מה קרה לנו? הפייק ניוז של וואלה ברנז'ה

למרות שחלפו כמה שנים מאז התקבע המונח 'פייק ניוז' בתודעה ובשיח היום יומי, נראה כי כל עוד אמצאי התקשורת הם אלה שכותבים את הטיוטה של ההיסטוריה - הוא גם ישאר איתנו, לפחות בעידן הקרוב. עם זאת, גם כאן קיימת אבולוציה, והיום כבר ברור שבמונח פייק ניוז נעשה שימוש לשתי מטרות שונות: בראשונה עושים שימוש אנשים שרוצים לתאר, מילולית, הפצה מכוונת של מידע כוזב. על השנייה תופסים טרמפ אלו שרוצים להטיח רפש בתקשורת בלי קשר לתוכן, ולפתור את עצמם בקלות מהתייחסות עניינית אליה.

עבור כלי התקשורת שנמצאים במוקד הסיקור שלנו בוואלה ברנז'ה, יש למושג שתי משמעויות. עלייה ברגישות של הציבור לטעויות בדיווח, שתמיד היו ותמיד יהיו, אשר מעודדת את העיתונאים להשקיע קצת יותר בבדיקת העובדות. זה דבר טוב, אבל הצד הרע הוא שבימינו גם תחקיר עיתונאי ברמת פרס פוליצר יכול בקלות לקבל את הניפנוף: זה פייק ניוז, אין תגובה. הלאה.

הנפנוף הזה הוא לא לגיטימי, כמובן, וחשוב להתנגד לו, ובאותו הזמן לעשות דבר נוסף: להודות בטעויות. איך אומרים בעיתון ישראל היום? "אם טעינו אז נתקן". גם בוואלה ברנז'ה מוכנים לתקן, וגם השנה אנחנו מציגים בפניכם את ארבעת הפעמים שבהם הסתבר שלא דייקנו מספיק, שטעינו בתחזיות, או שפשוט כשלנו. אמן וכל הפוליטיקאים יהיו כמונו.

הידיעה על דחיקתו החוצה של עורך ידיעות אחרונות רון ירון היא דוגמה לאפקט הניפנוף שמרתק לקרוא שוב אחרי כמה חודשים. "ייתכן ואלו הם ימיו האחרונים של עורך העיתון", נכתב באייטם.

אז את מה שעומד היה לקרות במערכת ידיעות אחרונות (בהצלחה בהמשך דרכך, רון. אנחנו בטוחים שעוד נשמע עליך) גם אם הקדמנו את זמננו במספר שבועות, חזינו במדויק. אבל צריך לומר ביושר שמה שדיווחנו שעשוי לקרות במערכת לא רחוקה משם - זו של אתר ynet - לא התרחש. אנחנו מתנצלים על התחזית השגויה, אבל הנה אחת מעודכנת: גלים גבוהים ירשמו בשנה הקרובה בבית קבוצת ידיעות.

האיחוד בין רשת לערוץ עשר, שכבר כונה כאן בעבר "המשחק המקדים הארוך בהיסטוריה של התקשורת הישראלית", יגיע בסוף החודש הזה לקליימקס כאשר ב-30 לספטמבר יתמזגו החברות, או יותר נכון ייבלע ערוץ עשר על ידי רשת שתעכל ממנו רק את חברת החדשות. רק כדי לסבר את האוזן: הפעם הראשונה שבה נחתם מזכר הבנות בין בעלי המניות של רשת וערוץ עשר לגבי איחוד, הייתה בינואר 2009.

וכיוון שבסרט הזה כבר היינו, ואפילו כמה פעמים, אחזה בנו סקפטיות באשר להיתכנות של המהלך ואף טעינו לחשוב שהסיכויים שהוא ייפסל גבוהים. הממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין, הייתה צריכה לבחור בין פתרון רע לפתרון רע יותר: בפניה עמד האידיאל של שלושה ערוצים פועלים, אולם לבסוף היא השתכנעה שלולא האיחוד ערוץ עשר עלול להיסגר וצופי הטלוויזיה עלולים להישאר עם חברת חדשות מסחרית אחד ויחידה. את החזון השחור הזה שהכריע את ההחלטה אולי פספסנו, אבל סוף טוב הכל טוב. בינתיים.

בשיח הפוליטי בארצות הברית עשה בשנים האחרונות קאמבק התעלול רטורי שהיה רווח בתקופת התעמולה הסובייטית: "Whataboutism", נקרא לו בעברית "אבל מה לגבי". הקאמבק קרה הרבה בזכות השימוש התדיר שעושה בו דונלד טראמפ כחלק מהטענות לפייק ניוז, וכדי לנפנף מעליו שאלות לא נוחות. מדובר בעוד שיטה קלה ונוחה להדוף כל טענה ולהפנות אש חזרה אל מי שטוען אותה, ובישראל יש לה שני חסידים בולטים: אראל סגל ושמעון ריקלין, ובראיון שלהם באולפן וואלה לרגל תכנית משותפת חדשה אפשר למצוא את התעלול הרטורי הזה כמה פעמים.

"למה התעלמתם בערוץ 20 מעשרות אלפי המפגינים במחאת הלהט"ב"?, שואל המראיין, והתשובה: "למה אתם התעלמתם מעשרות אלפי המתפללים בכותל המערבי?", מחזירים המרואיינים. התייחסות עניינת - יוק. ושוב בהמשך, המראיין שואל על התנהלותה של שרה נתניהו, וזוכה לתשובה - אבל מה לגבי התנהלותה של אשת ראש ממשלה קודמת? שוב, התייחסות עניינית - אין. נפנוף הפייק ניוז, פנים רבות לו, וייתכן וטעינו כאשר נתנו לכך במה - בלי להקשות יתר על המידה.

האייטם הזה הוא טעות-טעינו-טועים קלאסי. באמצע השנה דיווחנו כי בערוץ עשר רוצים להגדיל את הרייטינג של הליד-אין למהדורה המרכזית, כדי להיאבק בגיא פינס ואודי סגל שמגישים למהדורת החדשות המתחרה כר רייטינג פורה למדי. עד כאן הכל נכון, אבל מתוך הדיונים הפנימיים בערוץ על איך לעשות את זה - חמק לנו האייטם הלא נכון.

בעוד אנחנו בישרנו לקוראינו שמי שיקבל את רצועת האקטואליה החדשה יהיה גיא זהר, מה שקרה בפועל הוא שמגיש "היום שהיה" נותר אי שם בסוף לוח השידורים - ודווקא מגישי תכנית הבוקר אורלי וגיא הם אלה שהוזזו לרצועה המבוקשת, רגע לפני האיחוד בין הערוצים. לזכותנו ייאמר שלוח שידורים הוא עניין דינאמי וחמקמק, אנחנו מתנצלים בפני קוראינו שציפו לקבל לפני החדשות את השרמנטיות של גיא זהר אבל נאלצים להסתפק באורלי וגיא (בבקשה אל תתבעו אותנו שוב, חבר'ה).