"התקשורת צריכה לעודד את העם ואת המנהיגים"

אחד הרגעים המוצפים ביותר בקריירה של אתאלי היה העימות החריף עם איתמר פליישמן באולפן ערוץ 14, לפני כשבועיים. הוויכוח, שגלש לטונים אישיים וצורמים, הותיר משקעים אצל אתאלי, שלא חושש להכות על חטא. "אני מתחרט", הוא מצהיר ביושר, "אני מצפה מעצמי ליותר מזה, ברמת עמוד השדרה והיכולת לא להיכנס למקומות האלה".

העימות נסוב סביב סוגיות של נאמנות למחנה והזכות לבקר את הממשלה. אתאלי יצא להגנתן של דמויות מהציונות הדתית שהותקפו באולפן, כמו נועה מבורך. הוא משחזר את מה שאמר אז לפנאליסטים האחרים: *"היא שילמה את מחיר המלחמה יותר מכם... אם היא לא רשאית לדבר, אתם ודאי לא רשאים לדבר".

בשיחה בפודקאסט "תיקטוק" של המכון הישראלי לעיתונות באולפן וואלה, אתאלי, פרשן "ידיעות אחרונות" ופנאליסט ב"הפטריוטים", מדבר גם על המגזר הלאומי-דתי ממנו בא - האם תמיד היה קיצוני או שאלו רק המסכות שהורדו, מדוע ביטל את המנוי ל"הארץ" ולמה "פורום תחריר" שכלל את לוינסון, ריקלין ועמית סגל בבית קפה אחד, לצערו כבר לא יכול להתקיים עוד.

המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.

חלק קטן מהשיחה מובא בכתב. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

נתחיל מהעימות המתוקשר בשידור עם איתמר פליישמן. אתה מתחרט עליו?

"לא על התוכן, אלא על הרמה. אני מצפה מעצמי ליותר עמוד שדרה, ליכולת לא להיגרר למקומות האלה. אבל כשפוגעים באנשים ששילמו את המחיר הכי יקר במלחמה הזו, כמו נועה מבורך, רק כי העמדות שלהם לא מתאימות לאיזו שורה תחילה פוליטית - שם עובר הגבול שלי.

למרות הביקורת, ויש מי שיאמר ההשפלה ("אתה אורח פה") ב"הפטריוטים", וחרף היות הערוץ דף מסרים מובהק ומתמשך של ראש הממשלה - אותו אתאלי דווקא מבקר, הוא ממשיך להגן על ערוץ התעמולה של נתניהו: "בערוץ 14 יש שם קולות חשובים, והתוכנית הזו היא זרז משמעותי שדחף את הממשלה להמשיך בלחימה כשהיה חשש שירפו. זה הישג תקשורתי אדיר. אבל המחיר הוא לעיתים שיח דורסני שלא מאפשר מורכבות. אני שם כ'אורח', אני לא חלק מהליבה, וזה מאפשר לי להגיד את מה שאני חושב, גם אם זה לא נעים לאוזניים מסוימות באולפן".

נושא נוסף שעלה הוא היחס לכלי תקשורת שמבקרים את הצבא בזמן מלחמה. בהמשך לפרסום השבוע בוואלה על ביטול המינויים מצד המשטרה, אתאלי מסביר מדוע החליט גם הוא להפסיק לצרוך את "הארץ". "לא יכולתי לשאת יותר. כל היום וכל הלילה אתם מתעסקים אך ורק במה אנחנו עשינו רע וכמה אין לנו שום תקווה". יחד עם זאת, הוא מתנגד לחרם שהטילה הממשלה על העיתון. "אני חושב שעובדי מדינה, מי מהם שירצה, צריכה להיות לו הזכות להיות מנוי להארץ".

במהלך המילואים, כקצין אמ"ן, אתאלי מצא את עצמו בסיטואציה שכל עיתונאי חולם עליה - גישה למידע המודיעיני הכי רגיש שיש. אך עבורו, הדילמה לא הייתה קיימת. "אני קודם כל יהודי, קודם כל ישראלי וציוני ורק אחרי זה עיתונאי", הוא קובע נחרצות.

