ לי בצחוק: 'תכתבי בשם של בן'. מכיוון שאני חושבת שכל סופר שמכבד את עצמו זקוק לשתיים שלוש פרסונות ובהיותי יוצרת דמויות ללא הרף ומתוך חוש הומור עצמי, מיד יצרתי את עמנואל בלום ומיענתי לציפר את אחד השירים שלי, 'קומוניקט נאום האושר', שאותו כותבים, לכאורה, השליחים שלו, פאול את פטרוס בע"מ. קיבלתי תשובה מיידית ולאחר שבועיים השיר פורסם".
"הייתי המומה", מוסיפה דהן-קרליבך. "לא ידעתי אם אני יותר פגועה מהעובדה שבאמת יש פה ככל הנראה עניין מגדרי ואנטי נשי או מוחמאת מכך שהכישרון שלי עמד בניסיון. לגבי עמדותיו של בני ציפר עצמו, אני בטוחה שיש פה מידה רבה של פרובוקציה. רצה הגורל ונולדתי למשפחה שחינכה אותי לא להאמין בשני גורמים: פוליטיקה ועיתונים, כך שאני לא מתרגשת מהעובדה הזו שהאדם פשוט פרובקטור. מה שכן, אמירתו לגבי אמנים ויצירה ופריקת כל עול מוסרי היא אינפנטילית במקרה הטוב ומושחתת במקרה הרע. גם אם נניח שלפני מאתיים שנה ויותר היו נורמות כאלו מקובלות בשוק, בוא נזכור שגם היו נורמות בהן נשים לא יכלו לפרסם ספר בשמן האמיתי כמו האחיות ברונטה שפרסמו תחת שם בדוי את ספריהן. אני לא רוצה לחזור לשם. ממש לא. אני חושבת שכדאי מאד להארץ לחשב מסלול מחדש, כי בסופו של דבר זה מה שקרה: אישה פרסמה בשם בדוי של גבר כדי להתקבל".
בני ציפר מסר לוואלה! ברנז'ה בתגובה: "אני מפרסם מה שמוצא חן בעיני. ואמנם השיר שהיא שלחה תחת השם עמנואל בלום היה שונה לחלוטין מהדברים האחרים מבחינת המקוריות".