עכשיו זה רשמי: רון ירון עוזב את ידיעות אחרונות

עכשיו זה סופי: עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון יעזוב את העיתון. כפי שפורסם לפני מספר שבועות בוואלה ברנז'ה, השינוי הוא חלק מהזעזועים והשינויים שמתכנן מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס בצמרת הקבוצה. גורם בעיתון אמר בתחילת יוני לוואלה ברנז'ה כי "המאבק העיקרי של ירון, אחד הנפגעים העיקריים מפרשת 2000, הוא על מה שמכונה 'עצמאות המערכת"', כאשר על הפרק ניצבות סוגיות כמו שימור העצמאות של מוסף "ממון" - עליו דווח בהרחבה בוואלה ברנז'ה, וכן אחרות. כעת כאמור, אחרי משא ומתן על תנאי פרישתו עם מו"ל הקבוצה נוני מוזס, הגיע רגע העזיבה.

לפי גורמים בעיתון, הקש ששבר את גב הגמל בדרך למו"מ על פרישה הייתה ההחלטה שהתקבלה בצמרת העיתון להכפיף את מוסף "ממון" ואת דסק הכלכלה של אתר ynet למוסף הכלכלי "כלכליסט". בממון עובדים כמה עשרות עובדים ובדסק הכלכלי של האתר עוד כעשרה עובדים. ההחלטה, אשר דווחה לפני למעלה מחודש בוואלה ברנז'ה, צפויה לצאת בימים אלו - זאת כאשר ברקע נמצאת סוגיה נוספת שרדפה את יחסי ירון-מוזס - תכנית הקיצוצים הגורפת בקבוצה.

כפי שפורסם בעבר בוואלה ברנז'ה, השליטה על מוסף "ממון" עמדה בלב המאבק של רון ירון בתקופה האחרונה, זאת לצד ניסיונותיו למנוע פיטורים רחביי היקף בעיתון. כבר בנובמבר 2017 המוסף של ימי ראשון הופחת ל-8 עמודים בלבד ובדצמבר פורסם בוואלה ברנז'ה כי אחת האפשרויות הנבדקות היא להכניס את המוסף הכלכלי הוותיק לעמודי החדשות - מהלך שנבדק באמצעות פיילוט שלא צלח ואף גרר תלונות של אלפי מנויים. אופציה נוספת שעמדה במרכז הדיונים של ראשי הקבוצה הייתה כאמור העברת האחריות של "ממון" לידי מערכת "כלכליסט" - מהלך שאז נפסל.

במכתב ששלח היום (ראשון) לעובדי הקבוצה, כתב ירון: "26.5 שנים אני כאן. זה יותר זמן ממה שאני מכיר את אשתי. יותר זמן ממה שחייתי בבית אחד עם אחותי ועם הוריי. זה נצח במובני שוק העבודה של היום שבו אנשים מחליפים תפקיד ועיסוק מדי כמה שנים. ידיעות בדמי. ואני רוצה להאמין שגם דמי או נשמתי בידיעות...אז הנה הכותרת: אני מסיים את תפקידי. בעוד שבועיים, ב-31 באוגוסט, אחרי 26.5 שנים ב"ידיעות אחרונות", כמעט 8 מהן בתפקיד העורך הראשי, הפרק הזה ייסגר עבורי. כן, אני עצוב שזה קורה. כן, אני כואב שזה מסתיים. כן, אני מוטרד מהעתיד. אבל כן, אני גם שלם לחלוטין עם הדרך שעשיתי. עם ההחלטות שקיבלתי...ואני עדיין עוזב את העיתון - גם בימים אלה - באמצע הלילה, כמעט אחרון, פוסע למכוניתי בחניון חשוך וריק כמעט לחלוטין עם האדרנלין שמכיר רק מי שסגר אי פעם מהדורה של עיתון. ובתחושה שאכן עשינו את הכי טוב שאפשר. ויש ימים עם סיפוק והתרגשות מיוחדים, כי אני כבר יודע שבעוד כמה שעות הקוראים, הציבור ולא פחות חשוב המתחרים יוכו בהלם מהכותרת/ הסיפור/ התחקיר/הראיון שהבאנו".

"אנחנו מצליחים להביא את הסיפורים הכי חשובים, הכי מבוקשים, הכי מעניינים. אנחנו עדיין קובעים לא מעט את סדר היום במדינת ישראל. וכמה זה לא מובן מאליו בשנת 2018. כמה דם, יזע ודמעות אנחנו משקיעים כדי לשמר את הרלבנטיות הזו".

בין היתר התייחס ירון גם לפרשת 2,000, שעל פי ההערכות גם לאופן סיקורה היה חלק בנסיבות עזיבתו. "זה לא סוד שבשנה וחצי האחרונות העיתון עבר טלטלה לא פשוטה. תיק 2000 נחת עליי, עלינו, כרעם ביום בהיר. העובדות המלאות טרם התבררו אולם די היה במה שפורסם כדי לחייב את כולנו לעשות חשבון נפש. ואם נעשו טעויות לאורך הדרך - החוכמה היא ללמוד ולצמוח מהן. וגם אם ייתכן ש"לא היה כלום", זה לא אומר ש"לא יהיה כלום" ולא פותר אותנו מתיקון. אני גאה בדרך העצמאית והבלתי מתפשרת שבה סיקרנו את הפרשה".

עוד כתב כי "אני חותם לחלוטין על הסיסמה המיתולוגית של ניו יורק טיימס מצד אחד ושל "העולם הזה" מצד שני, שעיתון צריך לפרסם כל מה שראוי לפרסום ולעשות זאת "ללא מורא, ללא משוא פנים". אני מוסיף שצריך לעשות זאת בהגינות, ביושר, באנושיות, וללא שיקולים זרים".