לפעמים, רק לפעמים, קורה הדבר הנכון בזמן הנכון. מינויו של הפרשן הצבאי טל לב רם למפקד גלי צה"ל הוא דוגמה טרייה לכך. לב רם משמש החל משנת 2008 ככתב ופרשן צבאי לענייני צבא וביטחון, תחילה בגלי צה"ל ובהמשך במעריב ובתחנת הרדיו 103 (גילוי נאות: החתום מעלה משדר בה, ושידר פעמים ספורות באותו אולפן עם לב רם). בין לבין, הוא גם שימש כדובר פיקוד הדרום תחת מי שהפך מאז לשר הביטחון יואב גלנט. בין השניים קשרים עתיקי יומין.
אלא שקל לפטור את מינויו בהיכרות והערכה מוקדמת עם גלנט - עדות ראשונה לכך הייתה בתגובות בתחנה הצבאית עצמה למינוי, שעובדיה נשמו לרווחה.
לב רם הוא עיתונאי שנחשב להגון, נטול אויבים משמעותיים (מלבד אלו שנוצרו תחת מכונת הרעל עם מינויו) ונראה שאחרי שנתיים וחצי ללא איוש קבוע של מפקד, תוך התגלגלות חוזרת ונשנית לבג"ץ, ועדות איתור ושלל ניסיונות דחייה - לב רם הוא הפתרון הסביר לתפעול התחנה, שממילא כלל לא בטוח שתאריך ימים.
בשל המלחמה, שטרפה את כל הקלפים ודחתה את כל התוכניות (כולל הפרטת התחנה), לב רם אולי לא הגיע על תקן של "מפרק" - אבל גם שקט תעשייתי ותפקוד סביר שאינו נכנע לגחמות פוליטיות זה לא מעט.
הנחת המוצא כעת היא שלעיתונאים בתחנה, שבשנה האחרונה נאלצו תחת המפקד הזמני זקן למנן דיווחים אודות מתפרעים בשטחים ולהתנצל בפני הורים שכולים, יהיה מרחב עבודה נוח יותר. תחת ראשי הקואליציה הנוכחית - מתעמרים כרוניים בכל מה שמריח כעיתונאי - לב רם עצמו צפוי ככל הנראה לספוג את האש עבורם.
אבל עם כל הכבוד לחופש העיתונות, את מינויו של לב רם יש לראות בעיקר בפריזמה הפוליטית - כמסמר (אולי האחרון) ביחסים שבין גלנט לנתניהו. תזכורת: לפני כשנה וחצי, תחת ממשלת השינוי בה כיהן גנץ כשר ביטחון, נבחר פה אחד מי ששימש אז כמנכ"ל 103 וכיום כמנכ"ל חדשות 13 אור צלקובניק לתפקיד על ידי ועדת איתור שהוקמה. בניגוד לעבר וכדי למנוע טענות להטיה פוליטית, לבקשתו - הומלץ לגנץ על מועמד יחיד.
חודשים סבורים לאחר מכן נפלה הממשלה - והמינוי הוקפא. הסיבה - לפי הערכות - דרישתו של נתניהו מגלנט לעצור את המינוי. מי שדחף אז למהלך הייתה סביבתו הקרובה של נתניהו, באמצעות שדרן התחנה (אז בהקפאה בעצמו) יעקב ברדוגו.
במקביל, אותו ברדוגו לחש על אוזנו שימנה את דני זקן - אז איש "גלובס", שיכול היה להיתפס במשפחת נתניהו כ"אחד משלנו" - באופן זמני לתפקיד. מול ברדוגו, היה זה דווקא איש 103 ינון מגל, שהעיד לטובת צלקובניק שהוא מינוי ראוי שיהיה הגון ומאוזן. בסיבוב ההוא, כאמור, ניצח ברדוגו 1:0.
את הזרעים למינויו של לב רם ניתן לראות עוד לפני המלחמה כשהחליט לחדש את עבודה של ועדת האיתור לבחירת מפקד גלי צה"ל שהוקמה על ידי קודמו גנץ. בכתב המינוי שנשלח לחברי הוועדה ממשרד הביטחון הם התבקשו להמליץ על שלושה מועמדים המתאימים לתפקיד - תוך שהדגיש את הצורך במפקד עם רקע צבאי־פיקודי משמעותי, וניסיון מוכח במערכת הצבאית הכללית. בכך שלח גלנט רמז בוטה לממלא המקום זקן - נעדר כל רקע צבאי משמעותי.
ואז הגיעה המלחמה, שטרפה את הקלפים גם במישור הפוליטי. גלנט, שבצל הקרבות ספג לא מעט חיצי ירי של מכונת הרעל - הבין, שלפחות בציר התקשורתי כבר אין לו מה להפסיד. זה התחיל בעמדות הפומביות שהביע, המשיך בסירובו להופיע אתו למספר מסיבות עיתונאים - והגיע כעת למינוי מפקד הרדיו הציבורי-הצבאי, כל זאת בזמן שהתמיכה הציבורית בנתניהו בשפל. הבחירה בלב רם - נזכיר, תחת הוראת בג"ץ שחייבה אותו למנות מפקד קבוע - נעשתה ללא התייעצות עם לשכת נתניהו והפרסום בוואלה! ברנז'ה התקבל שם בהפתעה מוחלטת.
עדות לכך ניתן היה לראות בהודעה ההמומה של שר התקשורת קרעי - לרוב פרוקסי של "סביבת נתניהו" (משפחת נתניהו) - שתקף חזיתית את החלטת גלנט והאשים אותה בקללה הביביסטית עתיקת היומין "איש שמאל". בפועל, נתניהו שוב שילם פעמיים ויצא בלי הסחורה: מי שלא רצה את צלקובניק המאוזן, קיבל את לב רם, שלא תהיה לו שום מחויבות - לא לברדוגו ולא לנתניהו.