בעוד מספר שבועות אמור להיות משודר בכאן 11 סרט חדש, תחת השם "דוח רולניק". הסרט, שיצר מייסד "דה מרקר" גיא רולניק יחד עם אחרים, עוסק בעניינם של שניים מהתורמים הגדולים של פורום קהלת, ומלווה במשך חצי השנה האחרונה את פעילותה של קבוצת מפגינים שמוחה נגדם בארה"ב.
בשבוע שעבר פורסם שארתור דנצ'יק, אחד משני התורמים המדוברים, נשבר. שאחרי הטרדות והצקות והפגנות מתמשכות ליד ביתו, ליד עסקיו וליד בית הכנסת שלו, החליט שלא לתרום עוד לקהלת.
למחרת הפרסום הזה ראיינה עמיתתי טלי מורנו את רולניק בכאן 11. זה היה מעין פרומו לקראת הסרט שלו. רולניק ישב באולפן וחגג ניצחון. "קהלת, כמו שרובנו יודעים כבר, היא הכוח המניע העיקרי מאחורי ניסיון ההפיכה המשטרית", הסביר. "... וקהלת לא יכלה לעשות את כל ההכנה של המהלכים האלה בלי הכסף של דנצ'יק".
רולניק הראה כמה קטעים מהסרט שישודר. בין השאר, הציג את ד"ר יאיר לב, "שאותו אנחנו מלווים... יחד עם שורה של אקטיביסטים בפילדלפיה... והם מספרים את הסיפור המדהים של ישראלי, ד"ר לרפואה, קרדיולוג, שהפך את עצמו לאקטיביסט...". הרופא המדובר נראה כשהוא עומד מול ביתו של אותו דנצ'יק, ומכריז לתוך המגאפון שבידו: "שמי יאיר לב, אני דור שלישי לניצול מחנה אושוויץ", כשברקע צועקות כמה נשים "בושה, בושה, בושה".
על המסך הוצג בזמן הזה הכיתוב "בקרוב: דוח רולניק - על הישראלי שהכניע את התורם של פורום קהלת", כאילו מדובר במחלה חשוכת מרפא, ואנחנו מביאים את סיפורו של החולה שהצליח לנצח אותה נגד כל הסיכויים.
היה פעם עיתונאי
רולניק לא מסתפק בתיעוד המתרחש סביב פורום קהלת. הוא נלחם בפורום במשרה מלאה, במטרה לפגוע בו ולהביא לסגירתו. "זו מכה מאוד קשה לפורום בגלל שדנצי'ק תרם להם סכומי עתק", הסביר לצופי כאן 11, "... ועכשיו הם יצטרכו למצוא תורמים חלופיים. אנחנו מקווים שהוא לא יזרים להם כספים בדרכים אחרות, לא גלויות...". ישבתי מול המסך ושפשפתי את עיניי. "אנחנו מקווים"? מי זה "אנחנו"? יוצרי הסרט? כאן 11? הצופים?
אני עובד בתאגיד מיום הקמתו, אני חסיד של השידור הציבורי, ומהמקום הזה בדיוק אני פונה אל הנהלת כאן ומפציר בה שלא לאפשר לסרט הזה של רולניק להתפרסם בבמה הטלוויזיונית החשובה של כאן 11. למה? משום שההקרנה שלו אצלנו תיתפס, ובצדק רב, כטירוף מושלם וכטשטוש סופי של כל הגבולות, שממילא כבר לא נשאר מהם הרבה, בין עיתונות לפוליטיקה.
אסביר: רולניק היה פעם עיתונאי. אפילו עיתונאי חשוב. ככזה, הוא ייסד, כאמור, את "דה מרקר". בתקופה האחרונה, ואולי אף לפניה, הוא החליט שהעבודה העיתונאית לא מספיקה לו כדי להשפיע על החברה הישראלית, כפי שהיה רוצה. זכותו. מאז הוא מפגין, נואם, משלהב, נושא דברים על במות, ומשתתף במפגשים של מארגני המחאות. הכל חוץ מלהיות עיתונאי. כי להיות עיתונאי בעל דעה זה עניין אחד. לכולנו יש תפיסות עולם. אבל עיתונאי ופעיל פוליטי זה משהו שלא הולך ביחד.
