היה אמור להיות לי יום שישי די שגרתי, שטפתי וניקתי את הבית, פגשתי חברים, קניתי קצת מצרכים ובן זוגי בישל לנו לסופ"ש, דיברתי עם אח שלי בטלפון וסיפרתי לו שהיום בין שש לשבע תשודר תכנית בהגשתי בגל"צ על השבוע שהיה. ואז קיבלתי תזכורת שגם אם הכנסת בפגרה, ההפיכה המשטרית כבר פה, מזדחלת לאט לאט לשגרה שלנו.
באמצע השבוע שעבר פנו אליי בתחנה והציעו לי להגיש שעת שידור בשם "שש בשישי", בה אדבר על אירועי השבוע, אגיש מוזיקה לבחירתי ואחלוק כמה מדעותיי ומחשבותי בנוגע לחיים ולמציאות שסביבנו. הסכמתי בשמחה. העברתי לתחנה את רשימת הנושאים, בחרתי את השירים, קיבלתי אישור על הכל, הקלטנו את התכנית ביום חמישי, קיבלתי פידבק מפרגן מהמפיקים והעורכים, הפרומואים כבר עלו ושודרו - "שש בשישי עם הפעיל החברתי אלון-לי גרין", אתר גלצ הכניס את רצועת השידור ללוז התכניות, ואז החל ציד המכשפות.
אחד אחרי השני נעמדו על הרגליים האחוריות דמויות מהימין הקיצוני - בהובלת חברת הכנסת טלי גוטליב, ינון מגל והצל והחלו להעליל עליי שקרים, דיבה של ממש. בלי להציג ראיות, הם פרסמו ברשתות שאסור לתת ל"תומך הטרור" להגיש בגלצ.
התחלתי לקבל הודעות מפעילי ימין, הם פנו למפקד גלצ, דני זקן בדרישה לא לאפשר למי ש"תמך בפגיעה בחיילים" לשדר בתחנת הרדיו - ואתם יכולים לנחש מה קרה אחר כך. הלחץ עבד.
המינוי הפוליטי של הימין בתחנת הרדיו, המפקד לענייני השתקה וצנזורה, החליט למחוק את שעת השידור שלי ולהעלימה מפני האדמה, שלוש שעות לפני שהיתה אמורה להיות משודרת. האירוניה התאבדה. טלי גוטליב, שרק שלושה ימים קודם לכן הגיעה לבקר בתא המעצר את החשודים במעורבות ברצח הפלסטיני קוסאי מעטאן מבורקה, ממניעים של טרור יהודי ולאומנות, הצליחה להעליל על אדם אחר, שמתנגד לאלימות ולפגיעה בישראלים - אזרחים או חיילים, ובפלסטינים, שהוא זה שתומך בטרור.
המטרה ברורה: לא את התכנית החד-פעמית שלי הם כיוונו לבטל, אלא לשדר את המסר שאין מקום בתקשורת, הציבורית והפרטית, לדעות שאינן מיושרות עם השלטון. קוראים לזה מקארתיזם - תיוג של קבוצות ואנשים, על סמך שיוכם הפוליטי ועל בסיס עדויות מפוקפקות, במטרה להשתיקם ולהרחקתם ממוקדי השיח וההשפעה. והמקארתיזם שהם מכוונים אליו, הוא מקארתיזם פנימי - השתקה וצנזורה עצמית, ללא כל צורך בלחץ ציבורי מהימין.
וזה כבר קורה בערוצים הציבוריים. אני הייתי התקלה. היום לא צריך שטלי גוטליב או הצל יכתבו פוסט שקרי ומאשים כדי להעלים עמדות שמאל מהמרחב התקשורתי.
העורכים והעיתונאים יודעים לעשות זאת טוב מאוד בעצמם - לגנוז ראיונות, לא להכניס תגובות או לתת במה לשמאל. במשך שנים התקשורת מייבשת את אנשי ועמדות השמאל - הימין מאשים שוב ושוב שהתקשורת שמאלנית, מושכים את חלון השיח ימינה, המערכות הגדולות מתיישרות לפי הקו הזה. הם עושים זאת מחשש מהביקורת, מהדה-לגיטימציה, מהייבוש התקציבי ומהשיח המשתלח והרדוד שמייצר טראפיק.
לא ניתן לעתור לבג"ץ
כן, דיברתי בתכנית שהקלטתי והגשתי על הכיבוש, על השליטה הצבאית של ישראל על מיליוני אנשים שאינם אזרחים ישראלים ושבשל השליטה שלנו עליהם אינם זכאים לזכויות אדם, לעצמאות, לחופש ההתנועה ואפילו לא לחופש ההפגנה. דיברתי על העובדה שלשלוח את החיילים הישראלים, את בני ה-18 שלנו, לשטחים לשמור על התנחלויות קיצוניות ולסכן את עצמם ולפגוע בפלסטינים - זה לא הדבר הפטריוטי לעשות. דיברתי על החשיבות שבבחירה לשלום ועל העובדה שרק הסכם שלום ישראלי-פלסטיני יבטיח לנו, פה בישראל, ביטחון.
אלה אינן עמדות קיצוניות ובלתי לגיטימיות, אלא עמדות פטריוטיות שמדברות על האינטרס שלי ושלנו כישראלים, כיהודים אפילו. השתקת העמדות שלי לא תייצר ביטחון, לא תעלים את המציאות ולא תהפוך אותה לטובה יותר. להיפך, הרחקת העמדות שלנו מהתקשורת רק תקדם את המציאות נוסח צפון קוריאה, טורקיה ורוסיה, ותציג לעם בישראל מציאות מעוותת שלא תואמת את מה שהם רואים בעיניהם וחווים על בשרם.
גם זה חלק מההפיכה המשטרתית של הימין הקיצוני. הם רוצים שלא יהיה אפשר לעתור נגדם לבג"ץ, שלא יהיה אפשר להפגין נגדם ברחובות, שלא יהיה אפשר להתמודד נגד בחופשיות בבחירות ושלא יהיה אפשר לבקר אותם בתקשורת. כי מה שווה המדינה אם הם לא יכולים לשלוט בה?
*אלון-לי גרין הוא פעיל חברתי ופוליטי, מנהל ארצי שותף של תנועת "עומדים ביחד", תנועה יהודית-ערבית שנאבקת לשלום, לשוויון ולצדק חברתי
מגלי צה"ל נמסר בתגובה לביטול תוכניתו של גרין: "תחנת גלי צה"ל ושידוריה נותנים מקום ועמדות לכלל הקשת הפוליטית והחברתית. עם זה, כתחנת השידור של צבא הגנה לישראל, לא נאפשר לאנשים המצדיקים פגיעה בחיילי צה"ל להימנות על מגישיה. לאחר הקלטת תכנית אישית בהגשתו של אלון-לי גרין, הובאו לידיעתנו התבטאויותיו כנגד חיילי צה"ל ומשכך אנו נאלצים לבטל את שידורה. גלי צה"ל, ובכלל זה מחלקת התכניות, מראיינת אנשים ממגוון עמדות פוליטיות וחברתיות וכך נמשיך ונעשה".