נושאים חמים

המוציא לפועל של נוני מוזס: מי אתה חיים רוזנברג?

בזמן שמערכת "ידיעות אחרונות" נתונה תחת סערה חסרת תקדים, וואלה ברנז'ה מציירת פרופיל של אחד מהאנשים החזקים והוותיקים בעיתון, אשר נחשב לאיש סודו של גיבור הפרשה, המו"ל נוני מוזס; "בלי חיים - נוני לא שולט בעיתון. הוא העיניים שלו בכל מקום"

חיים רוזנברג ונוני (צילום מסך , באדיבות חדשות 2)
מימין: חיים רוזנברג ונוני מוזס (צילום מסך, באדיבות חדשות 2)

בעוד ראשי "ידיעות אחרונות" מכחישים שקיבלו הוראות ישירות מנוני מוזס, ואילו אחרים מדברים על רוח המפקד - הם מתעלמים מכך שלמו"ל העיתון הייתה דרך יצירתית משלו, להורות על מהלכים מבלי להשאיר עקבות. אחד האנשים המאוזכרים במסדרונות העיתון ומחוצה לו, בהקשר זה, הוא חיים רוזנברג - שנחשב לאיש הצללים של נוני ושליחו למשימות מיוחדות. לכתבה זו היה קשה להשיג מרואיינים, לא מעט אנשים שפנינו אליהם, סירבו לדבר ולפרט מה הם יודעים על רוזנברג ועל סמכויותיו בידיעות - ורק חלק קטן הסכים לגלות מה הם יודעים על מי שעומד מאחורי התפקיד בעל ההגדרה האמורפית "מנהל משק" - ונחשב לאיש החזק של נוני ב"ידיעות אחרונות".

הקשר בין מוזס לרוזנברג קיים כבר לאורך שנים רבות, החל משנות ה-80, והתהדק במיוחד בשביתת עובדי הדפוס הגדולה שהייתה קו פרשת מים ב"ידיעות אחרונות" בכל הקשור ליחסי עבודה בעיתון בסוף שנות ה-90. גורם בכיר לשעבר בעיתון מספר לוואלה ברנז'ה כי "חיים היה פועל דפוס, מ'פשוטי העם' בעיתון. בשביתה, היו את העובדים שהיו לצד נוני – ואלה שלא היו לצידו. חיים היה עם נוני ומשם התהדקה הברית ביניהם. כל מי שהיה עם נוני מאז התקדם למעלה במערכת".

הגורם מסביר כי "הגדרת התפקיד של חיים היא מנהל משק לכאורה, אבל הוא הכל בידיעות, כל מי שרוצה משהו מנוני - הולך לחיים. אפשר להגיד שאחרי נוני, חיים הוא הבנאדם הכי חשוב בידיעות, מהדבר הכי קטן ועד לדבר הכי גדול. הוא קובע למשל למי מהכתבים יהיה אייפון ולמי יהיה סמסונג, הוא גם זה שקובע מי יישאר בעיתון ומי יעוף הביתה". הגורם נותן גם דוגמא אקטואלית, שדוברה לא אחת בוואלה ברנז'ה - הבעיות שצצו סביב איחוד המערכות והמעבר לראשון לציון. "כל המחלקות נלחמו ביניהן על המיקום בבניין ולמרות שהמעבר לא היה פרויקט ישיר תחת אחריותו (אלא תחת מו"ל 'כלכליסט' יואל אסתרון – נ.פ), כל עורך בא לחיים וידע שרק ממנו יוכל לקבל שינויים בתוכניות".

קבוצת ידיעות אחרונות (צילום מסך)
חילק חדרים. בית ידיעות בראשל"צ (צילום מסך)

האיש שיודע הכל - לפני כולם

כתב בכיר בידיעות טוען כי לחיים יש לא מעט צדדים שדווקא מיטיבים עם העובדים. כך למשל, "כשמישהו בידיעות צריך עזרה רפואית, הלוואה, עזרה לבן או לקרוב משפחה – הוא תמיד בא ועוזר ככל יכולתו. מאז שחנה שחם עזבה (המנהלת המיתולוגית של משאבי האנוש בקבוצה – נ.פ), חיים הפך להיות האיש שכולם באים אליו ומדברים איתו".

לטענתו, המשרד של רוזנברג בראשון לציון, ממש כמו משרדו בתל-אביב, צנוע ולא מנקר עיניים. על מסך גדול מוקרנות כל המצלמות שמתעדות את כל המתרחש בבניין העצום בראשון לציון – כל דבר שקורה שם, הוא יודע לפני כולם. כמה כיסאות, מחשב, שולחן וערימת טפסים. אין במשרד שלו שום סממן למעמד הבכיר שלו בקבוצה. "לחיים אין עניין להיות מנכ"ל העיתון, מבחינתו ובגילו הוא כבר מזמן יכול היה להיות בפנסיה", אמר. "אבל הוא נשאר שם בשביל נוני. זו הסיבה היחידה. בלעדיו נוני לא שולט במה שקורה בעיתון – הוא העיניים שלו בכל מקום. על חיים אפשר לסמוך בעיניים עצומות, בכל דבר".

