כבר קרוב ל-20 שנה לירן שכנר משדר כדורגל - והוא עדיין מתרגש. "זה יורו חמישי שלי, אחד היה באולפן, זה הרביעי במגרשים. אני מקווה שזה לא יהיה יורו שונה, שלא אחווה משהו אחר. ביורו הזה נדבר פחות עברית".
שכנר הוא השדר המוביל של ערוצי ספורט1. מ-2006 הוא בצ'רלטון, החל את דרכו כשדר קווים והפך לשדר מוביל ומאוחר יותר למגיש של "סערה בממלכה", פורמט שקיים כבר חמש שנים בערוץ שהגדיר את עצמו כ"יותר שידורים, פחות דיבורים".
בשיחה בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות הוא מספר כיצד הכול החל, איך נולדה "סערה בממלכה" (ד"ש לאסי ישראלוף) ומה היה הרגע הגדול בקריירה: "כבר יותר מעשור עבר ואני עדיין מתרגש".
חלק מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה כאן או בערוץ וואלה +.
"הפורמט התחיל מכך שרציתי לחזק את הליגה האנגלית. אמרתי 'נביא סלבס שאוהבים כדורגל'. פגשתי את אסי ישראלוף ביום צילום וביקשתי שיעשה ג'סטה. שבוע לאחר מכן נפגשנו ל-4 וחצי דקות תוכנית. חיפשתי להביא אנשים שהם לא ספורטאים, אבל כאלה שיש להם אהבה לספורט. ברגע שהגיעו הכוכבים הגדולים כמו ברקוביץ', רביבו ובניון זה הפך להיות מקום שבו כל שמכבד את עצמו בעולם הספורט רוצה להיות".
ואז הגיעה המלחמה.
"במלחמה עשינו כמה פרקים ייעודים להצדעה לצה"ל: נסעתי לצפון לפגוש את מנשה זלקה מהפועל חדרה שהתגייס למילואים. עשינו תוכנית מיוחדת בפלמחים, הבאנו את קטורזה ואת מאמן הנבחרת אלון חזן. אחר כך היינו עם תושבי כפר עזה בפרק מרגש, עם משפחת שימריז, ברק בכר ועילאי בוטנר. ניסינו ליצור תמהיל של בידור ספורט וגם לגעת במלחמה".
איך הכול התחיל אצלך?
"לשדר ספורט תמיד היה החלום. בבית בחיפה, דירת ארבעה חדרים וסלון ממוצע, במסדרון היו שתי קורות וכיסאות שמהם היינו עושים שערים. היינו משחקים קבוע והייתי משדר את הגולים והקהל. מצאתי את עצמי משדר כבר בגיל 7-8. גדלתי בבית של כדורגל, אבא שלי היה הכרוז של מכבי חיפה מ-1987. השידור הוא חלק ממני".
"השער הכי גדול בתולדות הליגה הזאת"
"בלאק אאוט טוטאלי"
מה רגע השיא שלך כשדר?
"אנגליה-גרמניה ביורו הקודם, משחק שהוא תמיד מעבר לכדורגל. הכי אינטנסיבי היה משחק הפנדלים בין איטליה לגרמניה, וב-2012 היה את הגול של אגוארו ממנצ'סטר סיטי, שער אליפות. אחרי המשחק נכנסתי למעלית ובכיתי. עבר יותר מעשור ואני עדיין מתרגש, אלה דברים שאתה לא שבטוח שתראה בחיים. שער ניצחון, השער הכי גדול בתולדות הליגה הזאת".
אוקיי, ועכשיו לפאדיחה.
"אני נהנה לספר את זה כי זו פאדיחה מתמשכת. הייתי שדר קווים בב-2003/4, בווסרמיל. עוברים אלי, אני מתחיל לדבר ונתקע, בלאק אאוט טוטאלי. דיבר איתי עורך השידור משה סגל וניחם אותי, זה קורה. שבוע לאחר מכן אני בקופסה בנתניה. חשבתי שאנחנו בחזרה ואז אנחנו מתחילים לדבר. אני אומר 'בוא נעשה את זה עוד פעם', רק שהיינו בכלל בלייב. פאדיחה שנייה תוך שבוע, השעו אותי לחודשיים. וחזרתי לשידור בקרית אליעזר, אני בצד של בית"ר ירושלים. עושים חזרה, השדר הוא שרון ניסים. העורך הראשי אומר 'את שרון תעשה בלייב, אותו תקליטו קודם. אני מספר את זה בהרצאות, זו דוגמה לכך שצריך להאמין בעצמך. הרבה אנשים היו אומרים 'זה לא המקצוע שלך'".
"אנגליה? לצערי תאכזב שוב"
נעבור לתכלס. לאיזה משחק אתה הכי מחכה?
"בבתים אני מחכה למשחק הפתיחה. גרמניה תשחק שם - נבחרת מארחת, אווירה מטורפת. לחוות נבחרת מארחת בטורניר זה הדבר הכי גדול. אני באופן אישי מחובר לכדורגל האנגלי ומחכה לנבחרת אנגליה בפרנקפורט. נשדר גם את הולנד-צרפת, אחד המשחקים הגדולים. כל משחק הוא כיפי ביורו, ולא רק המשחק עצמו אלא הדרך לשם - נסיעה בין ערים, האווירה של האוהדים בחוץ, תרבויות. זה כיף אדיר".
אז מי תזכה ביורו?
"יש לי מום (תחושה ד.ו.) על פורטוגל ורונלאדו. אופ"א לא תתן לו לפרוש בלי תואר, וגם תראה שמסי יהיה במונדיאל בעוד שנתיים. יש לי תחושה שפורטוגל תלך כברת דרך. צריך לזכור שפורטוגל היא לא רונאלדו, בגילו יש לה שחקנים טובים ממנו. אנגליה? לצערי תאכזב שוב".