נוהל חירום: בידיעות משיבים אש

שבוע לא פשוט עבר על מערכת "ידיעות אחרונות", עם חשיפת העובדה שהמו"ל נוני מוזס הוא איש העסקים הקשור לחקירות נתניהו. כחלק מההיערכות למצב החדש שנוצר ב"ידיעות אחרונות" – כאשר העיתון הפך בעצמו לכוכב הפרשה שהוא גם צריך לסקר - אתמול (חמישי) נערכה ישיבה מיוחדת במערכת "ידיעות אחרונות" – כך נודע לוואלה ברנז'ה.

במרכז הישיבה המיוחדת נידונה ההתמודדות עם המצב החדש. התדרוך נערך עם עורכי החדשות וראשי הדסק של "ידיעות אחרונות". גורם בידיעות אמר לוואלה ברנז'ה כי המסר המרכזי בימים האחרונים שמועבר מהבכירים בעיתון כלפי אנשי המערכת הוא חזרה על המסר שמופיע במייל שעורך ידיעות רון ירון שלח מיד לאחר חשיפת הפרשה: הם לא ידעו על השיחות האלה, והסיקור לא הוטה או הושפע בשל כך.

כתבי ידיעות לא מורידים את הראש – ואף משיבים אש לפרשה: לא מן הנמנע שכחלק מהתדרוך המיוחד, הוחלט לשלוח את הכתב הפרלמנטרי של ידיעות, עמיחי אתאלי, לארכיון העיתון כדי לבדוק את הטענה של ח"כ זהבה גלאון – לפיה, הובהר לה שבמידה ולא תתמוך בחוק "ישראל היום", היא תמודר מסיקור בעיתון של מוזס. בכתבה שפורסמה היום תחת הכותרת "הארכיון לא משקר", ואף קודמה בעמוד הפייסבוק של ידיעות, נטען כי בניגוד לקביעתה של גלאון על מידור – חברת הכנסת הופיעה מנובמבר 2014 ועד השבוע כ-220 פעם ב"ידיעות אחרונות".

הגורם בידיעות הוסיף כי התחושה במערכת לאחר החשיפה הייתה "הפתעה מוחלטת" שתפסה את כולם - מלמעלה עד למטה. עוד אמר, "הדברים האלה לא נעימים לאף אחד והמשמעות של הפגיעה באמון העיתונאי ברורה. מצד שני, אני לא חושב שמישהו בישראל חשב שהמלחמה בין 'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום' היא אידיאולוגית".

בתוך כך, כאשר בידיעות הרשמי מנסים לשמור על ארשת ה"לא ידענו", מספק כתב העיתון לשעבר, איציק סבן, עדות נוספת להתערבויות של מוזס בתכני העיתון. כך עולה מתגובה שכתב סבן - המסקר כיום את תחום הפלילים ב"ישראל היום" - לציוץ של דן מרגלית, שהמליץ על טורו של מוטי גילת שהתפרסם היום. סבן כתב: "רק מזכיר לך ולכל הצדקנים בידיעות, את הידיעה הזו (שלא כתבתי) אבל מוזס דאג להחתים אותי כדי לעזור לחברו", וצירף צילום של כתבה ישנה שלו מידיעות, העוסקת בפרשת חיים רמון, תחת הכותרת "היכרות מוקדמת בין דנינו והמתלוננת".

בתוך כך, הפרשנית הפוליטית של "ידיעות אחרונות" מגיבה אף היא לפרשה, ובדומה לברנע - מסיטה אף היא את האש לעבר עמיתיה העיתונאים מכלי תקשורת אחרים אותם היא מגדירה כחיים ב"בתים מזכוכית". בטור שפרסמה סימה קדמון היא טוענת כי "לכל אותם אנשים, שציקצקו בלשונם או תהו בראיונות ברדיו או בציוצים ובפוסטים, איך עיתונאי 'ידיעות אחרונות' יכולים להמשיך לעבוד אצל אצל בעל בית שסחר בהם, או לאלו שאמרו בציניות שהם מתים לראות את טור הפרשנות שלי השבוע, או שאלו בצדקנות איך יוכלו הקוראים להאמין עכשיו לדברים שאני כותבת – או במילים אחרות, לכל אלה שלמען האתיקה העיתונאית היו מוכנים להילחם עד לטיפת דמי האחרונה – להם אני אומרת משהו אחר".

