בשבוע זה של סוף חודש מרץ, בדיוק לפני שנה, מונולוג ויראלי של מגיש חדשות 13 אודי סגל נגד ראש הממשלה נתניהו והמהפכה המשפטית שהוביל, סימן עבור רבים מצופי החברה הוותיקים קו חדשותי חדש. כמה שבועות קודם לכן, עמוק לתוך הדהירה של נתניהו וממשלתו לעבר ההפיכה, ויתרה חדשות 13 כמעט במקביל על שלושה עוגני רייטינג משמעותיים (הכל יחסי כמובן) - אילה חסון, שרון גל ואברי גלעד.
על גלי המחאה נגד ההפיכה, תוך הזדהות כמעט רשמית עם המסרים של מחנה הליברלי, חדשות 13 ניסתה להיוולד מחדש, עם אג'נדה ברורה ותעודת זהות מנומקת. תוך ימים ספורים, אז, תחת המנכ"ל אבירם אלעד, תעודת הזהות הזו גם קיבלה שם, שהפך לקמפיין. "עיתונות חופשית" היה הסלוגן, מלווה בדגל ישראל. עיתונאי החברה שינו את תמונת הפרופיל בחשבונותיהם והתאימו את עצמם למסר החדש. שטח פרסום ענק על מגדל עזריאלי - מוקד המחאה נגד ההפיכה - נרכש. הצהרת הכוונות הייתה ברורה: אין לנו כבר מה להפסיד. אם למות, אז זקופים.
אלא שבמבחן נתוני הצפייה, מצב הערוץ רק המשיך להתדרדר עוד יותר, כשהפעם ברקע משתנה חדש: ערוץ 14 שאחרי שנים של דשדוש החל לנסוק, ולנגוס עוד ועוד נתחים מכלל הערוצים - גם מרשת 13. לעומת קשת 12, לרשת 13 לא היו שומנים - והיה יותר מה להפסיד.
חזרה ל-2024, ולמציאות החדשה שנוצרה: ההשתלטות של שידורי החדשות על מסך הערוצים, בצל המלחמה, וגם, כנראה, הטיה נוספת ימינה בדעות הפוליטיות של מרבית הציבור הישראלי שנכנס לטראומה בעקבותיה. על רקע הפיכת ערוץ 13 לערוץ החלש מבין ארבעת הערוצים המרכזים בישראל, ההודעה של רשת 13 על גיוסו מחדש של גל אל מסך הערוץ, מספרת כיצד היא לפחות, מסכמת את ההרפתקאה: מודה ועוזב ירוחם. הניתוח נכשל, החולה מת.
את גיוסו של גל מחדש לשורות רשת 13 (נזכיר, כי לפעמים הנוסטלגיה משכיחה: גם נתוני הצפייה בגל נחלשו משמעותית בחודשיו האחרונים בערוץ), צריך לבחון בקונטקסט אחד - פניה של הנהלת רשת 13 החדשה. בערוץ מכחישים כמובן כי גל מגיע על רקע הטיקט הימני-ביביסטי שלו, ויודעים לספר שגל הוא "איש טלוויזיה מוכשר שיודע לספק שואו", ושהם מחפשים כל העת אחר "פיגורות טלוויזיוניות שיודעות לייצר שיחה ודיאלוג".
אך קשה שלא לראות את גיוסו ברקע המכתב המוזר שהוציא מנכ"ל הערוץ החדש אמיליאנו קלמזוק רק לפני שבועיים, בו הסביר כי "אנחנו לא כאן כדי ללבות מחלוקת בעם ישראל, אלא כדי לעשות בידור; השראה והסברה". בימים בהם 90% מלוח השידורים כולל חדשות, האמירה הזו לבדה מספרת את הסיפור כולו ואף מתכתבת גם עם טקסט דומה שכתב מנכ"ל חדשות 13 אור צלקובניק לעובדים, עם כניסתו לתפקיד, אי שם בתחילת אוקטובר. גם צלקובניק דיבר על הצורך ליצר "טלוויזיה מאוזנת" - ביטוי שבאוזני רבים בערוץ נתפס אז כמכבסת מילים לשבירה ימינה, או התקרנפות.
