נושאים חמים

עורכת-אורחת: עמליה דואק בקונטרול

מסע הדה-לגיטימציה נגד העיתונות בניצוחו של נתניהו, עתיד שוק הטלוויזיה הלוט בערפל ותיק 2,000 הן רק חלק מהסיבות שהובילו את כתבת ערוץ 2 עמליה דואק להיענות לאתגר ולהחליף את עורך וואלה ברנז'ה למספר ימים. בטור מיוחד היא מסבירה מדוע

עמליה דואק (ראובן קסטרו , צילום ראובן קסטרו)
רק חדשות טובות. עמליה דואק (צילום: ראובן קסטרו)

סדרת המופת "הנותרים" של HBO מתארת תרחיש שנשמע על פניו מופרך. 2% מאוכלוסיית העולם נעלמים באופן פתאומי ומשאירים את יקיריהם עם אינספור שאלות פתוחות ואת הצופים בבית עם עלילה קודרת ואפוקליפטית. בשוק העבודה התרחיש הזה לא דמיוני בכלל. תסתכלו סביבכם ברחוב, בחנויות הקטנות, בתחנות הדלק ובמפעלים. האנשים אולי לא ייעלמו מעל פני האדמה, אבל מקומות העבודה שלהם בהחלט כן.

הצצה לשנה שעברה: כשאילנה דיין ערכה את וואלה ברנז'ה

מחקר שנערך לאחרונה בOECD קבע ש57% מהמקצועות נמצאים בסכנת היעלמות ב-20 השנים הקרובות, כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה. דווקא העיתונות, מתברר, אינה ביניהם. מומחים מסבירים שזהו מקצוע שדורש חשיבה עצמאית, מהירות ביצוע, עמידה בתנאי לחץ, יצירתיות ויחסי אנוש, שמכונה אוטומטית תתקשה לחקות. על הנייר, הרווחנו עוד שני עשורים של עשייה עיתונאית עצמאית, ברמה זו או אחרת, בזמן שמקצועות אחרים קמלים. למרות האופטימיות, הרי שגם אם בפועל הטכנולוגיה לא תרמוס את התחום, יהיו מי שיעשו את העבודה אם בחקיקה ואם ברדיפה. היעלמות כזו היא מסוכנת פי כמה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס 50 שנה להתיישבות בגוש עציון, 27 בספטמבר 2017 (צילום מסך)
שם לו למטרה להחליש אותה ולהכניעה. נתניהו (צילום מסך)

מתקפות אישיות נגד עיתונאים הפכו לשגרה

מסע הדה-לגיטימציה העולמי נגד ענף העיתונות הכה השנה חזק מתמיד כאן בישראל, בניצוחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששם לו למטרה להחליש אותה ולהכניעה. הוא נישא על כנפי סיסמת ה"פייק ניוז", מבית מדרשו של הנשיא טראמפ, וסחף את הציבור במסר לפיו התקשורת מחפשת כותרות פופוליסטיות, במקרה הטוב, ובמקרה הרע ממציאה אותן. התוצאה הישירה היא שמתקפות אישיות נגד עיתונאים הפכו לשגרה יומיומית. כתובות המייל, דפי הפייסבוק וחשבונות הטוויטר של כתבים ובעלי טורים מתמלאים באמירות קשות, ועמדות השידור באירועים המרכזיים הופכות במה לגידופים נגד ערוצי המדיה.

אם לא די בכך, נאלצת העיתונות להתמודד עם שינויים טכנולוגיים מהירים, שחלים בענף. הגידול בשימוש ברשתות החברתיות, הפכו אותן מקוריוז לערוץ חדשותי ולמתחרה של ממש למדיה המסורתית. המונופול על ייצור חדשות נלקח מידי העיתונאים ובוזר לידי כל אדם עם מקלדת ועכבר וכל פוליטיקאי עם מצלמת רשת וחיבור לאינטרנט.