זה עוד יותר לא הולך ביחד כשאתה עובד עבור השידור הציבורי. וזה הכי לא הולך ביחד, כשעל במת המחאה בתל אביב ובחיפה אתה נושא נאומים שוצפים ורושפים נגד פורום קהלת, ואז, אחרי מחיאות הכפיים הסוערות, אתה נכנס לרכב וממהר אל האולפן כדי לערוך תחקיר על אותו פורום בדיוק.
למען הסר ספק, זה איננו טור של ביקורת סרטים, ודאי כשמדובר בסרט שטרם שודר. בכל מה שקשור לסרט הזה, אני חי רק מהדברים שמספר רולניק עצמו, וממילא הביקורת שלי אינה עוסקת במה שישודר בו, אלא בעצם הלגיטימיות שלו בנסיבות המדוברות. יתרה מכך, אני לא מיתמם. אין יוצר של סרט שאין לו דעה - ימין, שמאל, בעד רפורמה, נגד רפורמה - וזה בסדר גמור. אבל מי שעובד בלסגור את פורום קהלת, ומדבר על אנשי קהלת כמו שמדברים על אויב, לא יכול להישלח על ידי תאגיד שידור ציבורי, שממומן על ידי כולנו, לעשות עליהם סרט.
עיתונות פוליטית
לפני כמה חודשים עמד רולניק על במת הנואמים בהפגנה בקפלן ונשא נאום שטנה של ממש נגד הפורום. "מעולם לא פחדתי כמו בשבועות ובימים לאחר שלוין, רוטמן ושות' לקחו לידיים את התוכנית המשיחית והאופורטוניסטית של החבורה מפורום קהלת לחיסול הדמוקרטיה הישראלית", קרא כשהקהל שלו מגיב בבוז וב"בושה, בושה, בושה".
"המאבק הזה לא יהיה קצר", הבטיח רולניק, כשהוא קורא בגרון ניחר ומנופף באצבעו, לפני שהסביר למאזינים שקהלת הם גם האויב הגדול של עדות המזרח. "אני יודע היום שרבים מבניה ומבנותיה של הארץ הזאת סבלו, קופחו והודרו במשך עשורים... אבל חבורת קהלת והפוליטיקאים שהיא קנתה, שדוחפת עכשיו את חבילת הצעדים לחיסול בית המשפט, חיסול השירות הציבורי, חיסול שומרי הסף, לא רואה את כאבכם... היא משתמשת בכם, היא משתמשת בכולנו... בואו לא ניתן לכנופיית קהלת, לוין ורוטמן המשיחיסטית הקיצונית לפורר אותנו".
אין לי כוונה להתווכח כאן עם טענותיו של רולניק. לא זה העניין. את עמדתי הצגתי בשורה של טורים בעבר. אבל כדי להבין את האבסורד שבמתן תוכנית תחקירים לפעיל פוליטי, כדי שזה יערוך תחקיר על גוף שבו הוא נלחם ביומיום במסגרת פעילותו הפוליטית, אבקש מכם לנסות לדמיין סיטואציה שבה יו"ר מועצת יש"ע יקבל תוכנית תחקירים בתאגיד, כדי להפיק סרט על שלום עכשיו.
נשמע לכם הגיוני? ובעצם למה לא? הרי לכולנו יש דעות ועמדות, וממילא יכול להיות שבתאגיד יש יוצר שיש לו דעות דומות לאלה של מועצת יש"ע. אבל זה ההבדל. יש עיתונאי עם דעה, ויש פעיל פוליטי. ופעיל, לא משנה באיזה תחום, לא יכול לייצר סרטים בשידור הציבורי, ודאי לא על מי שהוא מתעב ונלחם נגדם מחוץ לאולפן.
יו"ר ועד האוהדים של מכבי תל אביב לא יקבל אף פעם את ההזדמנות לערוך סרט עבור השידור הציבורי על אוהדי הפועל תל אביב. ואם מישהו יעלה רעיון להעניק לו הזדמנות כזו, יהיה בוודאות מישהו אחר שידפוק על השולחן בישיבת ההפקה הראשונה ויצעק "חבר'ה, נפלתם על הראש".
