למבצר קורס דרוש יועץ אסטרטגי

בשנים האחרונות מתנהל קמפיין אגרסיבי חסר גבולות של הרשות המבצעת (הממשלה) ושל הרשות המחוקקת (הכנסת, שבה הממשלה שולטת בפועל) כנגד הרשות השופטת בישראל. קמפיין הרדיפה הגיע לשיאו עם הכרזת שר המשפטים, יריב לוין, בינואר 2023 על מהפכה משפטית, שמשמעותה למעשה ריסוק יכולתה של מערכת המשפט לבלום כל מהלך חקיקתי של הממשלה. העוגה שאפה לוין יצאה מהתנור אחרי שנתניהו ושופרותיו כבר הכניסו לתוכה את המרכיב העיקרי: דה-לגיטימציה לשופטים, ליועמ"שית ולפרקליטות. כל שנותר הוא לחתוך ולחלק לאורחים.

שלוש שנים, ושתי מלחמות אחרי, כשהציבור הישראלי מותש, הממשלה נחלה הצלחה מסוימת בחקיקת ההפיכה המשפטית והחרמת נשיא העליון. על התוצאה כבר אין חולק: תדמיתה של הרשות השופטת ואמון הציבור בה (ובכל מערכת אכיפת החוק שאינה המשטרה של בן גביר) נמצאים בשפל עמוק, בקרב חלקים מסוימים בקרב דעת הקהל הציבורית, תומכי הקואליציה. יש להדגיש, גם אם יש מקום לביקורת על מערכת המשפט ועל מאפיינים שונים בה ובוודאי שיש כזו, נראה שהסיבה לירידה החדה באמון היא ספינים כוזבים, בתוספת מידה רבה של בורות, בקרב אותו קהל ממש.

מעט מדי ומאוחר מדי החליט נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, לחפש יועץ אסטרטגי ומנהל משברים עבורו ועבור המבצר שעומד ליפול. יש להעיר כי קודמיו כבר פעלו באופן דומה, בנסיבות הרבה פחות קשות. לפי הפרסום של אביעד גליקמן בחדשות 13, הצורך של עמית ביועץ שכזה התחדד נוכח המתקפות המתגברות ומחריפות על בית המשפט העליון. ההתלהמות הבוטה הגיעה לשיאה בדיון בבג"ץ רונן בר, כאשר עמית נאלץ להפסיק כמה פעמים את הדיון ולהורות על הוצאת המפריעים מהאולם.

כאמור, לא מדובר בצורך של עמית, אלא דווקא של קודמתו. בצל המתקפה על המערכת המשפטית וסערת חוק פסקת ההתגברות החליטה נשיאת העליון דאז, אסתר חיות, למנות לראשונה יועץ תקשורת חיצוני לעליון. המטרה, כך לפי הפרסומים בשנת 2018, הייתה: "להילחם על אמון הציבור ולמנוע פגיעה בסמכויות". היא ראיינה מועמדים ובחרה בסופו של דבר ביועץ התקשורת חי לוגסי, שעבד בעבר עם ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט.

מאז חלפו שבע השנים הרזות מאד בעולם המשפט הישראלי. המהלך של עמית היום, משול לאצבע בסכר שנפרץ מזמן. ספק רב האם יש תועלת במינוי יועץ אסטרטגי, נוכח הציניות והפייקים שמוטחים מצד רה"מ והשרים נגד בג"צ. הקהל הביביסטי המשולהב (גם אם הדל והממוחזר) שמגיע לאולמות, מספר את כל הסיפור כולו ומשתלט פעם אחר פעם על סדר היום, תוך יכולת וירטואוזית להפריע למהלך הדיונים ולהתקרבן כשהוא מוצא החוצה מהם.

הקהל ושולחיו זיהו מזמן את החוליה החלשה של מערכת המשפט בזירה החשובה ביותר עבורו: המערכת הזו פועלת ומשחקת לפי כללי המשחק של לפני 30-40 שנה - בוודאי בכל מה שקשור ליח"צ ודוברות. רשימה קצרה וחלקית: שופטים שנכתבים כלפיהם דברי דיבה ברשתות החברתיות ובעיתונות לא תובעים, התגובות המנומסות מטעם מערכת בתי המשפט ניתנות באיחור, אם בכלל, ורק במקרים חריגים ביותר של שקרים מוחלטים (מה שמעלה שאלות לגבי מקומה של דוברות הנהלת בתי המשפט, וגם מחדד את חדלונה וחוסר יכולתה להתמודד עם המציאות. אם היא קיימת, אז למה צריך ייעוץ אסטרטגי?).

