בשנים האחרונות קיימת הצטברות ברורה של אינדיקטורים המצביעים על הידרדרות מובהקת במצב חופש העיתונות בישראל, לרבות ירידה של 24 מקומות בארבע השנים האחרונות במדד חופש העיתונות של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" (RSF), המציבה את ישראל במקום ה-112 הלא מכובד, בין האיטי למדגסקר. בנוסף, מאז כניסתה של ממשלת נתניהו הנוכחית לתפקידה, ישראל ירדה ב-6 נקודות ובשבעה מקומות בדירוג חופש הביטוי הגלובלי של Article 19 לשנת 2025. ישראל כמובן אינה המדינה היחידה שבה מתרחשים תהליכים אלה, וקדמו לה מדינות כמו הונגריה, פולין וטורקיה שהפכו לדוגמה מובהקת להחלשת הדמוקרטיה ושחיקתה על ידי השתלטות על תחום התקשורת.
חלק א': איך התקשורת תגיע לבחירות הבאות? רמז: כמו בהונגריה >>>
החלק השני של הפרויקט (החלק הראשון פורסם אתמול) בוחן את הפגיעה בתקשורת החופשית תחת ממשלת נתניהו בראי השוואתי לשחיקה הדמוקרטית בהונגריה תחת ויקטור אורבן, שהצליח להשיג שליטה אפקטיבית בתקשורת לא באמצעות דיכוי בוטה אלא בדרכים עקיפות. מצב התקשורת בישראל כיום ייבחן על פי שני קריטריונים נוספים על השלושה שפורסמו בחלק הראשון: רדיפה כלכלית ומשפטית וסגירת תקשורת זרה.
רדיפה כלכלית ומשפטית: הדפוס הרווח בהונגריה הועתק לישראל
דפוס נוסף החוזר על עצמו במדינות שחלה בהן שחיקה דמוקרטית הוא ריבוי של תביעות דיבה ולשון הרע המוגשות על ידי אנשי השלטון כנגד עיתונאים, יריבים פוליטיים ופעילי אופוזיציה. ואכן, חברי הממשלה ונתניהו עצמו הגישו שורה של תביעות לשון הרע, בעיקר נגד עיתונאים ופעילי מחאה.
השימוש בתביעות דיבה הפך בהונגריה לכלי שיטתי להרתעת עיתונאים ולפגיעה בחופש הביטוי מאז תיקון חוק האזרחות על ידי ממשלת אורבן בשנת 2014. התיקון מאפשר לתבוע בגין פגיעה בזכויות אישיות, כולל מוניטין, ללא צורך בהוכחת נזק ממשי, מה שהוביל לעלייה חדה בתביעות מצד פוליטיקאים נגד כלי תקשורת. תביעות אלו מוגשות לעתים במטרה מוצהרת "לשים סוף למחלוקת ציבורית", והן מתמקדות בעיקר בעיתונאים המסקרים נושאים פוליטיים. על פי הדיווחים, עיתונאים עצמאיים נתבעים בממוצע אחת לשנתיים. כך נוצר מצב שבו עיתונאים נמנעים מסיקור ביקורתי מחשש לתביעה, ונוצר אפקט מצנן שמחליש את התקשורת הביקורתית גם ללא צורך בצנזורה ישירה. מדובר בדפוס פעולה שממחיש כיצד גם כלים משפטיים "לגיטימיים" יכולים לשמש כאמצעי להשתקת חופש הביטוי והעיתונות.
כאמור, זהו דפוס פעולה רווח בממשלה הנוכחית. כך למשל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיש בשנים האחרונות יותר מ-13 תביעות בסך מיליוני שקלים נגד עיתונאים, פעילי אופוזיציה ויריבים פוליטיים, כולל נגד עיתונאי הארץ ג'וש בריינר (לאחר שחשף שפעיל הימין הקיצוני בנצי גופשטיין, שהואשם בהסתה לגזענות ולטרור, ייעץ לבן גביר בענייני משטרה וביטחון), ונגד שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון (לאחר שאמר בראיון כי השר בן גביר ותומכיו "מדברים במונחים לא יהודיים, במונחים גזעניים").