ראיתי, בעקבות ציוצי ביקורת נגד התאגיד בהקשר הזה, תגובות בנוסח "אבל מה עם קלמן? אבל מה עם אילה חסון? להם אין דעה?". ובכן, זה בדיוק העניין. שהבעיה היא לא עם הדעות של רולניק, שרוב מוחלט של הקולגות שלי מחזיקים בהן, אלא עם העובדה שהוא כבר איננו מתפקד כעיתונאי. כן, גם לי יש דעות פוליטיות, אבל מעולם לא חשבתי לעמוד על הבמה בהפגנה ולנאום בעדן, ומעולם אפילו לא חתמתי על עצומות פוליטיות כדי לקדם אותן. או שאתה עיתונאי או שאתה לא.
חברי אסף ליברמן ערך לפני מספר חודשים גם הוא סרט על קהלת. בקהלת לא אהבו את התוצאה. הוויכוח בעניין לגיטימי. אבל ליברמן הוא עיתונאי. אם הוא היה מפגין נגד פורום קהלת, והיה נושא נאומים נגד הפורום על הבמות, והיה משתתף במפגשים של מי שמנסים לסגור אותו, הייתי חושב שלא ראוי לתת לו לייצר תוכנית בעניינם. זה בדיוק ההבדל.
בריונים פוליטיים
לפני כמה שבועות נאם רולניק על במה בהפגנה נוספת, הפעם בחיפה. "אנחנו יוצאים לרחוב, כי אנחנו רואים בבהירות לאן החבורה המשיחית והמושחתת של פורום קהלת, סמוטריץ' ובן גביר רוצה לקחת את המדינה", קרא. "אנחנו כאן כי אנחנו האופוזיציה היחידה. אנחנו כאן כדי לוודא שנציגי גנץ ולפיד לא ימכרו אותנו בבית הנשיא; אנחנו כאן כי הפשרה המדוברת על ידיהם עם אנשי קהלת, של חיסול היועצים המשפטיים, תכין את הקרקע לביזה אנטי־דמוקרטית חסרת תקדים...".
לפני כמה ימים הוא השתתף גם במפגש זום רחב של פעילי המחאה שחגגו ניצחון על קהלת, אחרי שהתורם שלהם הרים ידיים. דיברו שם, בין השאר, לבד מרולניק, גם נציג "אחים לנשק" ומובילת המחאה בארה"ב, ומי שהפגינה מול ביתו של דנצ'יק בפילדלפיה. השיח במפגש הזה כלפי פורום קהלת נשמע בערך כמו שנשמע השיח בקבינט המדיני־ביטחוני כלפי חיזבאללה. קהלת לא מוצגת כיריב אידיאולוגי עבור החבר'ה האלה, אלא כאויב.
רולניק הפליג בשבחיהם של המפגינים שהצליחו לשבור את התורם דנצ'יק. "אני חושב שזו פעולה מדהימה... הם היו נחושים, עמדו מול בית הכנסת ואחר כך זזו לדנצ'יק". אחר כך עבר לפרגן ל"אחים לנשק", שניסו לחסום פיזית את משרדי קהלת: "הם הניעו פה את התהליך, ואני מסיר את הכובע לאייל (נווה, איש "אחים לנשק" - ק"ל) ולאנשים שלו". רולניק סיים עם אזהרה: "כשמסתכלים קדימה, זו רק ההתחלה, יגיעו כספים עכשיו מן הסתם לכל מיני ארגונים, הרי קהלת בנתה את עצמה כמו תמנון עם כל מיני ארגונים נוספים, אז צריך להיות מאוד ערני למה שיקרה פה, אני לא חושב שהם הולכים להרים ידיים".
וזה עצוב מאוד להסתכל באנשים האלה, שמשוכנעים שהם דמוקרטים. כי דמוקרטים לא חוגגים את העובדה שהם הצליחו להציק, להטריד, לאיים ולשבור מישהו שתורם לפורום רעיוני. דמוקרטים משכנעים למה הם צודקים והוא טועה. אבל החבורה הזו לא מנסה להתמודד רעיונית עם פורום קהלת. היא עושה הכל כדי למנוע בכוח את האפשרות שתתקיים התמודדות רעיונית כזו.