בכל הנוגע למערכת, גם שם לרוזנברג יש קשר בעיקר באמצעות אנשי מפתח: "יש מספר כתבים ועורכים בכירים בעיתון שמקורבים מאוד לחיים, הם גם מקבלים ממנו את ההטבות הכי גדולות, מסתודדים איתו ודרכו גם מגיעים לנוני ולעורך רון ירון. רון מדבר עם נוני באופן שוטף, חיים הוא האיש שדרכו נוני מעביר את מה שצריך להעביר", אמר הכתב. ואולם, הוא טוען בתוקף כי "לחיים אין עניין ונגיעה בעיתון. הבת שלו היא יח"צנית מובילה - והוא אף פעם לא מקדם אותה או את ענייניה בעיתון". הכתב מסביר כי "חיים לא עוסק בתוכן אלא באינטרסים של העיתון, לא תראה אותו אחרי 6 או 7 בערב במערכת".

"חיים מסוגל לפנות באופן ישיר לכתבים ולבקש מהם למשל לבדוק מי במשטרה האזין בחקירה של מישהו שנוני חפץ ביקרו. הוא לא בוחל בניסיונות לעקוב אחרי כתבים ובכירים בעיתון עצמו. אגב, גם כשזה נוגע לדברים אישיים של העובדים", אומר גורם בכיר לשעבר במערכת. לטענתו, "כל עוד אתה משתף פעולה עם רוזנברג, הוא יהיה חבר שלך, אבל ברגע שאתה מפנה עורף או מסרב לדרישותיו – אתה הופך לאויב מספר אחת שלו בעיתון".

רון ירון (יח"צ , אביגיל עוזי)
יד ימינו בקמפיין. העורך הראשי, רון ירון (צילום: מערכת וואלה! NEWS)

"חיים הוביל את הקמפיין לרון"

ומה באשר ללובי של העיתון בכנסת, ששיאו אמנם במו"מ שנחשף בין ראש הממשלה לנוני מוזס, אך לפחות באופן רשמי נוהל סביב גיוס ח"כים לחוק "ישראל היום"? על פי הכתב דווקא ינון אנגל (המנכ"ל של קבוצת ידיעות עד לאחרונה – נ.פ) היה האיש של נוני בכנסת, וניהל קשרים עם פוליטיקאים.

"חיים לא מחובר לחלק מהפוליטיקאים שהם אנשים של נוני – למשל לבני, לפיד ובוז'י – הוא אבל כן מחובר לאנשים כמו אשכנזי ולכל מיני פונקציונרים אחרים, וכן היווה קשר לנוני לכל מי שרוצה להגיע אליו".

לדבריו, "אחד ההישגים הגדולים של חיים היה המינוי של רון ירון לתפקיד עורך העל של העיתון והאתר. חיים הוביל את הקמפיין לרון – וזה היה ניצחון ענק שלו". הכתב מציין מנגד, כי המינוי של אבי בן טל לתפקיד מנכ"ל הקבוצה היה הפסד גדול לחיים – שהריץ לתפקיד את ציון פרץ, שמאז ההפסד פרש מידיעות ועבר לקבוצת RGE.

בית ידיעות אחרונות (שרון בוקוב)
מלווה את נוני עוד מהמלחמות מול "מעריב". בית ידיעות בת"א (צילום: שרון בוקוב)

מבקש מהעיתונאים להכין תחקירים מיוחדים

מי שדיבר לא מעט על רוזנברג היה אלדד יניב שחשף את שיטת הכספות של ידיעות בשורת הסרטונים הידועה כאשר הוא רץ לכנסת עם מפלגת "ארץ חדשה" ב-2013.

יניב טען באחד הסרטונים כי רוזנברג אמון על ביקורי האישים במערכת, כאשר במהלכם הוא מציג בפניהם את הכספות של ידיעות – המכילות לכאורה תחקירים רגישים. "לנוני יש בעיתון בנאדם שנקרא חיים רוזנברג, הוא הבנאדם הכי חשוב בעיתון. הוא מנהל המשק של 'ידיעות אחרונות'. הוא אחראי על הפעלת החוקרים הפרטיים וכשבאים פוליטיקאים למערכת, הוא מלווה אותם. תוך כדי סיור בדסק הם גם מגיעים לביקור בכספת ענקית של מטר וחצי, וחיים מבהיר להם שפה מונחות 'הביצים' של בכירי המדינה, בכירי הפוליטיקאים בישראל" - אומר יניב.

מלחמות עולם בתקשורת

גורם הבקיא במתחולל במסדרונות העיתון מאשר בפני וואלה ברנז'ה את הפרטים, ומוסיף שהדבר קיים משנות ה-90. "גם את העיתונאים שעשו תחקירים לצרכי פרסום בעיתון - ולא רק לאיסוף מידע לכספות כאקט של כוח - את החומרים שלהם שמו אצל חיים. והוא, כדי לחזק את כוחו ולהיות בעניינים, היה יוצר יחסים טובים עם העיתונאים, דואג ומאשר להם להעסיק חוקרים כדי להשלים חומר לתחקירים. לפעמים חיים גם היה מכוון ומבקש שיעשו תחקירים על אנשים מסויימים, כמו למשל על נמרודי", אמר.

לטענתו, יש הבדל במלחמות שניהל נוני מול "מעריב" לבין המלחמה הנוכחית שלו מול שלדון אדלסון: "יש הבדל בין ידיעות של התקופה האחרונה לבין השנים הקודמות. כשהעיתון ניהל מלחמה מול 'מעריב' - הכל היה הרבה יותר בוטה ובעייתי אז. אלו היו מלחמות עולם בתקשורת. ב'מעריב' כל הזמן התחלפו הבעלים, אבל מהרגע שהתחיל לצאת 'ישראל היום' ב-2007 - האופי ההתנהלותי של המלחמות של נוני השתנה לחלוטין כיוון שעבר לעמדת חולשה מול טייקון חזק מאוד".

רוזנברג סירב להגיב לדברים.