ויש עוד משהו שראוי לומר על הגיוס החדש-ישן הזה, עליו בירכו שני מנהלי הערוץ: החוק קובע הפרדה מבנית בין ערוצי השידור לחברות החדשות. בהיעדר רגולציה אפקטיבית ותחת מכבש הברברת באולפנים, בדיוק כמו בקשת 12 - אותה הפרדה נמחקה, ומקום קבורתה לא נודע.
פיצוצים עם ברדוגו
באשר לגל, אחרי שנדחק החוצה ממנו (אז לארץ לא זרועה), הוא שב לערוץ 13 כמנצח ועם הקבלות של מגיש המהדורה המרכזית המתחרה הפופולרית יותר. ההערכה בענף היא שבדומה לעמיתתו לשעבר איילה חסון, גם גל נושא עמו 1-2 נק' רייטינג ה"מגולמות במותג". כלומר, צופים שיגיעו בעקבותיו ויצפו בו no matter what. בעולם של שבריריי אחוזים ומאבק על כל זוג עיניים, אין לזלזל בזה.
גל, מבחינתו, מגיע בתזמון מעולה, כשברקע דיווחים חוזרים ונשנים על מאבקים ופיצוצים עם המזכיר האישי של ראש הממשלה בערוץ 14 יעקב ברדוגו ותחת צ'ק כמעט פתוח שקיבל מיו"ר החברה נדב טופולסקי, שלפי מקורות בערוץ חותר להביאו כבר חודשים, והמתין לעזיבת המנכ"ל יורם אלטמן שהתנגד למהלך. בנוסף, היקפי הצפייה בערוץ כל כך נמוכים, שיהיה קשה לו שלא להפתיע לטובה.
בערוץ לעומתו, יצטרכו לעמוד בלא מעט אתגרים - הראשון בהם, כיצד לשמר את הצופים שיגיעו, אם יגיעו, גם להמשך לוח השידורים (בעגה המקצועית: לייצר "זרימה"). לשם הדוגמה, סביר להניח שהצופים בגל לא יהיו הקהל הטבעי שירצה להמשיך ולצפות, מיד לאחריו, ברביב דרוקר. ופה בדיוק טמון הקושי הגדול של מנהלי הערוץ: המשך ניווט הספינה הרעועה תחת מחאה אפשרית של לא מעט עיתונאים בערוץ, שבשעה זו חוששים לכיוונה החדש.
ויש להם ממה לחשוש. ההערכה בענף היא כי ברשת 13 ינסו להמשיך ולגייס דמויות "מאזנות", בדומה לגל (יש שיאמרו שגם בדומה למגישת חדשות שישי בערוץ נטעלי שם טוב), כל זאת בניסיון להשיב את הקהלים האבודים. גיוסים כאלו יבואו באופן טבעי על חשבון רצועות קיימות, ויחייבו מגישים ועיתונאים בערוץ להשתלב בקו החדש.
וישנה עוד נקודה, שעל סמך הניסיון המר לא ברור אם בהנהלת רשת 13 לקחו בחשבון: לגל עבר מפואר של עזיבת כלי תקשורת, לעיתים באופן לא מוסבר או גחמני. ממסך ערוץ 20 נעלם לפני מספר שנים תוך שמנהליו מנסים להשיגו, וגם כעת - את ערוץ 14 - הוא עוזב כשברקע אזהרות שמשגרים בכירי הערוץ על הפרת חוזה ונטישה בניגוד לכללים. ואולי יש בכך דווקא אמירה אופטימית של הערוץ שכבר ניסה הכל - גם זה חלק מהשואו.