לפני כעשר שנים נשלחתי על ידי מערכת של אחד העיתונים כדי לתאר קולגות, מערכת של שבועון חרדי שהודפס בירושלים. הביקור היה נעים - אנשי המערכת שאירחו את הצלם ואותי השיבו ברצון על כל שאלה, חשפו בפנינו את החוקים הבלתי כתובים של העיתונות החרדית - מה יפרסמו, מה לא יפרסמו ובעיקר - כפי שלמדתי עד מהרה, מה יפורסם ברמז.
לבסוף התיישבנו בחדרו של העורך הראשי של השבועון, והוא - שככל הנראה חש בנוח במחיצתנו, הסביר כי לא היהודי החילוני הוא "האויב", שלו, כי אם - כפי שכינה זאת בלשונו: "הגויים של ליברמן".
לא באנו לריב - ולכן הסתפקנו במלמול כמה מילים על כך שכבר מאוחר - קמנו, אספנו את הציוד ויצאנו משם בתוך חמש דקות. אוסיף רק זאת: זה היה בימים שבהם התעוררה סערה תקשורתית סביב זכויות משפחתו של חלל צה"ל שנפל בפעילות מבצעית.
לא יכולתי לשאת את העובדה שמארחי הנדיב, שכמה דקות קודם לכן הסביר לי מדוע בניו (וילדיהם של קוראיו) לא ישרתו בצבא ההגנה לישראל, ההין לקרוא למי שמקרבם יצא מי שחירף נפשו על הגנתו "הגויים של ליברמן".
העובדה שהביקור ההוא נותר חרוט בזיכרוני גם אחרי שנים כה רבות היא שכבר אז תמהתי נוכח העוז שהשיא אדם להניח שקרבת הדם שלו אלי, כלומר העובדה ששנינו יהודים על פי ההלכה, גוברת על הקרבה ביני ובין מי שהוא בן עמי פי אלף יותר ממנו, הגם שאולי אינו יהודי "כשר", אבל בבורותי סברתי כי תורת הגזע הזו היא נחלתם של קיצוניים בלבד, של מי שחומות הגטו שהם מבקשים לשמר סגרו עליהם עד כדי כך, שעיוותו את נקודת מבטם אל מעבר להן, החוצה.
חייב את פרנסתו ל"גויים"
מדינת ישראל של השנים האחרונות חוותה שגשוג כלכלי אדיר, השגשוג הזה (שבמידה רבה הזין גם את שוק התקשורת והפך אותו למגוון יותר, בעיקר בזכות קיומם של ערוצי ימין וערוצים חרדיים בעיתונות המודפסת, ברדיו, בטלוויזיה ובדיגיטל. במילים אחרות: אחראי לגיוון תקשורתי שערוץ 14 הוא חלק ממנו) היה תולדה של אחד המפגשים המרתקים בתולדות הציונות: בין גל העלייה האדיר ממדינות ברית המועצות, בתחילת שנות התשעים - לבין הצברים הישראלים.
העלייה לישראל ממדינות מזרח אירופה, רוסיה בראשן, היא מרתקת לא רק מפני שמדובר בגל העלייה הגדול ביותר בתולדות התנועה הציונית, אלא גם מפני שהוא היה מגוון. אני מקדים את ההערה הזאת להכללה שאני עומד לבצע ולקבוע שהוא התאפיין, במידה רבה, באחוז גבוה של אנשים משכילים שהביאו עמם, בין היתר, גם חתירה למצוינות.
כולנו זוכרים את הדוגמאות הרבות של מי שהיו בעלי שלל תארים אקדמיים ומצאו עצמם עובדים בניקיון או שומרים בפתחם של קניון או חניון. להם כבר היה "אבוד", אבל הם לא ויתרו ודחפו את בני הדור הבא להצטיין, ללמוד, להשיג ולהתקדם - עיוו פניהם נוכח ציונים של 95 ודרשו מהם 100 מושלם.
המפגש בין דור הילדים השקדנים "מרוסיה" לדור הבא של הצברים, אלה שבמטען המנטלי שלהם נמצא הדחף לקצר כל דרך ולעקוף כל תור, הוא שהוליד את הסטרטאפ ניישן, הוא שהביא את תור הזהב למדע הישראלי - וכפועל יוצא ממנו לכלכלה. ברכה אדירה שלא הייתה כדוגמתה למפעל הציוני.
אותו גל עלייה (והבאים שבאו אחריו והתגברו בשנתיים האחרונות לאור מה שמתחולל ברוסיה ואוקראינה) הביא עמו לישראל גם מי שהיו זכאים לעלות אליה מכוח חוק השבות, אבל שאינם יהודים על פי ההלכה.
מבחינתי, מרגע שקבעו כאן את בסיס חייהם, חרף האיומים והסכנות וביתר שאת - מרגע שהתגייסו לצבא ההגנה לישראל, הרי שהם בני עמי הרבה יותר מלא מעט תת-קבוצות, כאלה שאין ספק ביהדותם, אבל יש ספק גדול במחויבותם הלאומית והאזרחית.
