ברדוגו הוא הבעיה האחרונה של גל"צ, ושל המפקדת החדשה שלו

ההחלטה ככל הנראה נפלה אצל שר הבטחון בני גנץ, והיא הייתה צפויה: סגירת גל"צ לא תקרה במשמרת שלו. היא הפכה מתוכנית עבודה ל"אופציה", ככה לפחות עולה מראיון שנתן אמש (רביעי) לחדשות 12. האמירה המסויגת נותנת משנה תוקף לפרסום השבוע בוואלה! ברנז'ה אודות השאלות שעולות ממינויה של גלית אלטשטיין למ.מ מפקד גל"צ. אם גנץ אינו מתכוון לסגור את התחנה, מה הטעם במינוי זמני לשלושה חודשים? אגב, בראיון עצמו, אלטשטיין כבר לא נקראה ממלאת מקום, אלא המפקדת הבאה לכל דבר ועניין.

כך או אחרת, ההכרזה על המינוי, רגע לפני סיום כהונתו של המפקד הנוכחי שמעון אלקבץ, הגיעה לאחר שהשר הבין שסגירת התחנה לא תלויה רק בהחלטתו אלא דורשת לכל הפחות החלטת ממשלה, בקואליציה מורכבת שספק אם חבריה ישתפו פעולה עימו. כך למעשה, נסתם הגולל, במערכה הנוכחית, המי יודע כמה במספר, על האפשרות לסגירת גלי צה"ל. ההערכה הרווחת היא כי גם גנץ כבר הבין שהסגירה לא תהיה במשמרת שלו. הביטוי הפומבי שנתן אתמול לדברים הייתה רק היציאה מהארון.

שקוף או לא, תקין או לא - שווה להסתכל רגע על המינוי לגופו: מה בעצם נדרש ממפקדת גלי צה"ל הטריה? קודם כל אלטשטיין מוגדרת כממלאת מקום, תמיד אפשר "לערוף את ראשה" (כאן, דווקא, גנץ היטיב ללמוד שיעור פוליטי מנתניהו - שהיה ממנה כרוני של ממלאי מקום ולעולם שלט בהם), היא עומדת לנהל ארגון "זומבי" חי-מת שחרב תלויה מעל ראשו באופן תמידי גם בפן המקצועי וגם בפן התקציבי, וכל עוד היא עצמה מוגדרת ממלאת מקום - החרב רק תלך ותתחדד.

התחנה שהיטלטלה בין ידיו של ירון דקל (המפרק) לזרועותיו של שמעון אלקבץ (כונס הנכסים) מפורקת. כמעט ואין לה זיכרון ארגוני, האתוס העיתונאי-יצירתי שלה אבד, חלק מאנשיה עזבו או פוטרו על ידי השניים בנסיבות שנויות במחלוקת, היא לא גוף תקשורתי מוביל, לא מוזכרת בשיח התקשורתי כמעט בכלל, פרוצה לכל עבר, פוליטיקאים ובעלי עניין התרגלו לדריסת רגל בה וכעת יהיה צריך להבהיר להם במילים מפורשות שמה שהיה לא יהיה, דבר המצריך אומץ, ערכיות, נחישות ועקביות, שלא לדבר על התמודדות עם הקולות האנטי עיתונאיים שתפסו בשנים האחרונות עוד ועוד מקום בתחנה - ועתה יצטרך המפקד הבא להחליט מה לעשות איתם.

בנוסף, רבים מקרב העיתונאים שעובדים בתחנה והיו במשך שנים המנוע האמיתי שהגן ושמר עליה מכל משמר לא גילו לאורך שתי הכהונות האחרונות של מפקדי גל"צ עמוד שדרה: חלקם ניסו אקטיבית לסייע למינוי מפקד גלי צה"ל שנתפס בעיניהם "פרו-ביבי", כאחרוני העסקנים, כי האמינו ש"זה מה שישמור על שרידות התחנה" (רק לא לקחו בחשבון שעם חילופי השלטון בדיוק העניין הזה עלול להוביל לסגירתה), חלקם שתקו באופן מביש כשחבריהם סוכלו בצורה ממוקדת ופוטרו מהתחנה, וחלקם אפשרו מניעת עלייה לשידור של עמיתיהם בתוכניות התחנה, רק בשל דעותיהם.

העובדים הללו, ש"רוממות חופש העיתונות" חזרה עכשיו ללשונם, פשוט רצו לשמור על מקום העבודה שלהם, אבל התירוץ הזה לא יכול להיות קביל. בנוסף, מעבר לבעיות הפנימיות והחיצוניות של התחנה ישנו גם משבר האמון עם ציבור המאזינים שנטש יהיה צריך לתקן - אם לא מאוחר מדי.

תמיד יש לברך על מינוי אישה לתפקיד, בודאי כזה הנתפס כגברי ביחידה צבאית ובוודאי סמכות שמצד אחד נתפסת כמוכשרת ומנוסה ומהצד השני מכירה היטב את התחנה. למרבה הצער, באתגרים הללו ספק אם ניתן בכלל לעמוד, גם אם היו ממנים גיבורת על.