לא רבים זוכרים, אבל לפני ארבעה ימים - נצח במושגי המלחמה - כטב"ם התרסק באמצע תל אביב וכל הארץ רעשה: אולפני החדשות המנומנמים של יום שישי בבוקר הפכו לחמ"לים שאליהם זומנו מיטב הפרשנים. איך זה שכטב"ם אחד מעז? איפה צה"ל? למה לא הייתה הופעלו מערכות האזעקה והיירוט?
בד בבד עם השאלות, החלה מתקפה נוספת על תל אביב, הפעם לא מתימן אלא מתושבי הפריפריה שזעמו על ששוב התל אביבים המפונקים האלה מתהדרים בטיל אחד במציאות שבה בפריפריה מתקפה מן השמיים היא סוג של שגרה בלתי נסבלת. מה, רק כשפוגעים בתל אביב זה נחשב? תהו רבים - בהתחלה ברשתות, ומאוחר יותר באולפנים. מכאן - ועד שעברו כולם לעסוק בתגובה הישראלית בנמל חודידה, ספגה תל אביב הרבה אש, לשם שינוי מהסוג שהיא רגילה לספוג.
עניינו של הטור הזה הוא הייצוג התקשורתי של מרכז מול פריפריה, ובכל זאת, אי אפשר להידרש רק לנושא הצר הזה מבלי להגיד כמה מילים על התכווצותה של מדינת ישראל. בזמן האחרון יוצא לי לשוחח לא מעט עם תושבי הדרום והצפון שהיו לפליטים בארצם ו"גילו" את תל אביב.
את הביקורת שלהם על תל אביב, בגלל הצפיפות, הפקקים, יוקר המחיה, הדירות הקטנות ועוד, אפשר לסכם במילים: "ברוך שלא עשני תושב המרכז" (בדגש על תל אביב), מנטרה שהשמיע חלק גדול מהם בעודו נושא מגש קבבים לעבר המנגל שבקצה הדשא, עוקף את הבריכה המתנפחת שבה משתכשכים הזאטוטים.
רק שאחרי כמה חודשים של חיים כפויים ב"לב המאפליה" התגלו בכל זאת כמה נקודות זכות, בדמות היצע משופר של שירותים כמעט בכל תחום: בריאות, חינוך, תרבות ועוד. פתאום אחדים מהם, אין לי דרך לכמת אותם לאחוזים, מתחילים להישמע כמו יורדים לארה"ב (זוכרים את המונח הזה?) שנמצאים ממש "על המזוודות" מרוב רצון לשוב לציון, אבל מודים שהילדים כבר התרגלו לחיים הנוחים באמריקה.
במילים אחרות, לתחושתי, גם אם מדובר בצרה של עשירים, ביום המיוחל שלאחר המלחמה, נדמה כי חלק מהבעיות שיעמדו בדרך לשיקום הקהילות בצפון ובדרום, יהיה נעוץ בעובדה שרבים מהתושבים גילו את איכות החיים במרכז.
ועכשיו לתקשורת, שכידוע תמיד אשמה, לא פחות מאותו חייל שזיהה כטב"ם עוין כחסידה נודדת. נתחיל במה שנגזר מעצם שמן של המהדורות: חדשות. שיגור טילים וכטב"מים לעבר הצפון הוא כבר אולד-ניוז, בתל אביב זה חדש. כך שמן הראוי היה להעלות את הנושא על ראש שמחת הגולשים, הקוראים, המאזינים והצופים בבוקר יום ראשון.
גם משך הסיקור והעובדה שאירוע מינורי יחסית (עם כל הצער על הרוג אחד ותשעה פצועים קל) תפס את הכותרות עד לשבת, הוא פועל יוצא של העיתוי: סוף השבוע ממילא עני בכותרות פוליטיות וכל אירוע שקורה במהלכו (עד לפני המלחמה אפילו משהו שאמר שר זוטר בשבת תרבות בבאר שבע - מי אמר פריפריה ולא קיבל? - היה מככב בכותרות לפחות עד מוצאי השבת).
כל היתר הוא אכן ההבדל בין מרכז לפריפריה, אבל אין זה אומר שניתן לנקוף אותו לחובת התקשורת הישראלית. שוו בנפשכם פיגוע שהיה מתבצע בעיירה שלווה ביורקשייר, לעומת כזה שהיה מתבצע, חלילה, במרכז לונדון - איזה אירוע היה מעורר יותר הדים באנגליה ובשאר העולם? הוא הדין שחל על טבח שהתבצע באלבקרקי, טקסס, לעומת כזה שהיה מתבצע בלב מנהטן, נו יורק. גם בהינתן מספר זהה של נפגעים באותו פיגוע דמיוני (חו"ח כמובן) היה זה שאירע בלב מנהטן הופך לאייטם מטורף, בעוד שעל זה שבטקסס היו שואלים האם מדובר באירוע טרור או בעוד רד-נק שניצל את הקלות הבלתי נסבלת של רכישת נשק (בקרוב אצלנו!) כדי להיפרע משכניו. כמובן שאפשר להמשיך מכך הלאה ולהגיע עד לפיגוע במגדלי התאומים למשל (כ-3,000 נרצחים) אל מול הצונאמי ששטף את חופי דרום מזרח אסיה וגבה חיי רבבות, אולי מאות אלפים (מישהו בתקשורת העולמית בכלל טורח לספור?).
