רייטינג זה נחמד, אבל מחקר ענק חושף למי הציבור מאמין במלחמה

למעלה מחודש למלחמה, והציבור נשען על האינפורמציה והביקורת שמספקים לו ערוצי החדשות המרכזיים ומערכות התקשורת השונות. השבוע פורסמו בוואלה! ברנז'ה נתוני הרייטינג, אשר שיקפו זינוק משמעותי כמעט בכל כלי התקשורת בארץ מאז פרוץ המלחמה: קשת 12 בשליטה מוחלטת וערוץ 14 משתלט על המקום השני. לפי נתוני ועדת המדרוג, ערוץ 14 עולה אמנם באחוזים פחות מקשת 12, אבל הפך ליחיד שמאתגר את חדשות 12 תוך שהוא מנצח במרבית שעות היממה את 13 ו-11.

אלא שנתוני צפייה מספרים רק חלק אחד של הסיפור. השאלה שנותרת פתוחה באוויר היא עד כמה הציבור מאמין לכלי התקשורת או הפלטפורמה בה הוא צופה/קורא. פה כצפוי, התמונה מורכבת קצת יותר: האם באמת ניתן להפריד בין פופולריות לאמון? האם עצם הבחירה לצפות בערוץ מסוים לא מעידה באופן טבעי על מידת אמון מוגברת בו? ייתכן, וייתכן שלא.

לכאן נכנס סקר השוואתי מיוחד של יפעת מחקרי מדיה, המאפשר הצצה למפת האמון של הציבור הישראלי בתקשורת, לפי פילוח של מספר כלי תקשורת מרכזיי - לפני ואחרי המלחמה. הסקר הראשוני בוצע ב-31 לאוקטובר לקראת כנס העיתונות של אגודת העיתונאים באילת שלאור המצב בוטל. ב-1 לנובמבר ביצעו ביפעת עבור וואלה! ברנז'ה סקר נוסף שמשווה את הנתונים לפני ואחרי המלחמה.

המחקר בשני המקרים כלל מדגם מייצג של 503 נשאלים שנשאלו אותן שאלות בשני הסבבים. התוצאות נותחו על ידי אנלסטים של יפעת.

הנתון המעניין ביותר נוגע לקשת 12 שהפכה - לפחות למשך המלחמה - לכלי התקשורת המועדף בפער עצום. הסקר חושף כי אכן קיימת עליה של 11% בתפיסתו כערוץ המועדף לצפייה (זה כמובן בא לידי ביטוי ברייטינג), אבל גם שרמת האמון בערוץ עלתה אף היא - ב-14% - והוא הפף לגוף התקשורת בעל רמת האמינות הגבוהה ביותר.

עוד עולה באופן מובהק כי בהתאמה להגדלת נתח הצפייה, ערוצי הטלוויזיה נהנים מעלייה ברמת האמינות בעיני הציבור, אל מול העיתונות המודפסת שחווה ירידה משמעותית ואיננה נתפסת אמינה כבעבר. הדבר נוגע לא רק לידיעות אחרונות, אלא גם לעיתונים הכלכליים, שסופגים מכה בתפיסת האמינות שלהם.

כאן ההסבר האפשרי הוא גם היעדר רלוונטיות מסויימת, לפחות בשבועיים הראשונים למלחמה, שנבעה בעיקר מהעיסוק המרכזי שנגע בביטחון. גם בתוך העיתונות הכלכלית ניתן למצוא הבדלים מעניינים, המעידים משהו על האג'נדה של כל אחד מהם - ו"מחיר האמינות" ששילם בעיניי קוראיו.

נתון נוסף שיש בו שינוי מהותי הוא רמת האמינות של גופי התקשורת מול הרשתות החברתיות - בזמן המלחמה רמת האמון ברשתות והתכנים שמופצים בהם יורד ל - 31% ירידה של למעלה מ-20%.

לפי הסקר, ככלל וכמצופה, יותר אנשים דיווחו שהם צופים במהדורות החדשות המרכזיות: 84% (לעומת 60% לפני המלחמה). ביו"ש הצפייה עלתה באופן בקיצוני ביותר (57%) - בהתאמה לאחוז הצפייה הנמוך לפני המלחמה, ובירושלים באחוז הנמוך ביותר (10%).

בחלוקה למחוזות מגורים, ניכר כי הצפייה בערוץ 12 עלתה באופן משמעותי בכל המחוזות חוץ מיו"ש. עוד ניכר כי הצפייה בערוץ 11 ירדה באופן המשמעותי ביותר בחיפה ובמרכז, ודווקא בדרום זכה כאן 11 לאחוז הצפייה הגבוה ביותר (21%). בערוץ 13, חווים לפי הסקר ירידה ברוב המחוזות, וירידה משמעותית בירושלים. כל יתר המחוזות צפו בו באחוזים דומים בין 15-19% כאשר בתל אביב אחוז הצפייה בו היה הגבוה ביותר. בערוץ 14 עלתה הצפייה בירושלים, ואחוז הצפייה הגבוה ביותר התקבל ביו"ש (54%).

נתון מעניין נוסף קשור לקשר בין אמון לגיל: קבוצת הגיל שבה נראה השינוי הגדול ביותר מלפני המלחמה לטובת המדיה ולרעת הרשתות הייתה קבוצת גיל 40-50, שנראה כי השינוי לטובת הרשתות שקרה בשנה החולפת, נמחק עקב המלחמה.

