אחת הטעויות הנפוצות שהתקבעה בשפה העברית חוסה תחת צמד המילים: "עצת אחיתופל".
רגע של מקרא, ברשותכם: עת מרד הנסיך אבשלום באביו, המלך דוד, חבר אליו אחיתופל כיועץ. העצה החשובה ביותר שנתן לו הייתה לתקוף את אביו ולחסלו בשלב הראשון של המרד, עת היה מופתע ותשוש. העצה הופרה: אבשלום שוכנע להמתין, איבד את המומנטום - וסופו שנכשל במרד וחוסל בעצמו. אחיתופל האומלל לא הגיע אפילו לרגע הזה: משראה איך עצתו נדחית, שלח יד בנפשו.
אחיתופל מת פעמיים: בראשונה הוא התאבד ובשנייה נרצח בידי העברית המודרנית, עת הפכה עצתו (הטובה והחכמה במקור) סמל לעצה רעה: "עצת אחיתופל" אנו נוהגים לומר על ייעוץ רע - ולא היא.
למה הקדמנו רגע של תנ"ך לביקורת התקשורת? כדי להראות שלפעמים יש לטרמינולוגיה חיים משלה, שקובעים כיצד נתייחס לנושאים מהותיים. "רפורמה משפטית" ו-"הפיכה משטרית" לא נבדלות זו מזו רק בסמנטיקה. בעוד הראשונה נתפסת כפעולה חיובית, שבאה לתקן, לייעל ולשפר, מרמזת השנייה על פעולה שאפשר לייחס לה כוונת זדון. שינוי המשטר באמצעות הפיכה, משמע לא באמצעי דמוקרטי.
עת הציג יריב לוין את תכניתו, יומיים בלבד לאחר כניסתו למשרד המשפטים, ב- 3 בינואר 2023, נפלה גם התקשורת הישראלית בפח "הרפורמה" המשפטית. קשה לבוא אליה בטענות: בימים הראשונים מי שקובע את הטרמינולוגיה הוא הצד שטוען ראשון, קרי לוין. רק בד בבד עם תחילת המחאה נגד אותה "רפורמה" - והחשיפה לכאורה של מה שעומד מאחוריה ומשמעויותיה האמיתיות, לכאורה, החלה התקשורת משנה את הטרמינולוגיה.
הפיכה והיפוכה
בהתחלה עברו (ברוב הפלטפורמות החופשיות, כלומר לא כולל כאלה שממומנות בעקיפין על ידי תומכי השלטון) ל"מהפכה משפטית", ביטוי אמצע הדרך בין "רפורמה" ל"הפיכה" - ורק ככל שהסלים התהליך, הפכה האחרונה לקידומת והמילה "משפט" הוחלפה ב"משטר", ללמדנו שיש הבדל מהותי בין משפט שצריך לקיים לבין משטר שחובה להתנגד לו.
עוד דוגמה טובה לדרך שבה מביעה התקשורת החופשית את דעתה על נושא מסוים באמצעות טרמינולוגיה היא חוק הגיוס, כלומר - חוק ההשתמטות... במשך שנים ארוכות ולאורך כהונתן של לא מעט ממשלות בישראל, נסובו הדיונים (בכנסת ובתקשורת) על "חוק הגיוס".
אלא שבד בבד עם הניסיון להסדיר בחוק את מעמד בני הישיבות (לחוקק חוק "חוקתי" כלומר כזה שיחיל עליהם גיוס שווה או יפתור אותם מחובת שירות באופן שעליו תצליח המדינה להגן בבג"ץ), החל המינוח להשתנות. כך הפך חוק הגיוס ל"חוק ההשתמטות". יש שיאמרו שכך ראוי, שכן השינוי במינוח נעשה כדין, עת התברר שכוונת החוק המוצע אינה לגייס חרדים אלא לאפשר להם להוסיף ולהיות נבלים ברשות התורה.
לא ניכנס לוויכוח הזה עתה, אבל לגופו של עניין הצמדת המילה "השתמטות" לאירוע (וכמובן היעדרה הנדיר במקומותינו של מחלוקת פוליטית בקרב ציבור המשרתים מימין ומשמאל) קיבעה את התפיסה בעיני הציבור.
תקשורת מגייסת
אם רוצים להרחיק לכת (אם כי לא בטוח שמדובר בהגזמה פרועה), אפשר לומר שהמינוח הזה מסגר את האירוע כולו, עד שאפילו ראש הממשלה לא מסוגל להגן על החוק שהוא עצמו קידם (ע"ע ביטול ההצהרה לתקשורת שתוכננה לאמש).
לכן לא ברור מדוע התקשורת (בהכללה כמובן, אין הרי באמת ועדה שמנווטת את פעילות התקשורת החופשית) שיודעת ויכולה לשנות את יחס צרכניה לנושאים מסוימים באמצעות מסגור לשוני, בלעה את הלוקש מבית נתניהו אודות "חנינה". כלומר, לפני מספר ימים כתב ראש הממשלה מסמך קצר שמבקש להפסיק את משפטו ולבטל אותו. למעשה הוא ביקש קביעה שהוא זכאי (שהרי אם אין הרשעה חלה עליו חזקת החפות של מי שלא הוכחה אשמתו), חף מכל פשע ועוון, כפי שטען בעצמו עוד בימים של "לא היה כלום".
