התאגיד הוא שומר הסף: אחריו יגיע תורנו

אי אפשר לדבר על סגירת תאגיד השידור כאן בלי לדבר על ניסיון ההפיכה התקשורתית, ועל נסיון ההפיכה התקשורתית אי אפשר לדבר בלי להתייחס לההפיכה המשטרית.

זוכרים את ה"רפורמה התקשורתית הרחבה" שקרעי ניסה להריץ לפני המלחמה, היא הייתה תעתיק מוחלט של רפורמת לוין - רק לענף התקשורת. מתן עוד כוח לממשלה והטבות לתומכיה, בחסות שקרים של "גיוון" ו"פתיחה לתחרות". מי היו הנהנים ממנה? ערוץ 14 והחברים הטייקונים שתומכים בממשלה. הרפורמה, נזכיר, נעצרה כי הציבור יצא בתוקף נגד סגירת התאגיד ואז גם הגיעה המלחמה, אבל כמו שלוין חזר למגרש, גם קרעי - בלי מעצורים ובלי טיפת בושה. והתאגיד הוא רק הפרומו.

מספיק לראות את החוק לסגירת כאן, שהוגש ללא עבודת מטה מסודרת, ללא נימוקים, ללא הסברים - כדי להבין שהסיפור הוא לא התאגיד. אלא הסיפור הוא העיתונות הישראלית החופשית כולה. הדמוקרטיה הישראלית.

לכן צריך להתייחס אל התאגיד כאל שומר סף של התקשורת הישראלית כולה. ממש כמו שהיועמ"שית היא שומרת הסף של מערכת המשפט כולה - הפסד בקרב הזה (והוא בהחלט אפשרי באקלים הפוליטי הנוכחי) יאפשר בוודאות השתלטות מהירה על כלי תקשורת אחרים. זה ייקרה הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים וההשלכות יהיו הרסניות.

זה יתחיל בתאגיד, ימשיך בתהליך שכבר החל בחלוקת גזרים במיליונים לתקשורת השלטון ומקלות לעיתונות שעושה את עבודתה - ביקורת על השלטון. כמעט כל אחד מהטיעונים של מי שמבקש לפגוע בתאגיד אפשר להפריך בקלות, טיעונים אחרים הם בכלל עלבון לאינטליגנציה:

אין רייטינג? רק הבוקר הכריזה יוטיוב שפרק של קופה ראשית שהוכן בשיאה של המלחמה, כדי להעלות חיוך אצל הישראלים הלומי הצער, הוא הסרטון הנצפה ביותר בשנת 2024. לתאגיד יש מספר בלתי נתפס של צפיות בדיגיטל - שני מיליארד צפיות רק בשנה האחרונה.

התאגיד לא מגוון? הוא בוודאי מגוון מכל גוף תקשורת מרכזי אחר, בוודאי מגוון יותר מערוץ 14 שנדרש על פי חוק להיות מגוון, וקיבל גם הוא מהמדינה הטבות במיליונים.

אי אפשר לממן את התאגיד במאות מיליונים? אבל באותה נשימה הקואליציה הרי לא תקצץ שקל מהכספים הקואלציוניים. המילה צביעות קטנה על הארוע הזה.

ואולי השקר הכי גדול. הסיפור הוא לא רק הרצון לשלוט על תאגיד השידור העצמאי שעושה עבודה שעושה לנו לא מעט כבוד (רק אתמול פורסם שהסדרה של כאן - שישה אפסים - נמכרה לנטפליקס העולמית). כפי שכבר נכתב כאן בשבועות האחרונים: הסיפור הוא על כסף וג'ובים. על הגוויה הכלכלית של התאגיד, אם ייסגר, יחגגו טייקונים מקורבים לשלטון. הם יקבלו נתחי פרסום בעשרות מליוני שקלים, תדרים, ומשדרי-רדיו וגם את ארכיון התוכניות העשיר של כאן ואת הארכיון הלאומי ההיסטורי של קול ישראל ורשות השידור. זו לא הפרטה. זו המתה.

תראו איך זה עובד - מה עשה קרעי כשהבעלים של ערוץ 14 - סירב לפתוח את הערוץ בערב שבת (אפילו לא בשבעה באוקטובר)? הוא פשוט ארגן לממשלה ערוץ נוסף. גוי של שבת.

גם הטכניקה לסגירת התאגיד ולשינויים בתקשורת הישראלית - ספק חוקית. קרעי מבקש לעשות שינויים טאקטוניים, אבל הוא מוגבל. משרד המשפטים מרסן אותו. אנשי האוצר עוצרים אותו.

אבל ד"ר קרעי לא עוצר. הוא לוקח את הרפורמה בשוק התקשורת. פורס אותה דק דק, ומשליך כל פרוסה לחבר כנסת אחר, שיגיש הצעת חוק פרטית בלי עכבות משפטיות או כלכליות.

את הצעת החוק לפיקוח על תקציב התאגיד - הוא משליך על קלנר. את הצעת החוק להכפפת תקציב התאגיד לתקציב המדינה - הוא משליך על בוארון. חוק סגירת התאגיד? הוא דוחף לידיים של טלי גוטליב.

וכך שועטת לה רכבת ההפתעות הזו. כולנו חייבים לעשות הכל כדי לעצור אותה.