"נכנסתי במקרה למונית בתל-אביב והבנתי שזו מונית הכסף, זכיתי בה ב-2,500 שקל ובתודעה. הזכייה הזו שינתה לי לגמרי את החיים" - מספר ג'וש ארונסון, כתב התפוצות והיהדות של מעריב והג'רוזלם פוסט, כשנשאל איך בעצם התגלגל להפוך לעיתונאי, בין הבודדים בישראל הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי.
בשיחה לא שגרתית בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות ממקום מגוריו במנצ'סטר, ארונסון מספר בהרחבה ובלא מעט אומץ על הילדות בקהילה חרדית כבן שביעי למשפחה בת 14 ילדים, על החיים באנגליה כחלק מהתנועה הרפורמית, על האנטישמיות שהרימה ראש ב-7/10 ועל ההסברה הפלסטינית שיודעת להגיע ללב של האוהדים. וגם, איך זה שלמרות שהוא פעיל במרצ, יש לו מילה טובה על איתמר בן גביר - ועל האתגר הגדול ביותר שנתקל בו כעיתונאי על הספקטרום וכיצד התגבר עליו.
חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.
עוד לפני העיתונות, ספר לי קצת על עצמך.
"נולדתי כבן שביעי במשפחה חרדית של 14 אחים ואחיות. אבי משמש כרב שעלה לפני מספר שנים לישראל. לפני מספר שנים התחתנתי עם אישה מדהימה מאנגליה, גם היא בעלת מוגבלות ובעקבות הנישואין חזרתי לגור באנגליה. כשהתגוררתי בישראל, הייתי רכז של אנשים בעלי מוגבלות בתנועה הרפורמית, עבדתי גם בחטיבת התקשורת של קרן היסוד וכיהנתי כיו"ר מפלגת מרצ בסניף ירושלים. לאחרונה נבחרתי לשמש כחבר וועד הדירקטוריון של הפדרציה הציונית בריטניה. בנוסף, עבדתי בעבר בהפקות Shiver, חברת הפקות בבעלות משותפת של BBC ו-ITV".
הספק לא קטן, וזה עוד לפני הג'וב המרכזי ככתב תפוצות.
"גם נושא ההתנדבות הוא ערך עליון אצלי, ולכן אני מתנדב במספר מקומות, כמו בוועד המנהל של עמותת KeepOlim, וארגון מגן לקהילות ולשכת המסחר היהודית בארה"ב. אני לעולם לא מוותר ולא נותן לשום מכשול לעמוד בדרכי, סיימתי תואר ראשון במנהל עסקים במכללת אונו, עם התמתחות של שיווק ופרסום והתחלתי ללמוד לתואר שני באוניברסיטת סלפורד באנגליה. לפני שנתיים זכיתי לפרס ציין לשבח של מרכז בני ברית.
"אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל סיפור חיי, הוא תשובה לכל מי שמתייאש - אין כזה דבר לא יכול. יש לא רוצה. אני ההוכחה שאנשים בעלי מוגבלויות יכולים לכבוש את העולם ולהיות שווים. אל תוותרו על החלומות שלכם".
מתי ואיך הבנת שאתה רוצה להיות עיתונאי?
"כשעשיתי עלייה, התחלתי את דרכי בהסתובבות בהוסטלים שונים. בהמשך, הגעתי לעמותת שק"ל (שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות) שהפיקה תוכנית בטלוויזיה הישראלית, ושם למעשה החלה הקריירה שלי בתקשורת. לאחר מכן, עבדתי בחטיבת התקשורת של קרן היסוד. נקודת מפנה משמעותית הייתה כאשר פרסמתי במעריב סיפור על הטרדה מינית, ובעקבותיו התבקשתי לכתוב כתבה נוספת על סמל הלאום המלוכלך. אז הבנתי את עוצמת התקשורת. אחרי שתי כתבות כפרילנסר במעריב ירושלים, התחלתי לכתוב שם באופן קבוע. כיום, לאחר שבע שנים בעיתון, אני ממשיך לעבוד במעריב. התחלתי כככתב כללי, ולאחר מכן ביקשתי להתמחות ככתב תפוצות".
אתה שייך לתנועה הרפורמית, אבל אתה מגן גם על האורתודוקסים. לפני ט' באב כתבת נגד הפלג הירושלמי ש"הדרך היחידה להילחם בקיצונים היא שכל חברי הכנסת והרבנים החרדים יגידו שמה שהם עושים הוא לא הנכון. צריך להפסיק כדי שישראל לא תיחרב".
"כשבאתי לארץ הייתי חבר במאבק לתחבורה ציבורית בשבת וכך הכרתי את גלעד קריב. אשתי דתייה, אני חי איתה בפשרות. ש לי מטבח כשר בבית, אבל בחוץ אני אוכל מה שאני רוצה. אני עושה קידוש בבית אשתי הולכת לבית כנסת ואני הולך לבית הכנסת שלי - למנצ'סטר יונייטד.