גם נתניהו עצמו הגיש שלל תביעות לשון הרע. בין היתר, על רקע פרשת קטאר-גייט (שבה לפי החשד עובדים בלשכת ראש הממשלה קיבלו תשלומים וטובות הנאה אחרות מקטאר), נגד פעיל האופוזיציה איתי לשם (בעקבות ציוץ ברשת X), נגד יו"ר מפלגת האופוזיציה "הדמוקרטים" יאיר גולן (בגין מסרונים שנשלחו מטעמו), ונגד שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון (בעקבות דברים שאמר בראיון לרדיו); נגד אליעד שרגא, יו"ר התנועה למען איכות השלטון בישראל שמובילה את המאבק המשפטי בשחיתות של ממשלות נתניהו, בגין דברים שאמר בראיון לגבי "פרשת הצוללות"; ונגד פעיל המחאה המרכזי, עו"ד גונן בן יצחק, והעיתונאים אורי משגב ובן כספית, בגין התבטאויות שלהם שלפיהן נתניהו מסתיר מהציבור מידע על מצבו הרפואי האמיתי.
בנוסף, גורמים הקשורים לשלטון עושים אף הם שימוש לרעה בכלים המשפטיים. ינון מגל מערוץ 14 תבע את הארץ, העין השביעית והוועדה הישראלית למדרוג על הפרת פרטיות, לאחר שחשפו קשרים אסורים לכאורה בינו לבין חברי פאנל המדרוג, מה שעלול להעיד על ניסיון להשפיע על הרייטינג. ואילו המשטרה, שעברה פוליטיזציה ונתונה למרותו של השר בן גביר, פתחה בחקירה נגד עיתונאי חדשות 13 אביעד גליקמן בטענה כי דחף עובדת בצוות של שרה נתניהו - אשר עובדת גם בלשכת בן גביר.
לצד השימוש הרב בתביעות לשון הרע, הממשלה גם מקדמת חקיקה שתרחיב את חסינותם, הרחבה ממילא, של חברי כנסת מפני עבירות פליליות ותביעות אזרחיות, וזאת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שבחוות דעתה ציינה כי הצעת החוק "הופכת את החסינות של חברי הכנסת דה פקטו לעיר מקלט".
סגירת תקשורת זרה - וחוק העמותות
בחסות מצב המלחמה המתמשך ניכרת בישראל מגמה מובהקת של הדרת תקשורת זרה מהשיח הציבורי, בין היתר באמצעות חקיקה המאפשרת סנקציות חריפות של סגירת גופי שידור זרים. זאת בדומה לשלטונו של אורבן בהונגריה, שחתר בעקביות להחלשת התקשורת הבינלאומית באמצעות רגולציה מכוונת, הצגת ערוצים זרים כ"סוכנים זרים", והגבלות כלכליות חריפות.
תקשורת עצמאית הונגרית הנתמכת ממימון זר נמצאת במוקד מתקפת רגולציה גוברת מצד הממשלה. במאי 2025 הוגשה הצעת החוק "על השקיפות בחיים הציבוריים", שמעניקה למשרד הגנת הריבונות סמכויות "לסמן" גופי תקשורת וארגוני חברה אזרחית כמאיימים על ריבונות המדינה אם הם נתמכים כספית מגורמים זרים. גופים אלו ייכללו ברשימה שחורה, וייאסר עליהם לקבל מענקים, תרומות או העברות כספים מגופים מחוץ להונגריה (כולל מהאיחוד האירופי, שאליו הונגריה שייכת). החוק קובע קנסות כבדים בגובה פי 25 מסכום התרומה, מאפשר סגירה כפויה במקרה של "עבירה חוזרת", ומחייב את העורכים ובעלי התפקידים להצהיר על רכושם לרשויות המס. מעבר לפגיעה הישירה במקורות המימון החוק מעניק סמכויות חיפוש, מעקב בנקאי ובדיקות רטרואקטיביות של "כוונת המימון" - תוך יצירת אפקט מצנן מערכתי.
