הבילד-אפ ברשתות החברתיות, למרות שארך מספר שעות בלבד ולא קיבל (עד שעה) לפני השידור שום כיסוי תקשורתי, עשה את שלו. עיני תעשיית הטלוויזיה כולה, בדגש על אלו של המתחרים, המתינו לחומרים המסקרנים הכוללים את הקלטת החמה בה יאיר נתניהו משוחח שיח שיכורים על הסכמי גז תמורת נערות ליווי, סוחר בחברתו לשעבר עם בנו של איש העסקים קובי מימון ומשוטט בין מועדוני חשפניות. הוכחה לגודל האירוע, לפחות באופן בו תפסו אותו בכירי "החדשות", ניתן לראות באופן בו בערב השידור (שני) ישבו מנכ"ל "החדשות" ושאר חברי ההנהלה בדסק, מאחורי יונית לוי וגיא פלג, צמודים למסכים, במה שנראה כמו אחד ההישגים הגדולים של החברה. בהמשך, כצפוי, האייטם לא ירד מהכותרות עם פולו-אפים של כל גופי התקשורת, פושים של כלל האתרים, דיווחים שוטפים ולא מעט קומפלימנטים - בדין.
ועדיין, מי שמצוי בפרטים, לא יכול היה שלא להבחין בערפל הקרב החריג שליווה את הפרסום. ב"החדשות" שמרו על "בונקר" חסר תקדים, אבסולוטי (כמעט, ועל כך בהמשך) בנוגע לפרסום. גם כיום - יומיים לאחר השידור, מסרבים בחברה לחשוף כל פרט בנוגע לאופן בו הקלטת הגיעה לידיהם. הסיבה הלא רשמית לכך, ניתן להניח, היא חיסיון מקורות, ואולם - דווקא השתיקה הגורפת גם בנושאים אחרים הקשורים בפרסום, מותירה מקום לספק או מאפשרת לקבל הצצה לאופן בו מתקבלות ההחלטות בחברת החדשות החזקה בישראל.
1) הסתירה בלוחות הזמנים
שאילתה שהופנתה השבוע מוואלה ברנז'ה לחברת "החדשות" לאחר פרסום ההקלטות, התייחסה לסתירה אפשרית בלוחות הזמנים. למחרת פרסומן, התראיין גיא פלג לגלי צה"ל ואמר כי "העבודה על התחקיר ארכה חודשים". מנגד, עורך הדין של המקור בועז קניג, אמר בשיחה עם "הארץ" כי "המקור התקשר אליו לפני מספר שבועות וביקש להיפגש לצורך ייעוץ משפטי". במקרה זה ייתכן שהפער בין "שבועות" לחודשים" נעוץ בזמן שחלף בין פנייתו של המקור ל"החדשות" לבין הבנתו כי עליו להסתייע בעורך דין, ואולם קצת יותר מורכב להסביר מדוע חלפו חודשים בטיפול בסיפור שלפי שלל אנשי תעשייה עמם שוחחנו השבוע אינו אמור לארוך יותר מכמה ימים (כולל בדיקות פוליגרף, יעוץ משפטי, ברור עובדות, פניה לתגובה, עריכת הכתבה). אוקי, אולי כמה שבועות. אם כך, ובהנחה ומדובר בחומר שמצדיק לשיטת "החדשות" פרסום ופתיחת מהדורה, מדוע המתינו בחברה חודשים עד לפרסום הכתבה (כפי שאומר פלג) ולא עטו עליה כמוצאי שלל?
ייתכן ומדובר במה שמכונה "מקור בעייתי" - אופציה שנשמעת לא בלתי סבירה, בוודאי על סמך הפרסום בוואלה ברנז'ה לפיו הוא נשא ונתן עם שלל כלי תקשורת נוספים טרם החלטתו ללכת עם זה שהרבה במחיר, ועל פרסום טרי של אמיר איבגי בערוץ 20 לפיו מדובר כלל בחוקר פרטי. אך ייתכן שדווקא העובדה שב"החדשות" לא היו שלמים עם פרסומו או חששו מהעובדה ש"אינו מחזיק מים" זאת בניגוד לנחרצות בה התבטאו מיד לאחר שידורו - הייתה זו שגרמה לעיכוב? מעבר לנושא האימות, לא מן הנמנע שבחברת "החדשות" דנו במשך חודשים רבים בסוגיה, ואף התייעצו עם כתביה ופרשניה באשר לאיכות החומרים המצויים ברשותם וההצדקה העיתונאית לפרסמם.
התשובה שהתקבלה בנושא זה מהחברה הייתה דומה לזו שהתקבלה ערב הפרסום על הלחצים מלשכת רה"מ ולמחרת פרסומו על שאלת התשלום: "אין תגובה".
2) הריאיון הנבואי (והמוזר) של עמית סגל
ביום חמישי האחרון בתכניתו "דקלסגל" בגלי צה"ל, ראיין כתב חדשות 2 עמית סגל את יורם כהן ראש השב"כ לשעבר (האזינו לווידאו), וקיבל את הכותרת שהובילה במהלך היומיים שאחרי את סדר היום; לדברי כהן, בניגוד לרושם שנוצר, השב"כ המליץ שלא לאבטח את בניו של רה"מ נתניהו. הפצצה שהטיל כהן, הובילה לתגובת ראש הממשלה וחשפה את העובדה שככל הנראה אחד מהם אינו דובר אמת. התשובה לשאלה החשובה עדיין לא ברורה, אך מה שכן ברור הוא שבאופן כמעט נבואי - הנושא כבש את סדר היום, ואיפשר לפרסום הקלטות לנחות על הקרקע הציבורית לכל הפחות כפרי בשל. הלבבות הוכשרו.
