אמירה של יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן הצליחה בשבוע שעבר לאחד לרגע את המתקרבנים מימין והטהרנים משמאל. גולן, שבמידה רבה שיחק לידיו של ערוץ התעמולה של נתניהו, הבטיח כי אם האופוזיציה תרכיב את הממשלה הבאה ערוץ 14 ייסגר. בסוף השבוע גולן הגיע לאולפן "מוריה וברקו" וחרף הביקורת שספג, לא חזר בו: "נסגור אותו, הוא עוסק באופן שיטתי בהסתה".
מיותר להשחית זמן על התגובות מטעם כוכבי הערוץ והפוליטיקאים מימין שחגגו את האמירה שמשרתת היטב את הקו הקורבני המאפיין את הערוץ. מטעמים דומים עשו בערוץ בבחירות 2022 כאשר מפלגת "יש עתיד" עתרה לוועדת הבחירות בדרישה לסמן את שידורי הערוץ כתעמולה ("מנצל את כסות הענייניות המיוחסת לכלי תקשורת לטובת פעילות פוליטית מובהקת"). בערוץ פצחו מיד בקמפיין (אז, בצל נתוני צפייה נמוכים בהרבה וחשש אמיתי מהצעד, הוא היה אותנטי), וטענו לסתימת פיות, צביעות ושאר החומרים המוכרים מבית המדרש.
כיום, אחרי שהערוץ זינק בשנתיים האחרונות והפך לשני הנצפה בישראל, גם לבכירי הערוץ, כמו גם למתנגדיו, ברור שצעד כזה אינו ריאלי.
גם לטהרנים משמאל (ולעיתונאים שכל אימת ש"עיתונאי" מערוץ 14 נעלב מפוליטיקאי רצים ליישר קו תחת איזו סולידריות מדומיינת ומזויפת) אין באמת מה להציע באשר לאופן בו צריך להיאבק בפייק ובהסתה של הערוץ. "להמשיך להביא את האמת" היא סיסמא טובה, אך לפחות לפי הניסיון בשטח, לא ממש אפקטיבית. הקמפיינים של הערוץ (ובמידה בה גם של אחיו החורג i24news) נגד נשיא ביהמ"ש העליון עמית והיועמ"שית ביהרב מיארה מתבררים כיעילים יותר.
יש להבין את האירוע. גולן, שהפופולריות שלו מבוססת בין היתר על היותו פוליטיקאי עם "אינסטינקט קילר" ושאינו מתנצל בפני הימין הפופוליסטי, ניגן על סנטימנט קיים במחנה הליברלי, אבל דרך גם על פצע פתוח שנמצא בקונפליקט מתמיד וגדול בהרבה מהתקשורת: מתי צריכה הדמוקרטיה להתגונן בפני אלו הבאים לפגוע בה, ובאיזה אופן. או בעברית: איך אפשר מצד אחד לטעון שהממשלה משתיקה קולות באופן פאשיסטי כשהיא סוגרת את גלי צה"ל - ומנגד לתמוך בסגירת כלי תקשורת שגם אם מבוסס כולו על תעמולה פוליטית-מפלגתית, ישנו קהל עצום שצופה בו.
לשאלה הזו צריך להתייחס באופן שטחי פחות וריאלי יותר. מי שעשתה זאת, לדוגמה, בין היתר, היא ד"ר איילה פנייבסקי, חוקרת תקשורת פוליטית באוניברסיטת קיימברידג'. פיינבסקי בדקה למה האסטרטגיות של עיתונאים מול הימין הפופוליסטי לא עובדות. בשיחה בפודקאסט "תיקטוק" עמוק לתוך המלחמה בעזה, היא קראה לזה "אקטיביזם רגולטורי כדרך להתמודד עם תהליכי החלשת התקשורת".
"לא יעלה על הדעת שממשלת לפיד-בנט שכהנה שנה וחצי שקמה על בסיס זה שהם ממשלה אנטי-פופליסטית לא ביטלה את ההטבות המושחתות שממשלות נתניהו נתנו לערוץ 14. מיליוני שקלים מכספי ציבור שנתנו למכונת תעמולה ורעל שעוסקת בהסתה לאלימות וגזענות. אנשים בהונגריה היו שמחים לצאת להילחם במה שהגיע ואחר כך ועכשיו כבר אין להם אפשרות לעשות. אף אחד לא מבטיח לנו שבעוד כמה שנים ערוץ 14 לא יהיה מקור המידע של רוב אזרחי ישראל', היא הזהירה.
מאז, נזכיר, חוק התקשורת מקודם בימים אלו במעין-מחטף מזורז ובריוני בכנסת וסגירת גל"צ נקבעה תוך קריאות להתעלם מצו-ביניים של בג"ץ בנושא.
המקרה הפולני
אחרי שבפולין עלתה ממשלת השינוי, עלתה השאלה איך משקמים מדינה אחרי שהשלטון זרע הרס בכל חלקה טובה. מכתבה נרחבת ב"הארץ" בנושא, התברר שבקרב חוקרים יש מי שקורא לגל טיהורים במערכות הציבוריות, ואם צריך - אפילו להפרה של החוק. אלו שייכים לקו הניצי, זה שמייצג גולן.
"בהרבה מקומות בעולם חושבים שהאתגר היחיד הוא להדיח את הפופוליסטים מהשלטון", אמר בכתבה יונתן לוי, עמית מחקר במכון מולד שחוקר תהליכי נסיגה דמוקרטית, "אבל הם לא מבינים שאתגר לא פחות רציני מגיע אחרי הבחירות, כשצריך לטפל במה שהם עוללו. רבים גם לא מבינים שהשיקום מתרחש על זמן שאול. אויבי הדמוקרטיה לא מוותרים על הפרויקט שלהם ברגע שהם מפסידים בבחירות. הם מתחזקים באופוזיציה ולומדים. הליכוד חזר עם ההפיכה המשפטית, טראמפ עם פרויקט 2025. 'חוק וצדק' היתה בשלטון עד 2007, וב-2015 חזרה עם תוכנית סדורה. גם אורבן חזר עם לקחים מהכהונה הראשונה. הזמן הוא קריטי. לאלקטורט אין סבלנות". במידה רבה, נראה כי גולן שאב את ההשראה מהמקרה הפולני.
אלא שהאמת היא כנראה באמצע. הדרך להתמודד עם כלי תקשורת שחותרים תחת הדמוקרטיה צריכה להיות נחושה אך פרגמטית. במילים אחרות: את ערוץ 14 לא צריך לסגור, מספיק לאכוף את החוק. מספיק שהרשות השנייה הנרפית (אם זו תתקיים עד אז) תגבה מחיר כספי על כל הפרה או הסתה בערוצי הטלוויזיה כמתחייב מתפקידה כרשות להגנה על הציבור, היועצת המשפטית לממשלה (אם זו תתקיים עד אז) תבדוק את חוקיות הזינוק בהיקפי הפרסום הממשלתיים בערוץ (בניגוד למגמת הצפייה בו, שצמיחתה נבלמה) וייפסלו ההטבות שניתנו לערוץ - כולל הכנסה חינמית לעידן פלוס, מחיקת תשלום דמי הפצה ובחינה מחודשת של הרישיון שקיבל לשידור חדשות אל מול תכליתו המקורית כ"ערוץ מורשת". את השאר יעשו השוק החופשי והאמת העיתונאית.