בישראל, באמתלה שהדבר נחוץ בשל המלחמה, חידשה הממשלה שלוש פעמים הוראת שעה לסגירת גופי שידור זרים, ומקדמת במקביל חקיקת קבע שתאפשר לשר הביטחון ולשר התקשורת לא רק לסגור את משרדיהם של גופי שידור זרים ולהחרים ציוד אלא גם להשבית אתרי אינטרנט, כולל פלטפורמות של רשתות חברתיות. הוראת השעה הופעלה בעיקר נגד הרשתות אל-ג'זירה ואל-מיאדין ששידוריהן הופסקו בישראל, ולפי דיווחים גם נגד סוכנות הידיעות האמריקאית אי-פי, שישראל החרימה ממנה ציוד בטענה ששידוריה שימשו את ערוץ אל-ג'זירה.
הצעד נגד אי-פי אמנם הסתיים בהשבת הציוד בעקבות ביקורת בינלאומית, אך הוא סימן את הגבולות החדשים שמציבה המדינה לשידורי גופי תקשורת זרים. במהלך המלחמה עם איראן פרסמו השרים קרעי ובן גביר הנחיה המחייבת כתבים זרים לקבל אישור מוקדם מהצנזורה הצבאית לכל שידור מאזורים שנפגעו מטילים - כולל אישור על מיקום השידור עצמו. ההנחיה, שנשענה על צו חירום חדש, עוררה דרישה להבהרות מצד היועצת המשפטית לממשלה, שטענה כי מדובר בצנזורה מוקדמת אסורה ופגיעה חמורה בחופש העיתונות. שוטרים זוטרים בשטח קיבלו בעקבות כך הנחיה למנוע תיעוד של עיתונאים על פי שיקול דעתם, והוסמכו להחרים ציוד ואף לבצע מעצרים. במקביל תועד מקרה שבו פעיל הימין הקיצוני יואב אליאסי ("הצל"), שפעל במסגרת כיתת כוננות משטרתית, ביצע סלקציה בין עיתונאים ישראלים לזרים, ואף עיכב כתבים ערבים ודרש מהם להציג תעודות עיתונאי. ואמנם, ההסלמה לא פסחה גם על עיתונאים ערבים ישראלים. כך למשל עלי מוגרבי, כתב חדשות 13, גורש מזירת אירוע בעודו מדווח.
לצד החקיקה הישירה נגד תקשורת זרה הממשלה מקדמת גם את חוק העמותות, חקיקה דומה מאוד לזו ההונגרית שאמנם מתמקדת בעיקר בארגוני חברה אזרחית, אך עלולה גם לשמש כדי לרדוף אחר גופי תקשורת עצמאים הרשומים כעמותות.
שורה תחתונה: ישראל צועדת בעקבות הונגריה
לסיכום: בחינה שיטתית של חמש הפרקטיקות המרכזיות לפגיעה בתקשורת החופשית בדמוקרטיות העוברות תהליכי שחיקה מעלה תמונה ברורה ומדאיגה. בהונגריה כל אחת מהן התממשה במלואה, תוך יצירת תקשורת המגויסת לתמיכה בשלטון ודיכוי של פלורליזם וביקורתיות. בישראל, על אף שחלק מהפרקטיקות עוד נמצאות בתהליכי קידום וחקיקה, בכל אחד מהתחומים ניכרים ניסיונות להעתיק את המודל ההונגרי. וכך, הסקירה משרטטת תמונה חד-משמעית: ישראל צועדת בעקבות הונגריה, והממשלה מגבשת דפוס פעולה עקבי ושיטתי לחיסול התקשורת החופשית.
ה"רפורמה" התקשורתית, כמו ה"רפורמה" המשפטית, אינה תיקון נקודתי אלא חלק ממהלך רחב של הפיכה משטרית שמטרתו למוטט את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. כפי שהחברה האזרחית והמערכת הפוליטית גייסו את כל כוחותיהן נגד ההפיכה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין, כך נדרש מאבק עיקש נגד המהלך המשלים של הממשלה ושר התקשורת שלמה קרעי. האיום אינו תיאורטי אלא מיידי, ממשי, ותופס תאוצה מבלי לעורר רעש ציבורי של ממש. על הציבור ונבחריו להבין כי בדומה למערכת משפט עצמאית, גם עיתונאות עצמאית היא תנאי הכרחי לקיומה של הדמוקרטיה הישראלית.
הכותב הנו חוקר ומקדם המדיניות במכון זולת