בדיוק שנה לאחר שנכנס לתפקידו מנכ"ל חדשות 13 אבירם אלעד, סנונית ראשונה של ה"אני מאמין" שלו נחשפה הערב (רביעי) במהדורה המרכזית של הערוץ: באופן כמעט חסר תקדים, קרוב ל-3 דקות הוקדשו לטובת מונולוג אישי חשוף של המגישה הילה קורח, שנגע בהחלטה שקיבלה להתפטר מתפקידה כרופאה בבית חולים.
מבחינה עיתונאית, למונולוג היה כמובן ייעוד - הצפת המשבר החמור בבתי החולים, הן בנוגע לשעות העבודה של המתמחים, הן בהיעדר התגמול והן בנורא מכל - האלימות כלפי הצוותים הרפואיים. אבל היה לו ייעוד נוסף, חמקמק, אותו קרוב לוודאי שבחדשות 13 ישמחו להדהד: מיצוב קורח כ"שחקנית נשמה", או במילים אחרות שלרוב נזרקות לחלל האוויר בישיבות מיתוג ואסטרטגיה - הנפקת תעודת זהות טלוויזיונית למהדורה.
סביר שבחדשות 13 לא יכחישו את התיאוריה הלא בלתי סבירה שנרקמה פה. אחת ההחלטות הראשונות שקיבל אלעד עם מינויו הייתה החלפת חלון הראווה של הערוץ - המגישה תמר איש שלום, בהילה קורח. בחברת החדשות ראו בצעד משמעותי הרבה יותר מהחלפת מגישה ובמקביל הכינו את הקרקע לכך שהרייטינג לא יעלה מידית, אם בכלל.
גורמים בחברה הסבירו אז לוואלה! ברנז'ה כי מדובר באמירה כפולה: "הן באמירה עצמה המשדרת רענון שורות ורוחות של שינוי, והן באלטרנטיבה לדמות החדשותית הרצינית וחמורת הסבר בסגנון יונית או תמר שהתקבעה כאן בשני העשורים האחרונים - והמעבר ברוח התקופה לאישיות יותר משוחררת, פחות קורקטית ויותר 'אנושית'.
"מעבר לרייטינג, יש פה מהלך של ריענון ומסר של זהות חדשה, פחות מכופתרת ויותר נגישה - כמו קורח עצמה", ניסו להסביר אז הגורמים בחברה. הערב נפרע הצ'ק. נתוני הצפייה מאז אגב, רק צללו עוד יותר.
למרבה הצער, גם שנה אחרי, עדיין לא ברור האם המונולוג הכואב של קורח מלמד במשהו על הזהות החדשה שבחדשות 13 מנסים לגבש. לא בטוח שאפילו להנהלת החברה יש תשובה לשאלה.
העיתונאי הוא הסיפור
אבל הבעיה היא לא בחדשות 13 או בקורח, אלא באקו-סיסטם (מושג נוסף שמככב לרוב בישיבות פיתוח מרובות משתתפים) התקשורתי בו פורח הדובדבן. בעיתוי. וגם במשבר הזהות שמאפיין בעת האחרונה יותר ויותר את מהדורות החדשות שנראה כי בצל הירידה העקבית בהיקפי הצפייה, שואבות השראה מהרשתות החברתיות וערוצי הנישה, ועוסקות יותר ויותר - בהן עצמן.
הנה דוגמה טריה נוספת: רצה הגורל ודווקא היום מכבי חיפה עלתה לשלב הבתים בליגת האלופות. הישג מדהים. ואת מי היה חשוב לחדשות 12 לראיין בהקשר הזה? את כתב הפלילים של החברה גיא פלג. הסופר (כיתוב) שליווה את הראיון סיפר את הסיפור כולו: "גיא פלג חוגג את הניצחון", נכתב בו. היררכיה עיתונאית מוזרה שחושפת משהו על הלך הרוח של העורכים בקונטרול: העיתונאי הוא הסיפור, לעיתים סיפור גדול יותר מהסיפור עצמו.
פלג הוא כמובן מקרה אנקדוטלי ואין לייחס לאייטם הזה יותר מדי משמעויות. אבל רשימה חלקית בת שבועיים בלבד חושפת שככל הנראה מדובר בתופעה: בשבת שעברה העניק כתב המשטרה של חדשות 12 משה נוסבאום שרק לאחרונה חשף את דבר מחלתו, ראיון לעיתונאית אחרת של החברה - דנה וייס. קרוב ל-40 דקות ממהדורת חדשות סוף השבוע הוקדשו לסיפורו העצוב (והמוערך), שחשיפתו בוודאי תוכל לסייע להגברת המודעות למחלה. והנה אתמול, אחרי עיכוב קל שמקורו במבצע הצבאי בעזה, שודר בקשת הסרט אודות כתב חברת החדשות שלה רוני דניאל לרגל שנה למותו.
הרצף המוזר והארוך הזה, יוצר סאבטקסט קצת נרקסיסטי ממנו קשה להימלט: נראה כי תחת התחפושת של דיווח חדשותי, בידול ו"יצירת זהות" - חברות החדשות פשוט נהנות לטפוח לעצמן על השכם.