דווקא בנקודת הזמן הזו, חשוב היה לי להיענות לאתגר שהציב בפניי דוד ורטהיים לשמש עורכת אורחת של וואלה ברנז'ה.

במרכז הפרויקט שיצרנו, ביקשתי לדבר עם בכיר העיתונאים בישראל, חתן פרס ישראל, הפרשן הפוליטי של "ידיעות אחרונות" נחום ברנע, על הקשיים שבלהיות עיתונאי היום בארץ. בשיחה גלויה הוא מספר איך הרגיש כשעמד מול הבמה עליה נאם ראש הממשלה את הנאום המתריס נגד התקשורת, ומודה שהסיקור של משפחת נתניהו לא תמיד הוגן. ברנע מתייחס בשיחה בינינו לפרשת 2000, לתחושות שעלו בו כשנחשף לראשונה לתמלילי שיחות נתניהו-מוזס ולחשש מהכתבת קו מערכתי בעיתונות. בנימה אישית, הוא גם משתף על הקושי להתבגר במקצוע ומגלה מהו הכוח שעדיין מניע אותו אחרי כל השנים האלה.

עמליה דואק ונחום ברנע , עורך אורח 2017 (ראובן קסטרו , צילום ראובן קסטרו)
מתייחס לפרשת 2000. נחום ברנע (צילום: ראובן קסטרו)

"התייעלות"? מילה מכובסת לפיטורים וקיצוצים

לקלחת הפוליטית שמנסה לרסן את העיתונות, מתווסף מרכיב קריטי של קשיים כלכליים שמחלישים את המערכות מבפנים ומקשים על עמידה איתנה מול מקבלי ההחלטות.

המערכת העיתונאית האחרונה שהחלה לשלם מחיר בגין אותם קשיים כלכליים היא הארץ דה-מרקר, שנמצאת בעיצומו של הליך "התייעלות", מילה מכובסת לפיטורים וקיצוצים. במסגרת ההליך השנוי במחלוקת, שמעורר את זעם ועד העובדים, עבר מתפקידו העורך סמי פרץ. זהו אקורד סיום צורם לשנה מטלטלת בעיתונות הכלכלית, שבה גם עיתון גלובס עבר ידיים לידי מו"לים חדשים ונפרד מעשרות עובדים. האם אלו מהמורות בדרך או שהעיתונות הכלכלית תצליח להמשיך לעמוד איתן מול בעלי הממון והאינטרסים? דוד אברהם ניתח את התרחישים.

גם אם העיתונות תשרוד את משבר האמון מול הציבור, שמתודלק בידי הפוליטיקאים, היא בכל מקרה צפויה לשנות את פניה. מודלים כלכליים בעולם מצביעים על מעבר משיטת עבודה של עובד-מעסיק, לקבלנים עצמאיים. על פי תפיסה זו, בעולם הכלכלי החדש כל אחד מאתנו יציע שירותים כעצמאי ויקבל שכר בתמורה להם, מבלי להיות מחויב למקום עבודה אחד או לקבל משכורת חודשית קבועה. ראינו ניצנים לכך בשוק העיתונות דרך עיתונאים דוגמת תומר אביטל וטל שניידר (שעברה לאחרונה לגלובס) והקמת קרן התחקירים העצמאית. האם זו תהפוך לשיטת ההעסקה הרווחת או שהמודל הכלכלי לא מצליח להוכיח את עצמו? על כך בכתבה שהכין דוד אברהם.

שנת 2018 מתקרבת, והיא תיזכר בדברי הימים של הטלוויזיה בישראל כשנה הראשונה של פיצול זכייניות ערוץ 2, ותהיה שנה מכרעת לעתידן. אחת מוותיקות ערוץ 2, סמנכ"ל הרגולציה של קשת טלי גורן, ניסתה לעשות סדר במפת העננים (הגדולים) המאיימים על שוק הטלוויזיה שאחר הפיצול.

מקווה שתיהנו מהצפייה והקריאה.
חג שמח ושנה טובה, מלאה בחדשות טובות.

עמליה דואק