לאלו מתווסף המעמד המיוחד של שופטים בישראל, תחת הקוד האתי המוסכם של איסור-ראיונות לציבור והגבלות שונות שמטרתן לייצר חיץ מתבקש בין המערכת ללקוחותיה. האם לא הגיע הזמן למהלך רחב הרבה יותר ממינוי יועץ, כדי לשנות את זה לאור המתקפה הפרועה מחוגי הימין נגד שופטים ובתי המשפט, כמו שראינו בדיון האחרון בנושא מינוי ראש שב"כ?

לדוגמה: אם ממילא חלק מהדיונים משודרים בשידור חי לציבור הרחב (חלק ממהלך שקיפות שהובילה חיות, שנדרס גם הוא תחת צעקות השופרות באולמות), למה לא לעשות את הדיון פתוח לשידור חי אך ללא קהל בעצם? לא מדובר בדיון על נושא שקשור למשפחות שכולות שנוכחותן או נוכחות חברת הכנסת הקולנית גוטליב חשובה בו. למה המערכת נמנעת מלנקוט צעד מניעתי נוכח הכאוס שחותר תחת עצם קיומה?

הביקורת הנוכחית כלפי עמית נוגעת לנושא ההרכבים, והוא נושא מורכב יותר שכן לקמפיין האגרסיבי, הפייקי והמשולהב של הרשות המבצעת והמחוקקת - מצטרפים פרסומים עיתונאיים, רובם של עיתונאים לגיטימיים המזוהים עם הימין.

(בכלל, תוצר הלוואי של הקמפיין שמובילה הממשלה הוא מיסטיפיקציה לגבי מערכת המשפט. המון נושאים שבמשך שנים לא דוברו, והפכו ביום בהיר לשיחת מונית לגיטימית עם הנהג על "סמכויות הוועדה לבחירת שופטים" או "עילת הסבירות". על פניו תהליך מבורך, שבחסות נתניהו אף הוא הפך למדמנת פייק-ניוז. בדבר אחד צודקים המבקרים: גם היום תהליך מינוי השופטים וההרכבים לוט בערפל ולא שקוף).

בחזרה להרכבים: בעבר פרסומים כמו זה של נטעאל בנדל הנוגעת לענייני נדל"ן וניגודי עניינים לכאורה של השופט עמית, ובימים האחרונים של אבישי גרינצייג לגבי נושא סידורי ההרכבים לכאורה שאמורים להביא לתוצאה מסוימת, סובבים בעיקרם סביב השופט עמית, יהירותו ואופיו. לא מופרך להניח שגם "השופטים המזוהים", שעומדים בפני לחצים פוליטיים כבדים מצד הממשלה, בוחשים בקלחת ומתדרכים נגד הנשיא, שנאלץ לעמוד גם מול חזית מבית. גם לנושא זה יידרש אותו יועץ - שייאלץ לבצע הפרדה, אולי בלתי אפשרית - בין נאמנותו לנשיא לבין ייצוגו את המערכת כולה.

זו סיטואציה יותר מורכבת מבחינה עיתונאית, הם לכאורה לא ביביסטים ולכאורה עיתונאיים, אבל למעשה משרתים היטב (ואפילו עוד יותר) את הקמפיין הביביסטי (ניכר היטב שאותם העיתונאים אינם מפרסמים דברים דומים, למשל, לגבי שופטי ההרכב של נתניהו).

ואחרי שאמרנו את כל זה, על פניו מהלכים כמו זה שמוביל עמית, גם אם אין בכוחם לשנות את יחסי הכוחות, הם מבורכים. יש לקוות שהמינוי יהיה ליח"צנים מנוסים, אך בקיאות במערכת המשפט, בדקויות וברגישויות שלה - חשוב לא פחות. תגרנות מצד העליון יכולה לחזור אליו כמו בומרנג.