טקס הדלקת המשואות היווה לאורך שנים סמל לאחדות, ממלכתיות ותקווה.
גם האזרחים הכי ביקורתיים וציניים יכלו להסתלבט על הטקס או ללעוג להנחיה הדביקה, הארכאית והפומפוזית אך אפילו הם - לפחות ברובם הגדול - צפו בו בהתרגשות (מסוימת) מהולה בגאווה לאומית.
טקס הדלקת המשואות 2024 הוא אופרה אחרת לגמרי. הטקס שעתיד להתקיים הוא מופת של ניתוק, יומרנות ואטימות בניצוח שרת תחבורה, שהפכה לשרת הטקסים והחנופה לשליט.
איך אפשר לחגוג את עצמאותנו כשכל כך הרבה ישראלים עקורים ופליטים בארצם (בלי לדעת האם ומתי יחזרו לבתיהם), משפחת השכול מתרחבת כמעט מדי יום, בנינו ובנותינו ניצבים בחזיתות השונות, יישובי הצפון נטושים ומטווחים, ניצולי ה-7 באוקטובר מנסים לעבד את הטראומה ולשקם את חייהם, קהילות שלמות נמחקו וספק אם ישובו, החקלאות קורסת ו-133 חטופות וחטופים עדיין נמקים בעזה?
"לא אתן לארגוני הטרור את התענוג בביטולו של הטקס", הכריזה שרת הטקסים והטקסטים המביכים, בתדרוך שקיימה בנושא ההיערכות לטקס.
ישאל האזרח הסביר - אם המטרה היא להראות לארגוני הטרור שאנחנו ממשיכים בחיים ואפילו חוגגים עצמאות בזקיפות קומה, מדוע הוחלט כי הטקס יצולם מראש וייערך ללא קהל (משל אזרחי ישראל ספגו עונש רדיוס)? האם הרצון למנוע גילויי מחאה במהלכו של הטקס, שיביכו את ממשלת ישראל, עולה על הצורך להוכיח לסינוואר ונסראללה שאנחנו ממשיכים לחגוג חרף האסון שחווינו?
מדוע אפשר לוותר על קהל בטקס אך בלתי אפשרי לוותר על נאום ראש ממשלה, שלפי כל הסקרים רוב הציבור חושב שהוא צריך להתפטר בשל אחריותו לטבח ותפקודו הכושל מאז ה-7 באוקטובר?
גם ההחלטה להסיר את ההגבלה על מספר משיאי המשואות נראית הזויה, מגוחכת ונגועה בשיקולים פוליטיים.
קרוב ל-60,000 איש, כפי שדווח כאן אתמול, חתמו על עצומה של תושבי העוטף למנכ"לי ערוצים 11, 12 ו-13, בקריאה שלא לשדר את טקסי העצמאות השנה. מאחורי הדרישה המוצדקת עומד בר חפץ, שניצל ממתקפת ה-7 באוקטובר בקיבוץ נירים. "מירי רגב מתכננת טקס יום עצמאות שהוא מפגן של אטימות ויומרנות, ללא קהל. כשתושבי נירים, נתיב העשרה, בארי, ניר עוז וישובים נוספים בנגב לא יודעים מתי יחזרו הביתה, רגב מתכננת להדליק משואות ביישובים שהם פונו מהם", נכתב בעצומה, "קהילות הקיבוצים, המושבים והערים, ששרדו את הטבח ופונו מבתיהן, יציינו את ערב יום העצמאות בטקסים שהן לבדן יחליטו איך לערוך. התקשורת צריכה לשדר סולידריות כלפיהן - ולשדר את הטקסים שלהן במקום את הטקס המנותק של הממשלה שהפקירה אותן ב-7 באוקטובר".
מאז ה-7 באוקטובר ממשלת ישראל מנסה "לנרמל" סיטואציה לא נורמלית, לצייר מצג שווא של "חזרה לשגרה" ולהרגיל אותנו למציאות הבלתי נסבלת של ישראלים עקורים, יישובים מטווחים ונטושים, מלחמה שאיש לא יודע מתי וכיצד תסתיים, בידוד בינלאומי ו-133 מאחינו ואחיותינו שעדיין נמקים בעזה. מפגן האטימות והניתוק, המכונה בטעות "טקס הדלקת המשואות" (אחרי ששינו בו את כל הכללים ורוקנו אותו מתוכן, כבר לא ראוי שייקרא כך), הוא עוד ניסיון של ממשלת המחדל המנותקת להמשיך את החיים כסדרם.
אלא שהחיים ממש לא כסדרם - ואסור לנו לתת יד לניסיון הנואל לשדר "עסקים כרגיל". למרות השיר המפורסם של דודו טסה, לא תמיד מוכרחים להתרגל להכל.
בשבת האחרונה נפל דבר בתקשורת המדינית והפוליטית - ירון אברהם, הכתב המדיני של חדשות 12, החליט - ביושרה ובאומץ - שנמאס לו "לשחק את המשחק" הציני של ראש הממשלה ושופריו וחשף את העובדה שנתניהו הוא "הגורם המדיני הבכיר" שהבטיח פעולה ברפיח תוך שלילית אפשרות לעסקת חטופים הכוללת את סיום המלחמה בעזה. האקט של ירון אברהם פתח את הסכר לעיתונאים נוספים, כמו הכתבת המדינית של חדשות 13 מוריה אסרף וולברג שציינו גם הם כי "הגורם העלום" הוא ראש הממשלה נתניהו.
טוב יעשו קברניטי הערוצים המרכזיים אם יאמצו את האומץ של ירון אברהם, ובמקום לשדר את הטקס המופרך, המנותק והצבוע של הממשלה המופקרת, יתנו את הבמה לטקסים הראויים והאותנטיים של משפחות החטופים וקהילות המפונים. זו, בלי ספק, תהיה הכרזת העצמאות של ערוצי הטלוויזיה.
הכותב הוא יועץ תקשורת