אפשר להציע הסברים לכך, ואולי הצדקות, אבל קשה להתווכח עם העובדות: מרבית כלי התקשורת המשדרים בעברית כמעט אינם מסקרים את השלכות המלחמה על האוכלוסייה ברצועת עזה, וכמעט אינם מביאים את התמונות והעדויות הקשות מהמתרחש שם. התקשורת בעברית עוסקת בעיקר בהשפעות המלחמה על אזרחי ישראל היהודים וכמעט ולא עוסקת במחירים וההשלכות של המלחמה על הפלסטינים בעזה ובגדה, ועל האזרחים הערבים בישראל.
אישור נוסף לכך עולה מבדיקה שערכה עמותת סיכוי-אופוק בשיתוף העין השביעית ויפעת מחקרי מדיה, של אופן הסיקור של כלי התקשורת המרכזיים המשודרים באשר לאסון שאירע ב -26.5.24 כתוצאה מתקיפת צה"ל במחנה הפליטים רפיח שגבתה את חייהם של עשרות אזרחים פלסטינים, בהן נשים וילדים, כתוצאה מפעילות צה"ל. הבדיקה, במסגרת פרויקט "מדד הייצוג", נועדה לבחון את האופן שבו כלי התקשורת המרכזיים בעברית מסקרים את המתרחש במלחמה בעזה, בדגש על אירועים חריגים וקשים.
כלי התקשורת שנבדקו היו ערוצי הטלוויזיה המרכזיים (11,12,13,14) ותחנות הרדיו המובילות (כאן ב', גלי צה"ל), הבדיקה נעשתה בין התאריכים 26-28.5.24.
מהבדיקה עולה כי 84% ממבזקי החדשות ומהכתבות שפתחו את המהדורות המרכזיות לא סיקרו את האירוע כלל. כמו כן מרבית האיזכורים לכך היו בשעות הבוקר המוקדמות (5-7 בבוקר) בהן שיעורי הצפייה וההאזנה נמוכים יותר.
עוד עולה כי רק ב-3 אחוז מהאייטמים שעסקו בנושא הובאו עדי ראייה או אנשים מעזה, ואילו ב-97 אחוז מהאייטמים דיברו על האירוע רק כתבים ופרשנים ישראלים. כמעט בכל המקרים, הויז'ואל שליווה את הכתבות הציג בעיקר את השריפה והפרשנים ופחות את הנפגעים עצמם. בכמה מהאייטמים הוצגו גם קריקטורות מהעולם המגיבות לתוצאות.
אירוע רפיח, שהיה אירוע יוצא דופן, סוקר בערוצים הישראלים יותר מבשגרה, ועדיין סוקר באופן מינימלי ורוב הסיקור עסק בעיקר באינטרסים הישראליים ולא בהצגת המציאות הכואבת ברצועה.
רק 12% מהאייטמים שעסקו בנושא הזכירו שמדובר בטרגדיה או תיארו תמונות קשות. 88% מהאייטמים עסקו בנושא רק מהזוויות שקשורות לאינטרסים של מדינת ישראל - כמו לגיטימציה בינלאומית (37%), השפעה על עסקת חטופים, וציטוטים מדובר צה"ל ונאום ראש הממשלה.
"לא ניתנת לקהל יהודי אפשרות לפתח תחושות אנושיות"
חולוד אדריס, מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק, מסרה: "לתקשורת תפקיד קריטי במיוחד בימים אלה, עליה להביא את תמונת המציאות המאוזנת ביותר והיא אינה עושה זאת. העובדה שכלי התקשורת לא מסקרים את השלכות המלחמה על האזרחים הפלסטינים מונע מהאזרחים היהודים בישראל לראות תמונת מציאות שלמה ומלאה, ומונעת מהם להבין את ההשלכות הקשות מאוד של המעשים שנעשים בשמם.
"התמונה הלוקה בחסר מייצרת מציאות המגבילה את היכולת לבקר את החלטות הדרג המדיני ופעולות כוחות הצבא הביטחון ולהבין את הביקורת הבינלאומית על מדיניות ישראל. כמו כן, דפוס סיקור זה מייצר פער הולך וגדל בין דעת הקהל של יהודים בישראל לבין שני קהלים שהקשר איתם הוא חיוני ומשמעותי עבורם - הקהילה הבינלאומית, והחברה הערבית בישראל.
"בנוסף, לא ניתנת לקהל יהודי אפשרות לפתח תחושות אנושיות מתבקשות של חמלה ואמפתיה כלפי אנשים חפים מפשע שנפגעים, דבר המייצר קהות רגשית בקרב ציבורים גדולים. חוסר במידע וידע על המתרחש בעזה, מעמיקים את הפער בין החברה היהודית לחברה הפלסטינית במדינה שכואבת את כאב עמה מחד, ומאידך נרדפת על ידי גורמים בחברה היהודית על התבטאויות של הזדהות עם כאב עמם".