בבוקר שבעה באוקטובר, פרצו לשידור נשות ואנשי כאן חדשות של תאגיד השידור הישראלי, בטלוויזיה וברדיו, והחלו להעביר את שברירי המידע שהתקבלו מזירות הקרב בדרום. צוותי הצילום, ההפקה וכתבי השטח התמקמו מייד בעוטף עזה כשהם מדווחים בשידור חי - תחת אש חיה - ובמקביל מושיטים יד לסייע בטיפול בפצועים ובפינוי נפגעים. בימים שלאחר המתקפה צוותי כאן חדשות היו בין הראשונים שנכנסו אל הקיבוצים השרופים ולתעד מתוך זירות הטבח בעוטף ובמהלך חודשי הלחימה הראשונים, אולפן כאן חדשות בירושלים שידר עשרים וארבע שעות ברציפות לצד שידורי גל פתוח בכאן רשת ב ובכאן חדשות בדיגיטל. נשות ואנשי כאן חדשות כמעט ולא עצמו עין, כאשר בין משדר אחד לשני, בין דיווח אחד מהשטח לפריצה לרדיו, הם גם מוציאים פינה צדדית להזיל דמעה.
את העבודה העיתונאית וסיקור המלחמה של מערכת כאן חדשות תיעדו החל מהימים הראשונים היוצרים הדוקומנטריים רועי פינצי וליאת יופה. ליאת יופה, במאית ומפיקה, בעלת סטודיו Space cat לקריאטייב והפקות וידאו, לשעבר עורכת לילה כלכלי ועיתונאית בחדשות 10. רועי פינצי, עורך וידאו ובמאי דוקומנטרי, יוצר הסדרה הדוקומנטרית על סצנת הטראנס בישראל - להיות עם חופשי, עם למעלה מ-20 שנות ניסיון בהפקות טלוויזיה וקולנוע.
הם הצטרפו לשעות השידור הארוכות באולפנים, וחזרו עם כתבי השטח, במרחק חודשים ארוכים, אל זירות הקרב ואל רגעי השידור הראשונים. בשיחה לקראת שידור הסרט, השניים אומרים כי: "המסמך הדוקומנטרי 'הותר לפרסום', המתעד את מערכת החדשות בעת מלחמה, הוא מסמך שישמר דורות קדימה ויהווה עדות נוספת למה שהתרחש בישראל בשבעה באוקטובר 2023".
ליאת יופה מתארת את התהליך: "בתהליך העבודה על הסרט ניסינו ללכוד כמה מהאלמנטים החמקמקים שמתארים את המציאות שלנו כרגע - השבר והאובדן של השבעה באוקטובר, הטראומה הלאומית והאישית, תפקיד העיתונות החופשית בימים אלה, לרבות שאלות של חשבון נפש ואחריות אישית, וכמובן שאלת השאלות - איך ממשיכים מכאן? איך מתרגמים נושאים כאלה לשפה קולנועית? קיבלנו החלטה לוותר מראש על הניסיון להכיל את אירועי המלחמה בתוך הסרט ופשוט לעקוב אחרי אנשים. אנשים שבמקרה העבודה שלהם היא לשדר חדשות לציבור. הם חשופים להמון מידע והתודעה שלהם עסוקה במלחמה הזאת מבוקר עד לילה יום אחרי יום במשך חודשים ללא הפסקה. לא דיברנו איתם על המלחמה, דיברנו איתם רק על החיים האישיים שלהם. ומה שיצא זה סרט מאוד אישי, מאוד צר בפרספקטיבה שדרכה הוא מתבונן על המציאות אבל תכלס נושא בתוכו את הכל".
רועי פינצי מסביר: "כשיצאנו לצלם את כתבי החדשות של כאן לסרט הזה שמחתי מאוד לגלות אנשים מבולבלים. שמצד אחד מחזיקים במקצוענות בלתי מתפשרת ומחויבות מרשימה לתפקיד שלהם, אבל מהצד השני משהו בהם פתאום שבור, ומגומגם. מנסים בכל הכוח להחזיק את המיקרופון בסמכותיות, ולמלא את תפקידם ואת זמן האויר שניתן להם כדי לתווך את המציאות לציבור השבור שיושב בבתים אבל בתכלס - אין להם מושג מה קורה פה. בדיוק כמוני. ואני חייב לומר שעבורי, לראות אותם ככה, עזר לי מאוד להרגיש קצת יותר בטוח בעולם.
"הימים הראשונים במערכת החדשות בירושלים היו נוראיים. שנינו מכירים מעבודה משותפת במערכת החדשות של ערוץ 10 ז"ל, כך ששנינו מכירים היטב את עבודת החדשות, את האווירה והאנרגיות שיש במקום הזה. ודווקא בגלל זה כשהגענו למערכת בירושלים שבוע וחצי אחרי תחילת המלחמה היה לנו קשה כפליים; אנשים היו פשוט בדיכאון, אין דרך לתאר את זה. שפופים ועצובים, אנשים בוכים, מתחבקים במסדרונות, ולצד זה - ממשיכים לעבוד כרגיל. הרגשנו שאנחנו צריכים לעודד אותם, ניסינו לבוא אליהם בגישה מאוד פמיליארית ופשוט להיות איתם בלי בהכרח להגיד משהו או לשאול איזו שאלה למצלמה. והאמת שהנוכחות השקטה הזו הוציאה מהם התפרקות שלא ציפינו לה. אין כמעט אחד במערכת שלא הסכים לדבר איתנו, וכשדיברו - הלב פשוט נשפך אל המצלמה. זה היה מדהים ומרגש מאוד".
הסרט, "הותר לפרסום", בהפקת חטיבת כאן דיגיטל מוקדש לזכרה של חברת מערכת כאן חדשות, איילת ארנין ז"ל, שנרצחה במיגונית המוות ברעים. הוא ישודר בכאן 11 ב-19.10 מיד לאחר החדשות, כחלק מתכני שנה למלחמה של כאן תאגיד השידור הישראלי.
באירוע הקרנת הסרט לעובדי תאגיד השידור, שהתקיים ביום שישי שעבר, הגיעו גם בני משפחת ארנין ונפגשו עם חבריה לעבודה של איילת ועמדו דקות ארוכות ליד עמדת ההנצחה לאיילת, שכללה בין היתר את מחברת הזכרונות שכתבו לה אנשי ונשות כאן חדשות בימים שאחרי היוודע דבר הירצחה.