ביומיים האחרונים, על רקע פרשת שחרורו של מנהל בית החולים שיפא, נחשפנו לתופעה מטרידה בנוף התקשורתי הישראלי. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, זוכה לבמה נרחבת להטיח האשמות כבדות בשב"כ, בעוד שהארגון עצמו, מעצם טבעו וחשיבותו הביטחונית, מוגבל ביכולתו להגיב. מצב זה מעלה שאלות נוקבות לגבי תפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית ואחריותה האתית בסיקור סוגיות רגישות.
התקשורת, בתפקידה כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה", אמורה לספק לציבור מידע מאוזן, מדויק וביקורתי. אולם, במקרה הנוכחי, רוב כלי התקשורת נכשלים במשימה הזו. הם מעניקים במה כמעט בלתי מוגבלת לצד אחד של המתרס, בעוד הצד השני מוגבל ביכולתו להגיב בשל אילוצי תפקיד, שיקולי ביטחון וממלכתיות. התוצאה היא סוג של "משחק בשער ריק", שבו פוליטיקאי מיומן יכול להעביר את מסריו ללא התנגדות אמיתית.
בן גביר, כפוליטיקאי מנוסה, מנצל היטב את הבמה התקשורתית. הוא משתמש בטקטיקות רטוריות מוכרות כדי לשלוט בשיח, להעביר את המסרים שלו ולהסיט את האחריות למחדל מהכתפיים שלו. למשל, כאשר הוא מאשים את ראש השב"כ ב"איום" לשחרר אסירים, הוא יוצר נרטיב של עימות בין נבחרי ציבור לבין "אנשי המערכת" עלומי הפנים. זוהי טקטיקה מוכרת של הסטת האחריות והאשמת גורמים אחרים בכישלונות.
מנגד, השב"כ, בשל טבעו הממלכתי והרגיש של תפקידו, מוגבל ליכולת תגובה מצומצמת. גם כאשר הארגון מוציא הודעת תגובה, כפי שאכן עשה במקרה הזה, היא נבלעת בהמולת הסיקור הנרחב ולא זוכה לאותה חשיפה כמו ההאשמות המקוריות. זהו מצב המזכיר "משפט במעמד צד אחד" - תופעה שלא מקובלת במערכת המשפט בשל חוסר ההוגנות הבולט שבה.
הבעיה מתעצמת כאשר מביאים בחשבון את האופן שבו אנחנו, האזרחים, צורכים מידע בעידן הדיגיטלי. רבים מאיתנו נחשפים למידע דרך מדיה חברתית, כותרות וקטעי וידאו קצרים. בסביבה כזו, האשמות סנסציוניות וצעקניות נוטות להתפשט במהירות, בעוד שתגובות מאוזנות ומורכבות יותר נוטות להיעלם.
יתרה מזאת, הגישה הנוכחית של התקשורת מאפשרת לפוליטיקאים להסיר מעצמם אחריות ולהטיל אותה על גורמים אחרים, גם כאשר הכישלון נמצא בתחום אחריותם הישירה. במקרה הנוכחי, למשל, השר לביטחון לאומי, האחראי על שירות בתי הסוהר, מצליח להסיט את הדיון מהכשלים בניהול מערכת הכליאה לעבר האשמות כלפי השב"כ.
מה, אם כן, צריכה להיות גישת התקשורת במקרים כאלה? התשובה טמונה בחזרה לעקרונות הבסיסיים של עיתונות אחראית ואתית:
1. הצגת עובדות מדויקות: במקום להסתמך על ראיונות חיים עם צד אחד בלבד, כמו שנעשה עם השר בן גביר, על התקשורת להתמקד בחקר ובהצגת העובדות הידועות. זה כולל בדיקה קפדנית של טענות, הצלבת מידע ממקורות שונים, ומתן הקשר היסטורי ומערכתי לאירועים.
2. איזון בסיקור: אם לא ניתן להביא את שני הצדדים לשידור, יש להימנע מלתת במה בלעדית לצד אחד. במקום זאת, ניתן להציג את עמדות שני הצדדים באופן מאוזן, תוך הסבר מדוע צד אחד מוגבל ביכולתו להגיב.
3. הקשר והסבר: על העיתונאים לספק הקשר רחב יותר לסוגיות הנדונות. זה כולל הסבר על מגבלות התגובה של גופים ביטחוניים, מבנה מערכת הביטחון, ותחומי האחריות של כל גורם.
4. ביקורתיות: יש לבחון בצורה ביקורתית את הטענות המושמעות, גם כאשר הן באות מפי בכירים בממשלה. זה כולל הצגת שאלות קשות, דרישה להוכחות לטענות, והצגת נקודות מבט מגוונות.
5. שקיפות: על התקשורת להיות שקופה לגבי מגבלות הסיקור ולהסביר לציבור מדוע לא ניתן להביא את כל הצדדים לדיון. זה יכול לכלול הסבר על אילוצים ביטחוניים, מגבלות חוקיות, או סירוב של גורמים מסוימים להתראיין.
6. מתן במה למומחים: במקום להסתמך רק על פוליטיקאים, התקשורת יכולה להביא מומחים בתחום הביטחון, המשפט או מדיניות ציבורית שיכולים לנתח את המצב באופן מקצועי ואובייקטיבי יותר.
7. חינוך הציבור: התקשורת צריכה לקחת על עצמה תפקיד חינוכי, ולהסביר לציבור כיצד לצרוך מידע באופן ביקורתי ומושכל. זה יכול לכלול הסברים על טקטיקות רטוריות, אופן פעולת מערכות ממשלתיות, וחשיבות של בדיקת מקורות מידע.
אימוץ הגישה הזו עשוי לדרוש שינוי משמעותי בפרדיגמת הסיקור הנוכחית. זה עלול להוביל לפחות "כותרות סנסציוניות" ו"רייטינג" מיידי, אך בטווח הארוך, זהו המפתח לסיקור מאוזן והוגן יותר, המשרת טוב יותר את האינטרס הציבורי ואת הדמוקרטיה הישראלית.
יתרה מזאת, גישה כזו עשויה לחזק את אמון הציבור בתקשורת, אמון שנשחק בשנים האחרונות. כאשר הציבור יראה סיקור מאוזן, מעמיק וביקורתי, הוא יוכל להעריך את עבודת התקשורת כחיונית לדמוקרטיה, ולא כזירה נוספת למאבקי כוח פוליטיים.
לסיכום, האתגר העומד בפני התקשורת הישראלית הוא משמעותי, אך חיוני. עליה למצוא את הדרך לספק סיקור מאוזן ומעמיק גם במצבים מורכבים, שבהם לא כל הצדדים יכולים להגיב באופן שווה. רק כך תוכל התקשורת למלא את תפקידה החיוני בחברה דמוקרטית - לא רק כמספקת מידע, אלא גם כמחנכת לצריכת מידע ביקורתית ולשיח ציבורי מושכל ומעמיק.
איציק אלרוב, יועץ תקשורת ואסטרטגיה.