אם אייל זמיר באמת מתנגד לכיבוש עזה, אז שיצרף עיתונאים לכוחות הלוחמים

"מכל מה שראיתי בעזה, הדבר שהכי טלטל אותי היה כש-D9 שלנו עלה על לול של תרנגולות", מספר נ', מילואימניק צעיר, שנלחם מאות ימים בשנתיים האחרונות. "הצרחות של העופות והמראות שאחרי הדריסה הזו, דווקא מכל הדברים שראיתי, דווקא זה לא יעזוב אותי לעולם".

את הדברים האלה נ' אמר לי - כשהוא מרגיש בטוח ורחוק מהלחימה בעזה. אבל הוא, כמו מאות אלפים אחרים, לא באמת יתאושש ממה שראה שם במו עיניו.

מלחמה זה לא משהו שמתחיל ונגמר בהחלטת קבינט במשרד ממוזג. מלחמה זה זוועות. זה ריח של גופות שנרקבות מתחת להריסות, זה חייל שמקיא בגלל שדרך על גופה רקובה של כלב, זה לראות חבר שצורח מכאבים מרסיס של מטען שקרע לו את הגוף. מלחמה משחיתה את הגוף והנפש של אנשים צעירים ובריאים, מלחמה זה לא שידור של פיצוצים מרחוק ודיווחים סטריליים על קבלת החלטה של "גורם מדיני בכיר". 

למה אתם חושבים שהמוני חיילים מתאבדים בשבועות האחרונים? המוח האנושי לא מסוגל להכיל את הזוועות שהם חווים במלחמה. ולפי הנתונים, יש מאות אלפי ישראלים שחוו את הזוועות האלה על גופם.

תקשורת מיינסטרים, שעושה את העבודה שלה כמו שצריך, לא הייתה מסקרת את המלחמה כמו שהתקשורת הישראלית מדווחת על מה שקורה בעזה בשנתיים האחרונות.

תקשורת שאינה מגויסת ועוזרת לממשלה לא לגיטימית בראשות נאשם, שמתנהל כמו ראש משפחת פשע, היתה מתחילה כל מהדורה בדיווחים של עיתונאים אמיתיים שמביאים לצופה את דבריהם של החיילים בשטח. טלוויזיה שאינה "ראשים מדברים" באולפן הצונן עם צילום של טנק דוהר מאחוריהם, היתה מביאה לפרטי פרטים את הזוועות שהחיילים שלנו נתקלים בהן בעזה - בדיוק כפי שהביאה בפרטי-פרטים את מה שחמאס עשו לחטופים שלנו.

מלחמת וייטנאם נגמרה הרבה בזכות הדיווחים מהשטח של עיתונאים שהתמודדו עם הזוועות בג'ונגלים של דרום מזרח אסיה לצד החיילים. וולטר קרונקייט, הדני קושמרו של CBS במשך עשרות שנים, הביא דיווחים מעמיקים מרמת השטח בווייטנאם. הוא התהלך לצד חיילים בתוך הביצות הבוציות, שמע את צרחות הפצועים במרפאות המאולתרות של הצבא האמריקני, ודיווח מהשטח על נחישות האויב. בזכות העיתונות שלו אמריקאים רבים הבינו שהם הולכים לשום מקום. 

קרונקייט לא היה לבד כמובן. ג'וזף גאלוואי היה עיתונאי אמריקאי שקיבל "כוכב ארד" כי הציל חייל אמריקני פצוע בקרב יה דראנג. הוא סיקר את אימת המלחמה לצידם של חיילים והביא לאמריקנים תיאורים מדויקים של האירועים שקורים לבנים שלהם כל כך רחוק מביתם.

עוד עיתונאים רבים דיווחו באומץ על מה שקורה בשטח ורבים מהם גם נהרגו ונפצעו כי היו צמודים לחיילים בשביל לעשות את העבודה שלהם - סיקור המציאות - כמו שצריך. זה לא משהו שקורה היום בישראל - בעיקר בגלל הצבא, אבל גם בגלל הרייטינג.

"היום אי אפשר לדווח 90% ממה שקורה בשטח - לא רק בגלל הצנזורה של הצבא אלא בגלל שחברות התקשורת לא מעוניינות לדווח על מה שקורה במלחמה", אמר פיטר ארנסט, עיתונאי AP שזכה בפרס פוליצר על הדיווחים שלו ממלחמת וייטנאם.

אם הרמטכ"ל אייל זמיר אכן מתנגד להמשך המלחמה שהממשלה המוטרפת כופה על הצבא ועל העם, אז הדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה לאפשר לעיתונאים אמיתיים להצטרף ללוחמים בחזית ולהביא תמונות, סרטונים ודיווחים של מה שהם רואים ברמת השטח. 

כי כרגע מדברים באולפנים בישראל על כיבוש הרצועה כאילו מדובר במשחק שחמט עם חיילי צעצוע. ברגע שיפתחו את המהדורות עם דבריו של חייל שדרך על תינוק בן כמה שבועות כשפרץ לבית בעזה (משהו שקרה באמת, לפי עדות של חייל עם פוסט טראומה מעזה) - אז אולי המלחמה תסתיים.