אני יכול כבר לזהות כמה נעלבים ממושב בצפון שכרגע המשלתי אותם בעקיפים לאינדונזים חסרי פנים ושמות - ולא היא, אבל נדמה שהדוגמה ברורה: ככל שהפגיעה ממורכזת יותר, כך היא ידיעה חדשותית גדולה יותר. מה שמדהים הוא שמי שהעלה במשך שנים את סבלם של תושבי הדרום - ומאז 7 באוקטובר גם את זה של תושבי הצפון, היו דווקא (בהכללה כמובן) התל אביבים השמאלנים מהתקשורת. קשה לחשוב על נושא מסוקר יותר מאשר מה שעובר על יישובי הצפון, שאין מהדורת חדשות שלא תמנה את השיגורים לעברם, אולי במעין הכאה על חטא ההתעלמות (יחסית) מסבלם המתמשך של תושבי העוטף בעת ה"טפטופים" שקדמו לטבח הנורא בשמחת תורה.
נשאל ביושר: מי מתעלם מהעובדה שמדינת ישראל הפקירה את תושבי הצפון לחסדי נסראללה? הפלא ופלא - דווקא אלה הנוהים אחר ראש הממשלה בכל תנאי, אלה שהיו הראשונים לתקוף את תל אביב אחרי התקיפה מתימן.
המרמור מוצדק
אבל יש עוד הסבר, אולי המקומם ביותר בעיני תושבי הפריפריה, גם כאן המרמור שלהם הוא מוצדק רק בחלקו. לא בכדי נקרא האחד "מרכז" והשני "פריפריה": יש חלק שבו מרוכזת מרב הפעילות הכלכלית והעסקית, נמצאות כמעט כל השגרירויות (כולל כאלה שעברו באופן סמלי לירושלים) נמצא מרכז העצבים התקשורתי (ע"ע הסוגריים הקודמים) ועוד. כפועל יוצא מכך גרים בו רוב האנשים המוכרים בישראל - מכאלה שתראו באולפני החדשות, דרך אלה שתראו במוספים הכלכליים ועד לאלה שתראו אצל גיא פינס או בוואלה סלבס (לא בכדי "פריפריה אימפריה" היא קוריוז מוצלח ולא המיינסטרים).
תבקרו את זה, תשלימו עם זה, תאהבו את זה או תבוזו לזה, אבל פגיעה במרכז היא פגיעה בלב, בעוד שפגיעה בפריפריה היא כפגיעה באחת הגפיים. זה לא אומר שדמם של תושבי המרכז סמוק מזה של תושבי הפריפריה, אבל קחו את המקרה של פגיעה ישירה בזוג מקיבוץ אורטל: מדינה שלמה הזילה דמעות כמים על קברם וחיבקה את שלושת היתומים, אבל טיל נוסף או כטב"ם שיתפוצץ מחר על אותו כביש, יזכה לדיווח קצר מפי כתבי הצפון בערוצי התקשורת השונים, בעוד עוד כטב"ם שיתרסק חלילה לא הרחק משגרירות ארה"ב בתל אביב, גם אם לא יגבה חיים, יכול להצית מלחמת עולם (לא רק בגלל ישראל כמובן). מי שלא מבין את זה מיתמם או גרוע מכך - רוצה להפיק הון פוליטי משיסוי של איש באחיו.
אז כן, כולנו באותה סירה, כולנו הופקרנו לחסדי אויבי ישראל בידי אותה ממשלה, כולנו תלויים בביצועיו (הטעונים שיפור, למרות התקיפה המוצלחת בתימן) של אותו הצבא, אבל עדיין יש הבדל בין פגיעה (אם להמשיך את הדימוי הימי) באחד מסיפוני השיזוף לעומת פגיעה בחדר המכונות.
לחיים בפריפריה יתרונות וחסרונות משלהם: יוקר מחיה מופחת (אגב, בהכללה ויותר בזכות סגנון חיים מאשר המחירים בסופרמרקט), שלווה, נוף, באזורים כפריים יותר גם בדמות בתים מרווחים יותר ויקרים פחות ועוד.
כל הטוב הזה מגיע עם תג מחיר של ריחוק משירותי רפואה (קריטי בעיקר במקרי חירום), מבחר של מוסדות חינוך, היצע תרבותי פחות ועוד. עזבו אתכם מטילים: גם אם נתקעת בלי חלב לקפה של הבוקר, בלב תל אביב מדובר בעניין של לרדת עם פיג'מה וכפכפים ל-AM:PM הקרוב, בעוד שיש אזורים בהם מדובר בעניין של חצי שעה נסיעה לכל כיוון.
מה שצריך להדאיג את תושבי הפריפריה אינו מעמדם בסולם התקשורתי בעת מלחמה, אלא היעדר מחויבות של המדינה לשפר את השירותים הניתנים להם בכל התחומים (אפילו מתוך ידיעה שתמיד יהיו פחותים מאלה שקיימים במרכז) בימי שלום ושלווה.
עד אז, אולי אפשר להפנות מבט את ההרוג בתקיפה שהסיקור שלה עורר את חמתם של רבים, בחור בן חמישים, שעלה לישראל בגפו, שכל משפחתו כאן היא אחות אחת ושישן על גג האכסנייה שבה הועסק - ולזכור שפריפריה ומרכז אינם תמיד רק עניין של גיאוגרפיה: ראש הממשלה כבר ביקר אצל האחות השכולה, או שהוא עסוק באריזה לקראת המראתו של "כנף ציון" - מעניין כמה מרפאות אפשר היה להקים בפריפריה במאות מיליוני השקלים שהוציאה מדינת ישראל המטוס העלוב הזה - חגיגות יום ההולדת של בנו באמריקה? כן, גם בשעה קשה זו לא נשכח שיש מקומות רחוקים יותר מהעין אבל קרובים יותר אל הלב מאשר קריית שמונה למשל.