כפסע מהניצחון המוחלט, על התקשורת

עד הדקות האחרונות, ומבלי שידעו על זהותה של יו"ר הרשות השנייה לשעבר יוליה שמאלוב-ברקוביץ' שמונתה לתפקיד מנכ"לית חדשות 13 החמישית בתוך חמש שנים, עובדי החברה עוד ניסו לבלום את המהלך. פחות משעה לפני אישור המינוי הם שיגרו מכתב בהול לדירקטוריון החברה שהתבסס על דיווחים של וואלה ברנז'ה ושל "הארץ", והזהירו אותו מלאשר מועמד אשר "ישקף את האינטרסים הפוליטיים של חברי הנהלה ולא את אלו של הציבור", כך לדבריהם. אלא שחברי הדירקטוריון, חלקם חבים אישית את חברותם בו לשמאלוב-ברקוביץ', הציבו עובדה מוגמרת, ככל הנראה אפילו מעל ראשו של היו"ר הריכוזי-בדרך-כלל נדב טופלסקי.

רקע קצרצר: אחרי שורת מנכ"לים שסיימו את תפקידם בזה אחר זה הוחלט בצמרת רשת 13 "שלא לחזור על אותן טעויות" ולהקים ועדת איתור לתפקיד. בדיעבד, נראה כי אותה ועדה הייתה לא יותר ממסך עשן. בזה אחר זה הודלפו מצד גורמים בה שמות של מועמדים מתאימים יותר או פחות - כשבפועל היא כמעט ולא התכנסה לפגוש איש מהם, מה שמעורר את התהיה האם שמה של שמאלוב-ברקוביץ' סומן מראש. לאלו שנציגי החברה כן פגשו (כיחידים), הוצגו שלל תנאים מגוחכים שביקשו לשמר את הסעיף החשוב ביותר - כוח האדם בחברה - תחת שליטת ההנהלה. כך או כך, בדיעבד, נראה כי התנאי הפך למיותר.

שמאלוב-ברקוביץ', לשעבר חברת כנסת מקדימה, בעלת לא מעט ניסיון בתקשורת, אבל לא פחות קשרים פוליטיים במפלגת השלטון. היא זכתה לתפקיד לאחר שנבחרה על בסיס "קואליציה" של נציגי הציבור בדירקטוריון, שנבנתה בעבודת נמלים ובעמל של שנים, ושכוללת את יו"ר מועצת הכבלים והלווין לשעבר ד"ר יפעת בן חי שגב (שלפני חודשים ספורים תיארה ממש כאן בראיון את העוול שנגרם לרה"מ במשפטו וגם בתקשורת); והיו"ר הזמני אייל דה פאו - בעצמו מינוי מטעם הרשות השנייה בראשה היא עמדה.

אבל את ניגוד העניינים הבולט ביותר משקף חבר הדירקטוריון, פעיל הליכוד לשעבר אברהם נתן, אותו קידמה שמאלוב-ברקוביץ' בעצמה לתפקיד. נתן נחשב גם לחברו של המקורב לרעיית ראש הממשלה נתן אשל, ועליו העיד שר התקשורת לשעבר איוב קרא, כי בסביבת נתניהו פעלו כדי לוודא ששמאלוב־ברקוביץ' תמשיך בתפקידה לכהונה נוספת ברשות השנייה וחשף שאותו נתן איים עליו שאם זו לא תמונה "זו תהיה סוף הקריירה שלו".

אלא שכדי שכל הכוכבים יסתדרו, לא הספיקה הברית הפוליטית, והיא נזקקה לתמיכה אישית. פה נכנסה הרוח הגבית שקיבלה שמאלוב-ברקוביץ' ישירות מקשרי הידידות עם בעל השליטה בערוץ לן בלווטניק, שלפי גורמים בערוץ עמו היא אף משוחחת מעת לעת (ברוסית). למעשה, לפי בכיר בערוץ, מינויה היא "נטו החלטה של לן". לא בטוח שהאוליגרך מתעב-החשיפה צפה נכון את הנזק הפוטנציאלי שבמינויה. אפשרות נוספת היא שהוא צפה, וכבר לא נותר לו מה להפסיד. במקרה (או שלא במקרה) במקביל, בימים האחרונים נפוצו שמועות (שהוכחשו) על כך שיו"ר רשת נדב טופולסקי "מחוץ לאירוע", ושימיו בתפקיד ספורים.

את מבחן הקבלה התקשורתי עבורם היא עברה כבר עם הצגת נתוני הפתיחה: במהלך כהונתה כיו"ר הרשות השנייה קיבלה שמאלוב-ברקוביץ' את שורת ההחלטות המזוהות עם האינטרסים של ראש הממשלה נתניהו. בין היתר בשבתה כיוי"ר הרשות השנייה, תמכה בקיצור מהדורות החדשות - שהצר את צעדיהן של חברות החדשות. אבל האקט המשמעותי יותר היה זה שבו צידדה בשנת 2018, לאחר פיצול ערוץ 2. בזמן שסימן שאלה ריחף על עתידה של חדשות עשר, שמאלוב-ברקוביץ' התנגדה נחרצות לעסקת המיזוג עם רשת 13, בטענה שהדבר היה עלול לקריסתה בתוך זמן קצר. בזמן שהרשות לתחרות אישרה את המיזוג, רבים בענף התקשו להבין את שיקוליה - וגם לאחרונה, בראיון בלעדי בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות, עמדה בדיעבד על המלצותיה והסבירה כי תוצאות החברה מעידות כי צדקה.