באותו ערב הכותרת (המצוינת) קיבלה סיקור אצל כלל גופי התקשורת, ואולם "החדשות" העניקו לה את נפח הסיקור הגדול ביותר. כך לדוגמא, במהדורה של "החדשות" בקשת ורשת האייטם שובץ כאייטם שני, ואילו בערוץ עשר כאייטם רביעי. גם מבחינת אורך האייטם מדובר בהבדלים לטובת "החדשות". ארבע דקות לעומת דקה וחצי בלבד אצל המתחרים.
כשלוקחים בחשבון שלמרות העניין הציבורי הרב שיש בהתנהלותו של נתניהו הבן כפי שזו עולה מהקלטות, החומרים האפקטיביים ובעלי המשקל הסגולי הם אלו שנוגעים באבטחה ובגז - קשה שלא לפגוש בשאלת המקריות. או במילים אחרות: האם הריאיון עם יורם כהן "הוזמן"? גם לכך ניתן כמובן למצוא הסבר פחות קונספירטיבי: סגל, חבר מערכת מעורב ופעיל, ידע שהקלטות עתידות להתפרסם בימים הקרובים, והכין את הקרקע מתוך עניין אמיתי בשאלת האבטחה החשובה. ואכן, איך אפשר להתעלם. אם כך, מדוע בראיון עצמו הציג למרואיין כהן את השאלה בשם "המאזין אבי ששאל בטוויטר"?.
ועוד נקודה מעניינת: מהכותרות שצייץ סגל לפני שידור השיחה עם כהן, ניתן להבין שהשיחה הוקלטה טרם השידור. מהלך שגרתי ולגיטימי כמובן. אם כך, איך צייץ "המאזין אבי" בשידור מבלי ששמע אותו? אולי הייתה זו דאחקה פנימית ואולי אי נוחות של סגל לשאול את השאלה. כך או כך, מדובר במהלך תמוה. אגב, מאז עליית הקלטת לכותרות, סגל - צייצן מוביל לכל הדעות, בחר שלא להתבטא בזירה החביבה עליו. גם הפרשן הפוליטי הבכיר של החברה אמנון אברמוביץ' מילא פיו מים.
3) ההדלפה התמוהה
צעד מוזר נוסף היה ההדלפה המשונה לכתב התקשורת של "דה מרקר" נתי טוקר את דבר פרסום הקלטות ערב השידור. מדובר בצעד חריג שכן במקרים דומים בהם מעוניין כלי תקשורת לבצע מהלך יח"צ או פרומו לפרסום, לרוב נעשית (אם בכלל) פנייה לכלי תקשורת פחות נישתי. ובכלל, במקרה של מסך חזק כמו זה שיש ל"החדשות", די חריג לפנות לכלי תקשורת אחר, בטח לא בידיעה שכוללת את עיקרי הדיווח באופן שאינו משאיר מקום לדמיון.
האם ייתכן שהמהלך היה בעצם סנדול עצמי מול לשכת רה"מ וגם - אולי - מול מנכ"לי קשת ורשת, בבחינת "עכשיו כשדה מרקר פרסמו - כבר אי אפשר למנוע את שידור הקלטת"? ואם ענייני לחצים: בחברת "החדשות" הודיעו עם פרסום ההקלטה ש"בחרו לא לשדר חלק מהקטעים". האם הייתה זו תוצאה של פשרה בין הצדדים? האם קיבלו משהו בתמורה? "אין תגובה".
4) אנא המתן בתור
מקורות, מטבעם, הן ישויות אינטרסנטיות, ותשלום עבור אייטם אינו מילה מגונה. עם זאת, האם בקלטת קיים באמת ה"אקס פקטור" העיתונאי המצדיק תשלום? כאן כמובן נכנסים שיקולים כמו מחיר, עלות ותועלת - אך בה במידה, קשה לחמוק מחשיפת וואלה ברנז'ה השבוע, לפיה, המקור פנה לערוץ עשר ול"ידיעות אחרונות" כבר בנובמבר 2016 - ונענה בשלילה. עובדה זו פותחת תיבת פנדורה חדשה: מדוע פנה המקור ראשית ל"ידיעות אחרונות" ולערוץ עשר? ההנחה המתבקשת היא שבחירתו הייתה לגשת לגופים המזוהים כלעומתיים יותר לרה"מ, שכן אלו ישמחו יותר לפרסמם - ולשלם בהתאם.
ואולם, משהדברים לא הסתייעו, מדוע חלפו מספר חודשים עד שפנה לנווה אילן? ולהיפך: ייתכן שהוא פנה ראשית או במקביל ל"החדשות" והמתין שנה ויותר עד לפרסום הקלטת - מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה: מדוע ב"החדשות" התמהמהו. והנה סיום אופטימי: בניגוד לארבע השאלות הקודמות - סביר שלשאלה זו גם ל"החדשות" אין תשובה.