"אני איש של פשרות. אני ידוע בזה שאני מצליח ליצור קשר כי אני מחפש את הטוב באדם. למרות שאני שמאלני איתמר בן גביר אמר לי - 'אתה השמאלני היחיד שאני אוהב', ובועז גולן אפילו הציע לי לעבוד אצלו. אני מאמין בפלורליזם ושוויון לכל אחד".
"רוב המפגינים לא יודעים על מה הם מפגינים"
מאז ה-7/10 האנשטימיות בכל העולם הרימה ראש. כישראלי שגר באנגליה, נסה להסביר לי מה הפלסטינים עושים נכון בזמן שאנחנו מפספסים.
"הפוליטיקאים בבריטניה בעדנו, אבל הבעיה היא של הצעירים. הפלסטינים עובדים ברשת. קח דוגמה, התחלתי תואר שני במנצ'סטר, כשאני נכנס לדוכני קבלת הפנים בקמפוס יש דוכנים של פלסטינים ולא היו של ישראלים וזו בעיה. אנחנו צריכים נוכחות בשטח. רוב האנשים שמפגינים לא יודעים על מה הם מפגינים. הם רואים סרטונים ולא יודעים כמה ישראל היא מדינה הומניטרית.
"כשאני מסתובב במנצ'סטר יש דוכנים של הפלסטינים עם הסברה טובה. הם פונים לאוהדי הכדורגל ומבקשים שיורידו את ישראל מפיפ"א. היום לכל בית כנסת יש 2-3 שומרים ומשטרה שמסתובבת. רק בשבוע שעבר אדם רץ עם סכין בקהילה היהודית ונעצר".
השידור הציבורי הבריטי ה-BBC חוטף אש בישראל בשל הגישה הפרו-חמאסית שלו. עד כמה גם היהודים בקהילה שלך חשים בכך, והאם זה חודר להנהלת הארגון?
"ה-BBC הוא לא אנטי ישראלי, אבל ההנהלה שלהם נגד ישראל. היחס של כלי התקשורת שלהם כלפי ישראל מגיע מלמעלה. זה ערוץ שלא כולם שם נגד ישראל, אבל האנשים שבתוך המערכת העליונה נגד ישראל וזה משפיע - הם קובעים נהלים על דיווח על ישראל ולכן זה מורגש שכך הערוץ נגד ישראל. הקהילה היהודית בבריטניה קוראת להוריד לגמרי את ה-BBC מהמסך בגלל היחס שלהם".
באלו סיפורים שפרסמת אתה הכי מתגאה?
"יש לי כמה סיפורים בלעדיים, כגון על נכד של נאצי שפתח בית כנסת ומטבח כשר בגרמניה וכן קבוצת נוצרים בעיירה בהונגריה שצעדו מבית הכנסת לתחנת הרכבת באותו מסלול של גירוש היהודים לפני 80 שנה. לאחרונה פרסמתי גם על ספר תורה בברלין שהוכנס לזכרם של נרצחי שביעי לאוקטובר שיצא מאותו כיכר שבה ב-1933 נשרפו ספרים יהודים.
"הסיפור שאני הכי גאה בו - הייתי במלטה בכינוס ובדרך חזרה ישבתי ליד איש יחסי ציבור אירופאי שעשה יחצ לוועידת רבני אירופה. הוא הציע לי סיפור על בית חולים בגרמניה שפתח מטבח כשר. הוא הזמין אותי לבית החולים הזה וישבתי עם המשגיח שעשה לי גם סיור בבית כנסת של בית החולים. ישבתי גם עם מנכ"ל בית החולים שקוראים לו דוד ראובן שאמר לי שהוא לא יהודי. שאלתי אותו מי סבא שלו - ומתברר שסבא שלו היה נאצי וזו הסיבה שהוא עשה את כל זה. כשהייתי באושוויץ חשבתי על זה שהסבא היה נאצי ובסוף הנכד שלו עומד לצד ישראל".
אתה מרגיש שלאוטיזם יש גם יתרונות בהקשר המקצועי?
"כן. לדוגמה, יש לי זיכרון צילומי, אז אני משתמש ביתרון הזה בראיונות. במקום לכתוב תמלילים אני בפול האזנה. וזה גם בגלל המוגבלות. אחד הקשיים של האנשים על הספקטרום הוא התקשורת, אבל אני דוחף וזה גורם לזה שיש לי יותר תעוזה. מנכ"ל ה- BBC עזר לי כי שלחתי לו אי מייל והוא נתן לי התמחות".
יש לך מסר קונקרטי בהקשר הזה?
"אני רוצה שיהיה שילוב בכל העולם של אנשים עם מוגבלויות. בדובאי שינו את השם של אנשים עם מוגבלויות לשם 'אנשים עם נחישות', ואני חושב שזה מעביר מסר שהאנשים האלה מצליחים לעשות הכל. אני רוצה שבכל המערכות יהיו אנשים עם מוגבוליות. זו הסיבה שבגללה אני עושה היום תואר בתקשורת בתקשורת הבריטית, כי אני רוצה לשנות גם את התקשורת הבריטית. אחת הקללות הנפוצות בישראל היא 'אוטיסט' ואני רוצה שאנשים שיבינו שזו לא קללה, אלא ברכה".