המילה "חנינה" הוצמדה למסמך הדרישה הזה רק בגלל הנמען, קרי נשיא המדינה. הרי אין בישראל גוף שמוסמך להפסיק משפט באמצע התנהלותו, אבל יש מוסד בישראל שיכול, על פי חוק, להעניק חנינה (לרוב למי שהורשע בדין, אבל לפעמים - כמו בפרשת קו 300 - גם למי שטרם הועמד למשפט.
במקרה של נתניהו לא מתקיים אף אחד משני התנאים האלה, מה שלא הפריע לתקשורת להציג את הנושא לציבור כבקשת חנינה. בעצם ההצגה הזאת שאינה אלא שיתוף פעולה, גם אם שלא מדעת, עם כוונת כותב המכתב שצירף את המילה "חנינה" לניסוח המחוצף שתובע לבטל את משפטו ללא תנאים, סייעה התקשורת להניח את העניין לפתחו של הנשיא (שלא מוסמך להפסיק משפט אבל מוסמך להעניק חנינה...).
משם הכל (יהיה) היסטוריה, שכן הנשיא הבטיח כבר לשקול את הנושא "בכובד ראש", כאשר "השיקול היחיד שינחה אותי הוא טובת המדינה" - ובים השורות לגלות גישה אוהדת לבקשה, שבה, כאמור, כלל אינו מוסמך לדון...
מהלך מתוכנן בקפידה
לא בכדי נפלה התקשורת (בהכללה) בפח שטמן לה ראש הממשלה. כמו שנוכחנו במקרה של שר המשפטים, למקור המסר שמורה זכות ראשונים למסגור האירוע בטרמינולוגיה שלו. כך חיינו במשך מספר שבועות עם המונח שכמוהו כהסוואה: "רפורמה משפטית".
אלא שבמקרה של אותה רפורמה-מהפכה-הפיכה התפתח הנושא לדיון ציבורי ער וסוער במשך תשעה חודשים, עד שנקטע בגלל המלחמה (נניח לרגע לשאלות על מידת הקשר בין השניים. לטעמי לפחות הוא קלוש מאוד: מרצחי חמאס לא תקפו כי זיהו קרע בעם, כלומר זה לא תיק שאפשר להטיל - לא על כתפי מי שקידמו את החקיקה המסוכנת לכשעצמה ולא על כתפי אלה שקראו להגיב לה בסרבנות).
לעומת זאת במקרה של אותה בקשת חנינה-לכאורה, הרכבת יצאה לדרך מהר מאוד, פועל יוצא של מהלך שתוכנן בקפידה.
הנשיא כבר הגיב, נתניהו כבר קיים שיחה עם נשיא ארה"ב שבמסגרתה נדונה (על פי פרסום של ברק רביד, חדשות 12) במשתמע התערבות נוספת של טראמפ בתמורה לוויתורים על אינטרסים ביטחוניים של ישראל מצד נתניהו בעזה ובסוריה - והתהליך כבר מתגלגל בעוד התקשורת עדיין לא מבינה איזה סיבוב ענק עשו על חשבונה.
ואולי יש כאן עוד משהו, מדאיג הרבה יותר אפילו מהאפשרות שנתניהו יצליח להביא להפסקת משפטו: פזילה מכוונת של מערכות החדשות אל המכנה המשותף הרחב יותר. כל הסקרים מלמדים שצריכת תקשורת מפלטפורמות מסורתיות נותרה נחלתו של ציבור מבוגר, שמרן ומסורתי, כלומר - לא כזה ששייך למחנה הליברלי-פרוגרסיבי.
טלוויזיה הונגרית
הערוצים השונים מדממים רייטינג לערוץ 14: ערוצים 11 ו-13 נמצאים בפריים טיים (לרוב) מאחוריו. ערוץ 12 גם הוא מאבד גובה. הבעיה היא שערוצי התקשורת החופשית מצדיקים את הכינוי שהוצמד להם והופכים להיות ערוצי תבהלה.
התבהלה הזאת מובילה אותם להיות "מאוזנים" יותר אפילו במקומות בהם המציאות מתחננת ליחס של שחור או לבן. למה? כי בסופו של דבר איזון נקבע על ידי הקטבים - וערוץ 14, בעצם היותו, הצליח להזיז את הסמן הימני הרחק מעבר למה שהיה בעבר (סמוטריץ' ובן גביר החליפו את בנט וליברמן, פעם סמנים ימניים של השיח הפוליטי הלגיטימי).
כרגיל הוכח שהצלחתם של גורמי קיצון לא נמדדת במעשיהם שלהם, אלא בהשפעתם על המיינסטרים.
האם התקשורת החופשית בישראל תמהר להתעשת ולהציג את המהלך של נתניהו כפי שהוא באמת, מזימה לביטול משפט ולא חנינה? ספק גדול. מה כן יהיה? היא תנסה להמשיך ולחזר אחרי קהל שממילא כבר לא מאמין לה, שחושב שהחשיפה של גיא פלג בפרשת "שדה תימן" היא עלילת דם.
היא תמשיך לנשק את היד לה היא מאחלת שתישבר, תמשיך להתפרנס מקמפיינים של משרדי הממשלה ולספק למחדליהם כיסוי מרוכך - וכך הלאה כל הדרך עד לחיסולה המוחלט - שיהיה גם חיסולו של חופש הדיבור במדינת ישראל. מישהו יודע איך הטלוויזיה בהונגריה?