במובן הזה, המלחמה שמתנהלת פה בחודשים האחרונים נגד פורום קהלת, ושמנורמלת על ידי כלי התקשורת, היא הסמן המובהק ביותר למדינה שהדמוקרטיה שלה נמצאת בשקיעה גדולה. קהלת איננו גוף שמקבל החלטות. קהלת היא פורום רעיוני, שמנסה לשכנע בצדקת עמדותיו. ירצה הציבור וירצו שליחיו בכנסת - יקדמו את תפיסת העולם הזו. לא ירצו - לא יקדמו.
השבוע ישבה שני גרנות, מארגנת המחאות בארה"ב, באולפן ערוץ 12 והסבירה בטבעיות מרובה ש"פורום קהלת צריך להיסגר". ואני תוהה איך בדיוק חושבים לוחמי הדמוקרטיה הללו לסגור פורום שמקדם תפיסת עולם שהם חלוקים עליה. לחייג 100 ולהזמין ניידת? לדרוש בחוק שקהלת תיסגר? לא לאפשר לאנשים שחושבים כמו קהלת להתכנס תחת קורת גג אחת? להוציא צו סגירה לתפיסות העולם שלהם? הרי מי שמעלים בראשם מחשבות כאלה אינם אלא חלק מחבורה של בריונים פוליטיים שהשתן וההצלחה של החודשים האחרונים עלו להם לראש.
אני, כשלעצמי, רואה בשורה של ארגוני שמאל יריבים אידיאולוגיים. יש לי בעיה עם העובדה שהם נשענים על תרומות של מדינות זרות, אבל אני לא אראה שום הישג בכך שאצליח להפחיד מישהו מלתרום להם, ובכך אביא לסגירתם. יש להם תפיסת עולם שונה משלי, אבל עם תפיסות עולם מתווכחים.
תרומות ממדינות זרות
וכן, יש משהו מדהים בהתעסקות האובססיבית של התקשורת באנשים שמממנים את פורום קהלת, כשבמשך עשרות שנים מסתובבים בינינו אינספור ארגוני שמאל שתומכים בפלסטינים, במסתננים ובעוד אלף ואחד דברים, שאלמלא מאות מיליוני השקלים שהם מקבלים מהעולם הרחב, לא היו יכולים לעשות פה כלום.
הלו, בוקר טוב, עיתונות ישראלית, התעוררת? כששלום עכשיו ובצלם ושוברים שתיקה ועדאלה ורופאים לזכויות אדם והמוקד להגנת הפרט והוועד נגד עינויים הביאו הון עתק מהעולם, לא חשבתם שהם שווים תחקיר? רק עכשיו, כשגוף שמזוהה עם הימין מקבל תרומות, הבנתם שיש בעיה?
ואני לא משווה לרגע את קהלת לכל הארגונים שהזכרתי כאן. כי קהלת מקבלת תרומות מאנשים פרטיים. לעומתם, שורה ארוכה של ארגוני שמאל ממומנים על ידי מדינות זרות שבוחשות באמצעותן בנעשה אצלנו, וזה מעולם לא עניין את כלב השמירה של הדמוקרטיה שלנו. במשך עשרות שנים התקשורת הישראלית עוצמת עין, מבחירה, מול כל זה.
יש לנו עסק עם מדינות ידידותיות לנו, שמפעילות בישראל עמותות שעושות לביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית. ראיתם פעם מי מסוגו של רולניק רודף אחרי המדינות האלה באירופה? יש מדינות שמממנות בישראל עמותות שמסייעות למחבלים במאבקם המשפטי. כסף שהגיע מממשלת גרמניה מימן פרויקט נגד ה"הדתה" במערכת החינוך, ואף ערוץ טלוויזיה לא חשב שיש בעיה עם זה שממשלה ידידה לנו משקיעה כספים כדי להילחם בשיעור תורה בכיתה ג' ברמת גן, או בקבלת שבת בכיתה א' בחדרה.
ארתור דנצ'יק, כך נראה, הדליק לראשונה אצל העיתונות הישראלית את חוש הביקורת. רק השבוע פרסם עקיבא ביגמן באתר "מידה" שהעמותות והארגונים שעתרו עכשיו לבג"ץ נגד החקיקה בעניין עילת הסבירות מומנו בשנים 2018־2021 ב־117 מיליון שקל על ידי מדינות זרות. לא מטורף?
