לפעמים קשה לתפוס שזאת באמת המציאות שאנחנו חיים בה. מדינה במלחמה. עשרות חטופים מורעבים למוות במנהרות חמאס, נמקים בהמתנה לשחרורם, קהילות שלמות שנחרבו עד היסוד וטרם שוקמו, ובינתיים, בחצר הביזנטית שהיא ממשלת ישראל, מתחוללת בשבועות האחרונים מלחמה אחרת, במחשכים. שר התקשורת ממשיך במאבקו ההרסני לחסל את התקשורת בישראל. השר קרעי מנסה לשנות חלק מהדנ"א של תקנון הכנסת אך ורק על מנת שיוכל לעקוף את יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, שמסיבות פוליטיות שאולי מהולות גם בניחוח אידאולוגי משהו, עוצר רבות מיוזמות החקיקה המופרעות של קרעי. לפני עידן, התנגדו בליכוד לחוק שיאסור על אדם המואשם בפלילים לכהן כראש ממשלה, בטענה שמדובר ב"חוק אישי". כעת, האופן שבו מועברים חוקים בישראל מעוצב כפלסטלינה בגלל קטטה פוליטית בין שני נציגים מאותה מפלגה.
זה סיפור מוזר שיכול להישמע מורכב, אבל האמת היא שהוא די פשוט. בקצרה: שר התקשורת, שלמה קרעי, מנסה כבר שנתיים להוביל רפורמה בתקשורת, שתהפוך את התקשורת העצמאית בישראל לעוד שלוחה רופסת וחנפנית של הליכוד, כלומר - של ראש הממשלה, אישתו ובנו. הוא ניסה בהתחלה להעביר את ההפיכה הזו באמצעות תזכיר חוק שידורים רחב. מהלך שבנקודת הזמן הזו אפשר להכריז עליו כעל כישלון. ואז הוא פרס את הרפורמה לפרוסות וניסה להעביר אותה באמצעות עשרות הצעות חוק פרטיות, של ח"כים שונים. אלא שיו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, החליט להתנגד ותוקע את מרבית ההצעות בוועדה. מה עושה קרעי? כמובן: מנסה להקים ועדה ייעודית חדשה. לא ועדת משנה, לא ועדה משותפת, ועדה חדשה לחלוטין.
זה סיפור גדול. ועדות הכנסת הן לא איזה יציר פוליטי גמיש. הוועדות המוקמות בכנסת, כמו זו שקרעי מנסה להקים, מצריכות יותר מהצבעה מכורה בוועדת הכנסת. אלו ועדות שהן חלק מהאופן שבו הדמוקרטיה הישראלית פועלת במשך שנים על שנים. ועכשיו בא קרעי, הבריון שפועל כשליחו של ראש הממשלה, ומנסה לרסק בפעם המי יודעת כמה, את מנגנוני הפרדת הרשויות ואת החוק בישראל.
וכך קורה שוב שראש הממשלה שעומד למשפט על התערבות פסולה בשוק התקשורת וחתום על הסכם ניגוד עניינים שאוסר עליו לגעת בתחום, מארגן פגישה בינו לקרעי, ביטן ויו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, כדי להגיע להסכמות בנושא רפורמה שאסור לו לגעת בה. בכל מדינה אחרת זו היתה עילה לנבצרות, כאן זה לא יותר מעוד יום בשבוע.
זה, אגב, אותו ראש ממשלה שבדיוק הצהיר לשופטיו שאין לו את הזמן להגיע להעיד במשפט, כי אנחנו "מאותגרים בשבע זירות". אבל להתעסק בהצעות חוק פרטיות של ח"כים אלמונים מהליכוד, שקשה להסתיר את החיוך כשהם מנסים לנמק את החוקים שנכתבו בשמם, ועוד בדיוק בתחום שאסור לו לגעת בו? עבור זה יש לו את כל הזמן שבעולם.
זו הפרה בוטה של הסדר ניגוד העניינים שנתניהו חתם עליו ב-2020, ולכן גם פנינו ב"זולת" יחד עם ארגון "רגולציה הוגנת" ליועצת המשפטית לממשלה, בדרישה שתעצור את ההתערבות הפסולה הזו. אני מקווה שנצליח, אבל ברור שזה לא סוף הסיפור. זה הניסיון השלישי של קרעי להעביר את ההפיכה התקשורתית. יהיה רביעי וחמישי. אם נוריד מהאנשים האלה את העיניים ולו לרגע, יכול להיות שנמצא את עצמנו עם סדרת שינויים בלתי הפיכים בשוק התקשורת, שנקבעו לצרכיו הפרטיים של איש אחד בלבד. בלתי נתפס שזה מה שאנחנו צריכים להתעסק בו אחרי ה-7 באוקטובר. לא יאמן שזה מה שהממשלה עוסקת בו במקום לעבוד על שיקום ותיקון. אבל זו הקואליציה, זה האיש שעומד בראשה, וזה המצב שבו אנחנו נמצאים. ואם נתניהו וקרעי מאמינים שאנחנו חושבים שמה שהם מתיזים עלינו מלמעלה זה גשם, כנראה שצפויה להם הפתעה, כי אנחנו לא מתכוונים להרים ידיים במאבק הזה.
עינת עובדיה משמשת כמנכ"לית מכון זולת