באופן הפוך: בקבוצת גיל 18-20 שצברו בשנה החולפת תמיכה במדיה המסורתית, האפקט הקצין עקב המלחמה והם תפסו את המדיה כאמינה ב-13% יותר מאשר לפני המלחמה.

ביפעת בדקו גם את האמינות של המדיה בהשוואה לרשתות בהצלבה לערוץ הצפייה המועדף. נמצא כי צופי ערוץ 12 מאמינים הכי הרבה למדיה (77%) ואף עלו מינורית בהסכמתם על כך, בעוד, צופי ערוץ 14 שהאמינו למדיה באחוז הנמוך ביותר לפני המלחמה, צימצמו את הפער באופן משמעותי (הפרש 14%) וכעת מאמינים למדיה במידה דומה לצופי ערוצי 11 ו-13 (58-60%).

פרמטר נוסף שנבדק הוא הניסיון לזהות מה הוא "כלי התקשורת הישראלי". תפיסת ה"ישראליות" של התקשורת הישראלית במלחמה היא נושא שמעסיק לא מעט את הצופים והגולשים, שמצד אחד רוצים "להאמין" לכלי התקשורת - ומנגד, שואפים שתציג תמונה פטריוטית ומגויסת למאמץ המלחמתי.

מסקר יפעת עולה כי בניגוד לאמינות כלי התקשורת שעלתה, דרגת "הישראליות" של רוב העיתונים דווקא ירדה. כך או כך, ניכר כי השינויים בישראליות עקב המלחמה, היו מינורים בהשוואה לשינויים באמינות. מסורתית ידיעות אחרונות תמיד נתפס כגוף התקשורת הישראלי ביותר. לפי הסקר, במלחמה, לראשונה קשת הופכת לגוף התקשורת שנתפס כישראלי ביותר בצורה מובהקת.

ככלל, המדיה שתפיסת הישראליות שלה נפגעה באופן המשמעותי ביותר הייתה ידיעות אחרונות. לעומת זאת, ערוצי הטלוויזיה זוהו כדווקא יותר ישראלים בהשוואה ללפני המלחמה.

ועוד משהו: מדדי האמון ו"הישראליות" הגבוהים שבהם זוכה התאגיד - הם הוכחה (נוספת) לפער שקיים בין קריאות שר התקשורת (ולאחרונה גם שר המורשת) לפגיעה בתאגיד לבין האמון והאהדה הגבוהים (מקום שני אחרי קשת) שנותן הציבור הישראלי ל"כאן". רמת האמון והישראליות הגבוהה בתאגיד מוכיחה גם שהציבור מעריך את העובדה שבכאן מובאת שורה של קולות - משמאל מהמרכז ומהימין והעניין תורם לאמינותו.

הרגלי צפייה ורמת האמון הם פקטור חשוב, אבל שווה אולי לדעת מה מאפיין את כל אחד מהקהלים של כלי התקשורת השונים. מחקר חדש של מרכז אקורד באוניברסיטה העברית בדק את מידת האמון של הציבור בפרשנים הפוליטיים של ערוצי הטלוויזיה השונים, וגילה תוצאות מפתיעות. עיון בתוצאות הסקר מסביר במידה רבה מדוע ערוץ 14 מתמיד בתמיכתו הבלתי מסוייג בראש הממשלה נתניהו, גם כאשר התמיכה הציבורית בו נמצאת בשפל חסר תקדים.

74% הצהירו כי הם אינם מאמינים לפרשני הטלוויזיה באופן גורף. בקרב הציבור הכללי, בפער גדול, מובילי ערוץ 12 עם 68% מהציבור שהצהירו כי הם סומכים על פרשני הערוץ. 52% הודיעו כי הם סומכים על פרשני ערוץ 14. בפרשני ערוץ 13 מאמינים 39% מכלל הציבור, ואילו על פרשני ערוץ 11 סומכים 40 אחוזים מהציבור.

בדיקה של התפלגות ההצבעות מצביעה על תופעה מעניינת: בעוד שבערוצים 11, 12 ו-13 קיימת התפלגות מאוזנת יחסית בין מצביעי קואליציה לאופוזיציה שהצהירו שהם סומכים על פרשני הערוץ, ערוץ 14 זוכה לאמון מצד אחד של המפה הפוליטית בלבד - הצד של מצביעי הקואליציה.

בעוד שבערוץ 12, לדוגמה, ההתפלגות היא של 49% מצד אחד (מצביעי אופוזיציה) ו-19% מצד שני (מצביעי קואליציה), בערוץ 14 ישנו רק צד אחד שמאמין לפרשני הערוץ: הצד של מצביעי הקואליציה. בעוד ש-49% ממצביעי הקואליציה הצהירו שהם סומכים על פרשני הערוץ, רק 4% ממצביעי האופוזיציה הצהירו שהם סומכים עליו.

מנתוני הסקר ניתן להבין כי ערוץ 14 מסתמך על צופי ימין בלבד (וביתר התמקדות: תומכי נתניהו) וכי לא ברור מה יקרה להיקף הצפייה בו ביום שבו נתניהו יעזוב את תפקיד ראש הממשלה.