הצד המואר של הדמוקרטיה?
הנה אוסף כמעט אקראי של ציטוטים של אנשים מוכרים שונים, כל אחד מתחומו, נגד פורום רעיוני שהם מתנגדים להשקפותיו. תגידו לי אתם מה בין האנשים האלה לבין דמוקרטיה. ח"כ נעמה לזימי, העבודה: "צריך להעיף את פורום ההפיכה הזה מחיינו". תא"ל נחמיה דגן, קצין חינוך ראשי לשעבר: "צריך לגרום להיעלמות מישראל של פורום קהלת…".
רחלי אדלמן, המו"לית של הוצאת הספרים שוקן: "חייבים לסגור את פורום קהלת המרעיל את חיינו, ויפה שעה אחת קודם". ד"ר יצחק בנימיני, עורך הוצאת רסלינג, מרצה בבצלאל ובאוניברסיטת תל אביב: "ארגונים ומוסדות שמטרת פעילותם להשמיד את מדינת ישראל: חיזבאללה, חמאס, פורום קהלת, משמרות המהפכה האיראניים". דוד ליפשיץ, הכותב הראשי של "ארץ נהדרת": "גוף זר ומתועב. אתם האויבים של המדינה הזאת". הקומיקאי רמי ורד: "פורום קהלת צריך לעוף מפה ולתמיד. מדובר בארגון חלאתי... שפועל להרס המדינה. שילכו להונגריה הזבלים האלה".
רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, ולמרבה האבסורד מי שמנפיק דוחות עיתיים על מצב השנאה ברשתות החברתיות אצלנו, פרסם את רשימת אירועי החורבן ש"הימין הדתי־מתנחלי" המיט על ישראל. בין השאר, מופיעים ברשימה הזו, בשורה אחת, "המחתרת היהודית", "טבח גולדשטיין", "רצח רבין" ו"הקמת פורום קהלת". פיני קבלו, פעם ראש עיר בישראל, כתב על קהלת: "אתם תשבו בבתי הסוהר בבוא העת כשהשלטון יתחלף... נעמיד אתכם לדין ולא תראו אור, הסוף שלכם יהיה רע אם לא תעצרו". יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר: "היריבים האמיתיים שלנו הם מפלגת הציונות הדתית הקנאית, הלאומנית־משיחית־סמוטריצ'ית, מפלגת עוצמה יהודית הגזענית־כהניסטית ומכון קהלת. המאבק שלנו חייב להתרכז בהם... שנים רבות מדי אפשרנו להם להתחזק, וכיום הם בעלי השפעה מסוכנת על מוקדי הכוח במדינה... אותם חייבים להפוך לבלתי לגיטימיים כי הם היריבים האמיתיים, המסוכנים ביותר לכולנו".
ואתם מסתכל על האנשים הללו, דמוקרטים למראה, מהסוג שמביט במראה ורואה את הישראלי הטוב, היפה, זה השומר על עקרונות היסוד שלנו, ותוהה באיזו עוד מדינה האנשים האלה יכולים לבוא בקהל, ועוד להיתפס כמי שנמצאים בצד המואר של הדמוקרטיה? לסגור עמותה רעיונית? להשליך את אנשיה לכלא? להעלים אותם? להעיף אותם מחיינו? והאנשים האלה שציטטתי כאן הם השמנה וסלתה. מרצים באקדמיה. עורכי הוצאות ספרים. קצינים בכירים בצה"ל. אתם מבינים מה קרה לנו? הם מזהירים אותנו שהממשלה הזו תדרדר אותנו להיות טורקיה או איראן או רוסיה? הרי מה שהם רוצים לעשות לקהלת זה בדיוק מה שעושים בטורקיה, באיראן וברוסיה ליריבים אידיאולוגיים.