לא רק מול נתניהו. גם בנושאים פוליטיים נוספים שמתכנסים עם חששות עובדי החברה מה"תוכנית לשבירה ימינה", שמאלוב-ברקוביץ' מספקת קבלות. בדיון בכנסת בשנת 2012 בנושא המסתננים תקפה אז הח"כית מקדימה ארגוני זכויות אדם ושמאל: "יש ביניהם מי שיהיו הראשונים לעשות טרנספר לחרדים ולמתנחלים, אבל למסתננים הם פתאום עוזרים". ארגוני זכויות אדם מתחו עליה אז ביקורת, אך שמאלוב-ברקוביץ' לא חזרה בה. פרט נוסף שלא נעדר מעיניהם של עיתונאי חדשות 13 - חברה המאופיינת בקו ליברלי לרוב - הוא האג'נדה של שמאלוב-ברקוביץ' באשר לזכויות נשים. בזמנו טענה, כח"כית, כי נשים ממציאות הטרדות מיניות ("איך זה שאותי לא מטרידים"), ואף הקדישה לא מעט אנרגיות בימיה בכנסת לפעולות המוגדרות בחברה כ"נגד נשים".

חרף האזהרה ששיגרו מוקדם יותר עיתונאי החברה לשמאלוב-ברקוביץ' שלא להגיע למתקני החברה ("אסור ש"פוליטיקאית תהיה חשופה לתחקירים וחומרים במערכת חדשות", כך לדברי גורם בכיר בחדשות 13), בשיחות סגורות הם מבהירים כי לא יתפטרו קולקטיבית וכי לא ינקטו בצעדי מחאה שכוללים הפגנות או השתלטות על המסך. לפי אותם גורמים "אין כל כוונה להעניק להנהלה את השי הזה", שעלול להביא לבסוף לפיטוריהם. בשלב הזה, כך נראה, העובדים נערכים להיאבק בעיקר באמצעות דרישה מהרשות השנייה - שעל סמך ביצועיה בעת האחרונה נראית כחסרת סיכוי - לסכל את המינוי, ובהמשך באמצעות ביקורת שיפוטית. כלומר פנייה לבג"צ.

ומעל לכל מרחפות כמה שאלות פתוחות, בראשן האם בצמרת רשת 13 צפו את הנזק העצום - העיתונאי והציבורי - שנגרם לערוץ רק מעצם אישור מינויו של סדין אדום מעין זה מול העובדים, או שפניהם מראש יועדו למלחמה ולבליץ היסטורי שמשמעותו חיסול כל זכר לחברת החדשות שהכרנו; האם ייתכן שהתגובה הנחרצת הזו של העובדים תגרום לבעלים בלווטניק דווקא תחושת מיאוס מהאש שמלחכת את גלימתו ותייצר דווקא תנועה סיבובית-הפוכה שתוביל לבסוף למכירה של מנויותיו להייטקיסט ניר צוק שממתין להוט ביציע? וישנה גם שאלה אחת נוספת, שצריכה להיות מופנית לעובדים - האם אחרי שהתנגדו ונלחמו במנכ"ל הקודם אור צלקובניק שרצה לייצר איזונים ועזב בין היתר על רקע חילוקי דעות עם הנהלת רשת בנושא הקיצוצים בתקציב חברת החדשות, הם לא שחקו את כוח ההרתעה שלהם עצמם בבחינת "זאב זאב", ומשלמים כיום את המחיר. רצו הכול, וקיבלו תחת זאת סטירה לפנים.

דבר אחד בטוח. גם אם נתניהו לא "נתן את ההוראה", למכונה כבר יש חיים משלה, והוא המרוויח המרכזי ממנה. בעבודה עיקשת שלקחה שנים, ראש הממשלה ממשיך לקצור פירות בהשתלטותו על התקשורת, וכובש - לפחות נכון לשעה זו - מאחז נוסף שהיה עד לפני שנים ספורות המרכזי מבין מתנגדיו. אירוני, אבל רק לפני שנתיים הנהלת חדשות 13 החליטה להצטרף למחאה נגד ההפיכה המשטרית, ולא הכחישה שפניה למרכז-שמאל. ואולי זו הראיה המוחשית ביותר לכך שלא מדובר בהכרח בקונספירציה - אלא באובדן דרך מוחלט.

מרשת 13 נמסר בתגובה: "ועדת האיתור נפגשה עם מספר מועמדים ופעלה במקצועיות. בישיבת הדירקטוריון נכחו כלל הדירקטורים וכולם הצביעו פה אחד בעד המינוי".