יש מי שחושב אחרת ממני, זה בסדר, כבר למדתי שלא תמיד אצליח לפענח את צפונות נפשו של הזולת, אבל כשנקודת מבט שונה הופכת למניפסט גזעני, זה לא רק מבחיל אלא גם משהו שצריך לא רק להצטער עליו אלא אף להתקומם כנגדו.
הכוונה היא למונולוג הגזעני שנשא בועז גולן באולפן ערוץ 14. העילה הייתה ביקורת כלפי אביגדור ליברמן, אבל ככל שביקורת פוליטית היא לגיטימית (הגם שמעניין ש"הגויים של ליברמן" לא הפריעו לגולן כשהיו בצד "הנכון" כלומר לימין בנימין נתניהו), שימו לב עד לאן זה התדרדר:
"(ליברמן) כל הזמן פועל להביא לפה עוד גויים ועוד גויים, הביאו לפה גויים וזה דופק לנו את הדמוגרפיה" קונן גולן וסינן מדי פעם "עולים" (כשהוא מבטא את המילה בלעג) ומוסיף "אוקראינים", כאילו הייתה שמה של הארץ הזאת ביטוי גנאי.
גולן לא הסתיר למה הוא מתכוון במילים "דופק לנו את הדמוגרפיה": "הריבוי הטבעי בקרב הציונות הדתית והחרדים" כך הסביר, ייצור מצב שבו יהיו פה "80% ימניים ואז כל מני שמאלנים כמו היועמ"שית ילכו לחפש את החברים שלהם". מתי זה יקרה כל הטוב הזה, אתם שואלים? ובכן, לפי גולן: "בעוד 20 שנה". למען ההגינות יש לציין כי חלק מהנוכחים באולפן הסתייגו מיד מדבריו.
אני לא מאלה שחושבים שכל ערכו של אדם תלוי רק בטיב שירותו הצבאי, אבל חובה לציין שהדברים נאמרים בשעה שבין מי שמחרפים את נפשם בהגנה על מדינת ישראל המותקפת, יש יותר אזרחי ישראל צעירים שאינם יהודים על פי ההלכה מאשר מתגייסים חרדים, אלה שבחזון של גולן, ייצרו יום אחד את הרוב המוחלט שיגרום לכל מני שמאלנים כמו היועמ"שית ללכת לחפש את החברים שלהם.
איכה הייתה לזונה
אני לא יודע באיזו מידה "העם עם הגולן". בועז גולן. כלומר, אני לא יודע איזה חלק בציבור הימני, בדגש על דתי-לאומי הוא מייצג (הוא אמנם אינו חובש כיפה, אבל התחנך בישיבת בני עקיבא בנחלים), אבל כבר למדתי שהציבור הזה אינו מקשה אחת, אמנם קולם של הקיצוניים - כדרכם של אלה - הוא שגובר לאחרונה, אבל יש פער גדול בין הציונות הדתית כמושג לבין "הציונות הדתית" כתנועה פוליטית, בעיקר בינה לצד הבן-גבירסטי-כהניסטי של הרשימה המשותפת שחוסה תחת המותג "הציונות הדתית".
ההתבטאות האומללה, גם אם המחושבת להפליא של גולן, היא לא רק מקוממת אלא בעיקר עצובה. כי היא הופכת את תורת ישראל ממצפן ערכי ומצפון אנושי לגזענות חשוכה.
אני לא יודע כמה לימדו בישיבה שבה למד גולן דווקא את ספר ישעיהו, אבל אני נזכרתי דווקא בפסוק: "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" (ישעיהו פרק א' פסוק כ"א) כדימוי למשהו שהיה טהור - ולא במובן של טוהר הגזע - ונדפק עד ליסוד.
איך הפכו עם בחירה ועם סגולה, ממחויבות להיות אור לגויים ועמידה בסטנדרטים העליונים והנעלים ביותר של מוסריות אנושית, למשהו שכל הוויתו היא בדיקה לא רק בציציותיו של האחר, אלא גם מתחת לתחתונים.
מבוגר ישיבה ששירת בחטיבת גבעתי ציפיתי להרבה יותר מאשר חלומות על ברית בזויה עם משתמטים על חשבון הציבור, העיקר שייווצר פה רוב ימני. אני לא רוצה לפאר את האחד על ידי הוצאת האחר אל מחוץ לגדר, אבל נשגב מבינתי להבין איך מי שאמור לייצג ימין ישראלי רואה במשתמטים מגיוס אחים - ובלוחמי צה"ל אויבים.
בצר לי נדדתי במחשבותיי אל הפרגמטיזם של בן גוריון, הלך הרוח שאפשר למדינה היהודית להפוך מחלום אמוני לפרקטיקה לאומית ולישות מעשית, ונזכרתי שבן גוריון ייחל לא רק לשוטר יהודי אלא גם לזונות וגנבים בני דת משה, לא כאידיאל חלילה, אלא כביטוי של נורמליות.
ובכן, כנראה שהנורמליות, ממש כמו היהדות, פנים רבות לה - לפעמים היא לובשת פני גזען דוחה כבועז גולן, נו, ההוא מערוץ 14 שהאוקראינים דופקים לו את הדמוגרפיה.