וזה רק הולך ומסלים. כמה ראשי ערים הודיעו שהם לא יהיו מוכנים שבתי הספר שלהם ילמדו מספרי האזרחות של פורום קהלת. אני מוכן להתערב שאף אחד מהם, כמו ראש עיריית כפר סבא רפי סער, לא קרא את הספר הזה. אף אחד מהם לא יודע שבניגוד למה שמוכרים לו, פורום קהלת לא קשור לספר הזה. אף אחד מהם לא מתייחס לעובדה שאשת שמאל כמו יעל גוראון, בעבר המפקחת על לימודי האזרחות והיום יריבה מרה של הקואליציה הנוכחית, חתמה בשתי ידיים על הספר וגם החמיאה לד"ר אביעד בקשי, היום מנהל המחלקה המשפטית בקהלת, על עבודתו אז, כיועץ מדעי לספר הזה.
די לעדר השועט והמתלהם הזה שמישהו אמר משהו עם המילה "קהלת", כדי להבין שיש בעיה עם הספר. אותי זה מפחיד. כי אין יותר טורקיה ורוסיה מזה. רק אתמול פרסם נטעאל בנדל ב"ישראל היום" שהרצאתו של ד"ר שאול שארף, מומחה למשפט חוקתי שהוזמן לדבר בפני תלמידי תיכון אהל שם ברמת גן, בוטלה אחרי שנטען שהיה קשור בעבר לפורום קהלת. גם ההבהרה שלו, שלפיה הקשר היחיד שלו עם הפורום מסתכם בהשתתפות בקורס שנתי לפני שמונה שנים, במסגרת תוכנית לדוקטורנטים מצטיינים, לא הועילה לו.
אתם מבינים מה קורה פה? אתם מבינים לאיזו תהום מסוכנת מדרדרים אותנו קוראי ה"ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה" הללו? אני לא יודע מה איתכם, אבל אותי ציד המכשפות הזה מבהיל מאוד. אני דמוקרט, אני פלורליסט, אני חסיד גדול של פולמוסים וויכוחים, אני רוצה שיח פתוח בחברה הישראלית, אני רוצה לנהל אותו כאן, בינינו, גם עם מי שחושב אחרת ממני וגם עם מי שאני חושב שגישתו מסכנת את המדינה. והאופן שבו נורמלה בשיח הציבורי האלימות המילולית הזו מול פורום קהלת, היא עניין שלתקשורת יש בו אחריות גדולה.
"מגיע לה"
חבר שאל אותי השבוע מה ההבדל בין הקמפיין נגד קהלת לקמפיין שניהלה בזמנו אם תרצו נגד הקרן החדשה לישראל. ובכן, יש בעיניי הרבה הבדלים, גם בין הקמפיינים וגם בין הארגונים, אבל אשים את כל ההבדלים האלה בצד. נניח, לצורך הדיון בלבד, שהקמפיינים דומים לגמרי, ושקהלת היא המקבילה מימין של הקרן החדשה. נניח. אז איפה נמצא ההבדל הכי גדול בין השניים? בכך שכאשר אנשי אם תרצו ניהלו קמפיין נגד הקרן החדשה, התקשורת התייחסה אליהם כאל חבורה של פשיסטים, רודפים, אנטי־דמוקרטים וסותמי פיות, בעוד אל אנשי הקרן החדשה היא התייחסה כאל קורבנות.
ומה עכשיו? עכשיו, בקמפיין נגד קהלת, קהלת נתפסת כמי שמגיע לה שירדפו אחריה, בעוד הרודפים מקבלים יחס של גיבורי הדמוקרטיה. וזה בעצם כל הסיפור על רגל אחת. האם אתם יכולים לדמיין שרגע אחרי הקמפיין שלהם נגד הקרן החדשה לישראל, ערוץ השידור הציבורי היה מעניק תוכנית תחקירים לארז תדמור ולרונן שובל, אנשי אם תרצו, ומאשר להם לפרסם במסגרתה תחקיר על הקרן החדשה, כמו שהוא מאפשר היום לרולניק לעשות לקהלת?
מכאן נמסר בתגובה: "בשורות התאגיד פועלים ועובדים עיתונאים שמחזיקים בתפיסות עולם ובגישות שונות, והם מציגים בשידורים את כל פניה של החברה הישראלית. מבחנו של תחקיר עיתונאי המשודר בתאגיד השידור הישראלי הוא אחד - האם הוא מדויק, הגון ומבוסס עובדות. אנחנו משוכנעים מעל לכל ספק שכך יהיה גם בתוכנית התחקירים החדשה של העיתונאי גיא רולניק".
רולניק עצמו לא הגיב לפנייתי.