קדמון כותבת: "אני אומרת להם שאני מרגישה טוב מאוד. בטח לא פחות טוב מכפי שמרגישים, או לפחות צריכים להרגיש, אלה שמדלגים מדעה אחת שאותה הם מביעים בעיתון היומי שבו הם כותבים לדעה ההפוכה בדיוק, שאותה הם מפרסמים בטוויטר או בפייסבוק. להם אני אומרת שאני מרגישה הרבה יותר טוב מאשר רוכבי הדלת המסתובבת. בהקשר הזה יש לציין כי עיתונאי "ישראל היום", דן מרגלית, טען בעבר כי הוא מצייץ בטוויטר את מה שלא נותנים לו לפרסם בחינמון של אדלסון. היא ממשיכה וטוענת כי "יום אחד הם כתבים ותחקירנים אמיצים, ולמחרת הם מייחצנים טייקונים ואוליגרכים, או מכהנים כדוברי לשכת ראש הממשלה, ומחרתיים הם שוב כתבים, שדרים או עורכים אובייקטיבים בתקשורת".

לפי קדמון, "אני קוראת את מה שנכתב בימים אלה ברשתות החברתיות. את התגובות למאמרו של חברי, נחום ברנע. אני קוראת אתת דבריו של ח"כ מיקי רוזנטל בדבר הרשימות השחורות שמפעיל לדבריו המו"ל. אני רק רוצה להזכיר שרוזנטל היה הרבה מאוד שנים בתפקיד בכיר מאוד ב'ידיעות אחרונות'. הוא היה ראש מערכת החדשות. הוא לא ידע? מיקי לא ידע?". לסיכום כתבה, "אז לכל הצדיקים הגדולים, אלה שישבו על כיסאות עור הצבי בעיתון שלי, שחתומים על תחקירים מעוררי השראה נגד נתניהו ועכשיו הם חלק מעיתון שבו אסור להם לכתוב מילה בגנות, או לאלה שעבדו שנים עם אותה 'רשימה שחורה' ולא צייצו עד שעברו – לא תמיד מרצונם – למקום אחר: טלו קורה מבין עיניכם".

מי שכן התבטא (כמעט) מפורשות נגד מו"ל העיתון היה דווקא כתב המודיעין והביון שלו רונן ברגמן. אמש (חמישי) אמר ברגמן בתוכנית "תיק תקשורת" של הטלוויזיה החינוכית הדברים בעלי אופי פלילי ונשמעים חמורים.

ברגמן אמר כי "זה הזכיר לי פס"ד של אהרון ברק בתקופת כהונתו כסגן נשיא ביהמ"ש העליון בשנות ה-90, שאמר שצריך לקחת אלמנטים מהמשפט הפלילי ולהחיל אותם לא רק על אנשים שנושאים משרה ברשות המבצעת אלא גם על נושאי משרה בתחום פרטי שיש להם השפעה ציבורית - והעיתונאים הם בהחלט בתוכם. אני חושב שהוא צדק, והקריאה הזו שעולה מתוך הפרשה הזו - לנקוט באמצעים החמורים ביותר בין אם נגד אנשי תקשורת ובין אם נגד אנשי שלטון שניסו להשיג דבר כזה אחר אחר – אני חושב שהיא קריאה מוצדקת".

לשאלה - להתייחס בחומרה לנוני מוזס – השיב: "כלומר להתייחס בחומרה לכל מה שעולה מתוך הפרשה הזאת, אם אכן זה נכון וכמובן שזה לא...אני לא יודע מה נכון ומה לא נכון כי לא ידעתי".