חדשות 12 פרסמו אמש (רביעי) פרק נוסף מקלטות אפי נווה, המתנה שלא מפסיקה לתת. הפעם, הקלטות נוספות של שיחותיו של נווה עם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט. ההקלטות חושפות את דעותיו הלא מאד סימפטיות של מנדלבליט על גורמים שונים במערכת המשפטית, כמו גם את הפוליטיקה הקטנה שמאחורי מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - על ידי נתניהו. כאן יש להזכיר פרט שהוצנע בכתבה: מנדלבליט הוא היועץ המשפטי שהחליט על הגשת כתב אישום נגד נתניהו והפך לשנוא על תומכיו.
מבלי לגרוע מתוכן הקלטות, או לפחות לא לגרוע מדי - זה המקום לציין כי תככים ומדונות קיימים בכל גוף שהוא. בממשלה, במקומות העבודה ובישיבת ועד הבית. אין תחליף לתחושת העונג בלהיות "זבוב על הקיר" ולשמוע שיחה פרטית בין בכירים מכובדים (בערך) במערכת המשפטית, שבה הם מוכיחים לנו שכולנו בני אדם. מרכלים על א' וחותרים תחת ב'. כשר אבל נמוך, נמוך אבל כשר. כך או כך, כתב המשפט של וואלה ביני אשכנזי סיכם זאת היטב: הסיפור הוא לא מנדלבליט אלא אפי נווה.
אלא שאפילו נווה איננו הסיפור האמיתי כאן.
הסיפור הוא שלצופי החדשות בישראל אין כיום את הפריבילגיה לצרוך אייטם עיתונאי, מבלי להפעיל שורה של מסננים. הדבר נכון לגבי ערוץ 14, ולמרבה הצער, גם למהדורת החדשות של ערוץ 12. במידה רבה, דווקא כשצופים בחדשות 12 צריך מידת עירנות גבוהה יותר.
חזרה להקלטות, שכאמור קיימות וידועות כבר כמה שנים, ולכן עיתוי פרסומן מעלה מספר שאלות, בראשן: למה דווקא עכשיו, בשיאה של טרגדיה לאומית. ידוע שקלטות נווה כוללות שיחות נוספות עם גורמים בכירים אחרים. בין היתר, דווח כי נווה נהג לשוחח רבות עם שופט בית המשפט העליון (היום) יוסף אלרון, שנווה קידם את מינויו חלף התנגדות שופטי העליון. אלרון לא שכח ולא סלח והציע עצמו כמועמד לנשיא העליון המיועד יצחק עמית, בניגוד לשיטת הסניוריטי המולכת בבית המשפט העליון מזה עשורים רבים. השר יריב לוין תומך במינויו של אלרון כנשיא וזה למעשה סלע המחלוקת כיום בין שר המשפטים לבית המשפט העליון. במילים אחרות: פרסום רע על מנדלבליט - טוב לביביסטים. פרסום רע על אלרון - רע לביביסטים.
מסר מלוין ורוטמן
מי שפרסם את הקלטות בחדשות 12 הוא, הפלא ופלא, עמית סגל, אותו סגל שרק השבוע היה הראשון לספור אחרי נאומו של נתניהו אודות חשיבות ציר פילדלפי והביקורת שספג, את מספר הפעמים הזניחות שנתניהו דווקא כן הזכיר את הציר בעבר. נהוג לומר שאין בודקים בציציותיו של הישג עיתונאי ובלבד שהוא ראוי לפרסום - אך קשה שלא לתמוה, האם ייתכן שאותה יד עלומה שמסרה את הקלטות נווה-מנדלבליט דווקא לעמית סגל עשתה כן מאותו שיקול שבגינו נמסרו לסגל "סקופים" נוספים שמשרתים את נתניהו, כגון: "מסמך ההנחיות" שנמצא במנהרה של יחיא סינוואר?
תשובה אפשרית אחת היא המתבקשת: ההפיכה המשטרית חזרה לחיינו, ולוין ורוטמן, שני מובילי המאבק שנדמו ונאלמו אחרי ה 7.10 חודשים רבים, חזרו לכותרות וחידשו את איומיהם. גם לנתניהו ישנו אינטרס קבוע להציף סוגיה זו, שנוטה לעורר את תומכיו ולהחזיר את הוויכוח המשסע של "הם" ו- "אנחנו". על רקע מחדל רציחתם של ששת החטופים יש לנתניהו תמריץ גובר לתדלק את המדורה הזאת ולהפחית את העיסוק הציבורי בשלום החטופים.
אבל יש גם תשובה אחרת, והיא מגיעה בכלל מעבר לים. בימים האחרונים פורסם כי סרט תיעודי אמריקאי שעלה בחו"ל כולל קטעים מצולמים מחקירותיו של נתניהו. "קטעים שטרם נראו" שמהווים, לכאורה: "עדות לאופיו המושחת", כך לדברי הבמאי אלכס גיבני. ברקע הזה, נראה שמטרת פרסום ההקלטות היא יצירת סימטריה. לכשיתפרסמו הקלטות, בעוד שבוע או חודש, ישיבו צייצני הימין בוואטאבוטיזם המוכר: "אבל הנה תראו את ההקלטות של מנדלבליט". כלומר: "כך עושים כולם".
חזרה לחדשות 12 ולמסננים. הקלטות נווה פורסמו כאמור על ידי סגל, תוך שבאולפן ישב לבדו והוסיף את פרשנותו הנוקבת לתוכן השיחות ולמסקנות שיש לגזור מהן, ביחס לפרקליטות ולמערכת המשפט. מולו באולפן ניצב רק דני קושמרו, המגיש. קושמרו אינו מאופיין בתור מגיש שמאתגר במיוחד את אורחיו, לשון המעטה. במקרה זה לא בטוח שיש מה לבוא אליו בטענות. הוא איננו כתב משפט. מדוע אחד כזה, לדוגמה, לא ישב באולפן?האם יתכן ששוב חששו לפתוח חזית עם הימין הביביסטי בחברת החדשות?
כך או כך, אם בחדשות 12 היו מעוניינים לשרת באמת את האמת, הם היו מסתפקים במינימום: אזכור הקונטקסט בו מובאת ההקלטה.