הוא מספר כי נחשף למידע שהיה יכול להיות כותרת ראשונה בכל עיתון: "היו לי ביד חומרים עיתונאיים מהמעלה הראשונה, כאילו באמת, סיפורים שיכולים להביא כותרות ראשיות ולזכות בפרסים. ולא העליתי בדעתי בכלל לגעת בדברים האלה". מבחינתו, השמירה על מה שהוא תופס כביטחון המדינה קודמת לכל הישג מקצועי. זהו גם הבסיס לביקורת שלו על הפרסום של גיא פלג וחדשות 12 את הסרטון על ההתעללות בשדה תימן: "לא ראיתי שום תועלת לאומית בפרסום הזה. זה עשה לנו נזק אדיר בעולם ולא קידם שום דבר בתיקון הליקויים".

בכלל, התזה המרכזית של אתאלי לגבי תקשורת במלחמה היא ש"התקשורת צריכה לעודד את העם ואת המנהיגים". הוא לא רואה בכך פגיעה בתפקיד העיתונאי, אלא חלק מהחובה הלאומית. "המורל הלאומי הוא מרכיב קריטי ביכולת לנצח. אנחנו נמצאים במלחמת קיום. התקשורת לא יכולה רק להיות הכלב שנובח. היא צריכה להיות גם הרוח מתחת לכנפיים. לספר את סיפורי הגבורה, לחזק את הביטחון העצמי שלנו כציונים. יש מספיק מי שיבקר, בואו נהיה גם אלה שמחזקים".

כשמגיעים לנושא הפוליטי והשבר בתוך הציונות הדתית, אתאלי מתייחס לביקורת שמופנית כלפיו על מה שנתפס כתמיכה בנפתלי בנט. "אני מנסה להגיד את האמת כפי שאני רואה אותה, יש תחושה שכל מי שלא מתיישר עם הקו הנוקשה של המפלגות הדתיות-לאומיות הנוכחיות, מוקצה מהמחנה".

"הציונות הדתית נמצאת במשבר זהות עמוק. יש ניסיון לנכס את המגזר הזה למפלגה אחת או לאיש אחד. בנט ייצג עבור רבים תקופה של עשייה וחיבור לממלכתיות, ועל זה תקפו אותו בדרכים הכי מכוערות שיש".

"אומרים עלי שאני 'בנטיסט', שאני עובד בשבילו. זה מצחיק, כי אני חוטף מכולם. אני חוטף מהשמאל כי אני ימני, ואני חוטף מהימין 'הביביסטי' כי אני לא מוכן להגיד 'אמן' על כל מהלך. אני מנסה להגיד את האמת כפי שאני רואה אותה בשידור ב-103FM או בכתבות ב'ידיעות'. אם האמת הזו לא מסתדרת עם דף המסרים של מישהו, זו בעיה שלו".

העבודה היומיומית ב-103FM לצד גדעון אוקו מאפשרת לו לגעת בנושאים הבוערים ביותר, מאיראן ועד יוקר המחיה. "הרדיו הוא מדיום מדהים כי הוא בלתי אמצעי. אתה מדבר לאנשים באוטו, בדרך לעבודה או למילואים. שם אתה באמת מרגיש את הדופק של המדינה".

איזו ביקורת שקיבלת אתה מוצא כנכונה?

"קיבלתי טוקבק פעם שכתב לי 'איזה מגלומן, פתחת פודקאסט ובפרק הראשון הבאת את עמית סגל (שרקי) שיראיין אותך'. וואלה, הוא צודק, זה באמת היה קצת מגלומני, אבל זה היה הצעד הנכון כדי לבסס משהו חדש".

"במילואים ראיתי משהו אחר. ראיתי אנשים מכל המחנות נלחמים כתף אל כתף. אם נצליח להביא את הרוח של המילואים אל האולפנים ואל הכנסת, המצב שלנו יהיה הרבה יותר טוב. אני אמשיך להיות הקול המעצבן לפעמים, זה שלא נכנס לשום משבצת נוחה. ימני, דתי, עיתונאי - אבל קודם כל בן אדם שרוצה בטובת המדינה הזו. בסוף, אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על הכל דרך הפריזמה של 'מי ניצח בוויכוח' ולהתחיל לשאול 'איך אנחנו מנצחים במלחמה'".