"מנהלת הסושיאל" של עמית סגל - חרדית שקראה למרד ימניים בצבא

אשת התקשורת החרדית חני וייזר, שהתפרסמה בימים האחרונים בשל היותה מנהלת הסושיאל של כתב ופרשן חדשות 12, עמית סגל, קראה בעבר למרד מפקדים ימניים בצבא, כך עולה מפרסום של העיתונאי אורי משגב בפייסבוק.

"קריאה למרד של כל הימנים בצבא - נגד המפקדים הרופסים וחברי הפרקליטות חובבי האויב", כתב משגב והוסיף צילום מסך של ציוץ של וייזר מלפני שלושה חודשים בלבד. "הגברת חרדית. מעניין אם היא או בני ביתה שירתו בצה"ל או בשירות לאומי אזרחי. המרדה של הצבא, בעת מלחמה ובכלל, היא לעניות דעתי עבירה פלילית די חמורה בספר העונשין של מדינת ישראל. אולי המעסיק שלה וחבריו רוצים להאיר את עינינו?", הוסיף.

נזכיר, הסערה החלה בעקבות ציוץ של העיתונאי ואיש הטלוויזיה אביב הורביץ, בעצמו שכיר של קשת, שבו הוכיח עקב בצד אגודל את ההטיה של פרשן חדשות 12 עמית סגל. הורביץ המחיש שסגל לכאורה יותר תועמלן של בנימין נתניהו מאשר עיתונאי אובייקטיבי. לאורך כל השרשור הארוך בטוויטר, הראה הורביץ כיצד עמית סגל נמנע מלבקר את נתניהו בעוד שתקף בזמנו ללא הרף את בנט ולפיד, וסיכם אותו כך: "מעניין אותי לדעת איך קורה שפרשן פוליטי עם יכולות עיתונאיות פנומנליות - ידען, דעתן, רהוט, בעל כושר ניתוח - נמנע במשך שנה תמימה, ועוד איזו שנה, מעיסוק ביקורתי רציני בראש הממשלה. אין לי תשובה טובה לכך. גם נתניהו הוא אדם בעל יכולות יוצאות דופן - והנה בכל זאת הגענו לאן שהגענו".

הציוץ הארוך של הורביץ הפך במהרה לוויראלי, ולסערה סביב סגל נדרשה גם אשת התקשורת החרדית חני וייזר, המשמשת גם כמנהלת הרשתות החברתיות של עמית סגל, אשר הגיבה: "אני רק רוצה לציין שהתכנים של עמית לא עולים במידה שווה בכל הרשתות, וגם כל מה שעולה הוא בערך 10% מהנאמר בשידור, וכנראה 5% מהתכנים שנוצרים בכתב ובאודיו במקביל".

לאחר מכן, הגיבה וייזר על קבלת פרס מטעם אמאל וג'ורג' קלוני לתנועת "נשים עושות שלום" על פועלן בתחום זכויות האדם, היא עקצה כי ויויאן סילבר שנרצחה ב-7.10 לא יכולה הייתה להגיע. בתגובה, יונתן זייגן, בנה של פעילת השלום שנרצחה על ידי מחבלי החמאס, כתב לה: "היי, איך עבר עלייך הצום? אני מבין שויויאן חסרה גם לך, ולכן אני מזמין אותך אישית לעקוב אחריי ואחרי התנועה שאמי ייסדה עם חברותיה, אנחנו ממשיכים.ות בדרכה".

ח"כ נעמה לזימי כתבה: "רוע שרק נפש רקובה וחסרת מוסר וחמלה יכולה להביא. בדיוק ההיפך מכל מה שויויאן סילבר ז"ל ו'נשים עושות שלום' מייצגות".

בטור מיוחד לוואלה, מנאולה רוטשטיין, חברת תנועת "נשים עושות שלום", כתבה: "התקשורת הישראלית חייבת לעשות חשבון נפש. במשך שנים, היא ממעיטה בקולות השלום, וכעת כולנו משלמים את המחיר.

"ההערה המזלזלת של חני וייזר, מנהלת המדיה החברתית של עמית סגל, כלפי זכרה של חברתנו היקרה ויויאן סילבר, ז"ל, שנרצחה ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי, משקפת בדיוק רב דפוס ארוך שנים של דחיקה לשוליים וביטול מאמצי השלום על ידי התקשורת המיינסטרימית בישראל.

"התנועה שלנו, נשים עושות שלום, הדוגלת בפתרונות מדיניים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ובחיים משותפים בתוך ישראל, זכתה לסיקור נרחב מכלי תקשורת בינלאומיים כמו BBC, NBC ואחרים, במיוחד בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה. זכינו במספר פרסים מארגונים בינלאומיים מובילים והשתתפנו בפאנלים שאורגנו על ידי גופים כמו האיחוד האירופי, אוניברסיטאות מובילות, ועוד. בניגוד לזה, התקשורת הישראלית מתייחסת אלינו ואל פעילי שלום אחרים כנאיביים וככאלה שצריכים "להתפכח".

"במשך שנים יוזמות הקוראות לשלום לא זכו לסיקור ראוי בתקשורת הישראלית. כשצעדנו בירושלים ב-4.10 1500 ישראליות ופלסטיניות, והדוברות בעצרת באותו יום היו השגרירה בפועל של ארה"ב בישראל, שגרירת אירלנד בישראל, פעילת שלום איראנית ועוד - אף מילה לא הוזכרה על כך בתקשורת הישראלית. כשקיבלנו הכרה בינלאומית - אף מילה לא הוזכרה על כך בתקשורת הישראלית. בראיון האחרון של ויויאן לגלי צה"ל, ב-7 באוקטובר כשהיא בממ"ד, המראיין שאל אותה בזלזול אם היא עדיין מאמינה ששלום הוא הדרך.

"כאשר מזלזלים בפעילת שלום מוערכת כמו ויויאן סילבר, זה מחזיר את הזרקור אל הבעיה האמיתית, הרחבה יותר: חוסר הנכונות של התקשורת הישראלית לחשוף קולות המאתגרים את הגישה הצבאית השלטת לביטחון.

"השיח היום מתמקד כמעט באופן בלעדי בטקטיקות צבאיות, אלה התגובות היחידות שנדונות בקשר לדאגות הביטחוניות הלגיטימיות של הציבור. האפשרות של פתרונות דיפלומטיים ככאלו שיכולים להבטיח חיים בטוחים לאזרחי ישראל נבדקת לעומק (ובכלל) רק לעתים רחוקות.

"המחיר הוא כבד מאוד לחברה הישראלית: הציבור אינו מסוגל לדמיין עתיד ללא מלחמות. למרות שאנו מקבלים עדות יומיומית על מגבלות הכוח הצבאי להוביל לביטחון, ולמרות שכמעט שני שליש מהציבור מאמין שיהיה כאן בטחון רק אם נשכיל לשלב כוח צבאי עם הסדרים מדיניים, ורוב משמעותי תומך בהסדר איזורי. הציבור איננו חשוף לחלופות מדיניות אלה, ואינו מסוגל לדון בהן או לשקול אותן אל מול האופציה הצבאית. הציבור הישראלי חסר נרטיבים אלטרנטיביים שעשויים לעזור לו לדמיין עתיד אחר.

"לתקשורת הישראלית יש אחריות וחובה לשקף את כל קשת הדעות ולהביא לקדמת הבמה גם של שלום ופתרונות מדיניים אפשריים, במיוחד בעת מלחמה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מהקולות הדוגלים בפתרון של הסכמים. הגיע הזמן לשינוי מהותי בשיח הציבורי - כזה הכולל את האפשרות לשלום".