זו כבר לא פוליטיקה. עכשיו זה מלחמה. היא היתה ברקע תמיד כשישראל השתתפה במעמדים בינלאומיים בעלי פרופיל גבוה.
הכל החל בטבח הספורטאים באולימפיאדה במינכן ב-1972. מאז אותו אסון כל המשלחות של ישראל לתחרויות ספורט ולכנסים בינלאומיים מאובטחות ע"י השב"כ. לא סומכים על המארחים. עובדה.
כמה חודשים לאחר מינכן עולה ישראל על במת האירוויזיון בפעם הראשונה. אילנית זכתה לאבטחה שהיתה אז חריגה בתחרויות זמר, ומאז במשך יותר מחצי יובל מסתובבת האגדה שאילנית הכחישה שוב ושוב, כאילו לבשה אפוד מגן מתחת לשמלתה.
תזכורות למצבנו קיבלנו מספר פעמים, כך לא כל כך מזמן, בתל אביב בשנת 2019 כמעט התבטלה תחרות האירוויזיון בשבוע שלפני בעקבות מתקפת רקטות מרצועת עזה, אחד מאותם סבבים שנראים היום קדימון למה שקרה לפני חצי שנה.
עשרים שנה לפני כן, ב 1999 הופתע כותב שורות אלה כשמנהלי רשות השידור החליטו שאנחה לבד את שלב הניקוד באותו לילה. "אנחנו צריכים שם איש חדשות", הסבירו אורי פורת ויאיר שטרן. החשש שלהם שתודלק ע"י גורמי הביטחון, היה מפיגוע תודעתי בדמות אמירה תוקפנית או לא ראוייה כלפי ישראל מצד מישהו מהמדינות המשתתפות בשלב הניקוד. היתה גם מה שנקרא "התראה ממוקדת" סביב בנייני האומה בירושלים. הייתי אמור להיות מעין קו הגנה אחרון שמחזיק שידור אם משהו משתבש, כדי שלא ניאלץ לעבור לקלטת החזרה הגנרלית שרצה במקביל למקרה של קריסה טכנית. ופוליטיקה בתחרות ההיא היתה רק בקומבינה הקבועה של המדינות הנורדיות, ושוב שוודיה זכתה בשיר לא חשוב.
יצחק זוננשיין שהיה ראש המשלחת הישראלית שנים רבות מספר על מקומות שהיו אתגר בטחוני. מי זוכר שאזרביג'ן אירחה פעם את התחרות, אבל היה שם לחץ גדול בגלל שזו מדינה מוסלמית שכנה לאיראן, עם סדר יום בטחוני משלה. מהסיפורים על גודל האבטחה והמתח מתברר שבאקו היתה קדימון למלמד.
מי שהזדמן אי פעם בחייו לקרנבל הנודד בכל שנה למדינה אחרת, נתקל בעשרות אלפים בלייני אירוויזיון, חברי אגודות ומועדונים, וסתם פריקים של הז'אנר, מקהלה עליזה, מכל מובן. כולל כתבים ועיתונאים שמגיעים בהמוניהם.
למעט בתחרויות ברוסיה ואוקראינה שמאוחדות בגישתן העויינת ללהט"ב, כולם הרגישו נוח ובטוח בכל מקום. אלא שבעיניים הומופוביות זהו פסטיבל גאווה שנמשך שבוע ימים.
איזה טעות עשו השוודים שבחרו את מאלמו
בהקשר הזה יש גם את הסיפור של אירוויזיון 2004 שהתקיים באיסטנבול. ארדואן היה אז ראש הממשלה, וכנראה לא מאד הבין על מה מדובר. כשזמר בדמות אישה ייצג את אוסטריה וזכה עשור אחר כך, זפזפ ארדואן ונחרד. טורקיה לא חזרה לשם אחר כך.
אבל איזה טעות עשו השוודים שבחרו את מאלמו. הכתבות המצויינות של אוהד חמו ואלעד שמחיוף חשפו את האיסלם הקיצוני המטורף והמאד בטוח בעצמו. אם לא הבנתם עד כאן בפריס ובריסל, תבינו עכשיו במאלמו. וזו לא רק בעייה של יהודים ושל משלחת ישראל לאירוויזיון. יתכן שרובע רוזנגרד הוא לא חזות מאלמו כולה, כמו שסאן דניס הוא לא כל פריס, אבל הם שם, ואליהם יצטרפו בעוד חודש רבים מכל אירופה, יחד עם פעילי שמאל ותומכי חמאס שאינם רק מוסלמים.
חברים בתאגיד השידור השוודי SVT מורטים את שערותיהם הבלונדיניות ושואלים: איך היינו כאלו תמימים? מה היה רע לחזור בשנת היובל לנצחון ההסטורי שלהם עם להקת אבבא ב-1974 ולעשות את זה בשטוקהולם. איגוד השידור האירופה שמחפש להגיע לערי מחוז ולא תמיד לחזור לבירה היה מבין. הוא בטוח מבין עכשיו.
האיגוד, EBU, מפרסם כעת הודעות גינוי לאיומים כנגד הזמרת הישראלית עדן גולן ומשלחתה, ונגד גילויי האיבה ונסיונות ההדחה של ישראל ברגע האחרון. מי שמדבר עם אנשי השידור הציבורי באירופה חש את הבהלה ממקום הארגון בז'נבה ועד הארנה של מאלמו. הם יכול לבוא בטענות רק לעצמם.
מסכת הייסורים שהעבירו את אנשי "כאן" בדרישה להחליף את השיר, העבירה מסר ברור: ישראל לא רצוייה. אבל כנראה לא לגמרי. כלומר לא כמו רוסיה שהלבישו עליה סעיפים של "הפרת תקנונים ופגיעה בערכים" כשהיתה המדינה הראשונה שסולקה מהאירוויזיון לפני שנתיים בעקבות הפלישה לאוקראינה.
עדן גולן מצויינת, השיר הוריקאן נפלא, אולי אפילו יפה יותר מקודמו גשם אוקטובר, והבאזז בגלל המהומה או בלעדיה הוא גדול ומרשים. ישראל קרוב לודאי תעלה לגמר. אני מאלו שחושבים שהמקומות שהגענו אליהם כל השנים היו תולדה של השיר והביצוע, ולא מעמד ישראל בעולם. "הללויה" הוא טעות אופטית. בסדר, חתמו שלום באותו שבוע. אבל כשהיינו טובים הגענו גבוה, כשהיינו פחות טובים זה התבטא בניקוד והמקום הנמוך אם בכלל עלינו לגמר. לא צריך שמות.
ובסוף, מילת ביקורת עלינו. ההסברה. ממקום מושבי בלוס אנג'לס יש הרבה מה לאמר בנושא, ונמצא לזה הזדמנות, אבל האירוויזיון בשוודיה הוא הזדמנות שעומדת להיות מוחמצת. זהו קודם כל אירוע תקשורתי ענק שבו כולם מראיינים את כולם ולרוב מפטפטים עצמם לדעת. הפעם כולם יהיו על זה. עיתונאים ואומנים מישראל תמיד נשאלים על המצב. כי מה כבר יש לשאול. תביאו מישהו שמדבר טוב, תשלמו לנועה תשבי או אילון לוי ותטיסו אותם לשם. ותזכרו, בסוף הסיקור התקשורתי זה מה שיזכרו ממלחמת האירוויזיון הראשונה.