למשבר נוסף, בעיניים פקוחות: אם לא הספיקו היחסים העכורים עם ארה"ב, הממשלה העניקה היום (שלישי) שי נדיב, ספק אם חוקי, לאלו הטוענים שישראל פועלת באופן שממקם אותה לצד מדינות לא דמוקרטיות, עם הודעה חריגה של סוכנות הידיעות הגדולה בעולם AP כי נציגים של משרד התקשורת החרימו ציוד צילום שהוצב בעיר שדרות כדי להעביר שידור חי של צפון רצועת עזה. פקחי המשרד החרימו את הציוד בטענה כי אל-ג'זירה מושכים מהם את הפיד לייב (השידור החי).
דקות לפני הפרסום, במשרד התקשורת עוד הספיקו להתגאות במבצע הסיכול הממוקד, לפחות כאילו מדובר היה בשחרור חטופים משבי החמאס. "במסגרת פעילות אכיפה של מפקחי המשרד נתפס ציוד ששימש לשידורי הרשת משדרות, זאת בהתאם להוראת שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי לסגירת שידורי אל-ג'זירה בישראל". נמסר בהודעה החגיגית שהוציא. "הציוד שהוחרם כולל מצלמה, תלת רגל, מודם Live u ו-2 מיקרופונים", ציינו שם.
אלא שבניגוד לאקט ההזוי האחרון של המשרד - שליחת פקחים להפגנה נגד הממשלה שיבדקו האם כתבים מטעם הערוץ נמצאים בה (צעד קיצוני שנעשה בחסות "דאגה לביטחון" שלא זכה בתקשורת הישראלית להתייחסות מספקת), הפעם מדובר בנזק הסברתי אדיר, שוב מתוצרת עצמית.
החרמת ציוד מסוכנות הידיעות הגדולה בעולם דורשת בכל זאת דיון רציני יותר. כזה, כצפוי, לא התקיים במשרד התקשורת, וכפי שדיווח כאן ברק רביד, במשרד אף לא תיאמו עם לשכת ראש הממשלה את המהלך.
התוצאה, לפחות נכון לכעת: הודעה רשמית של הבית הלבן כי הם "מודאגים מהדיווחים על החרמת הציוד", וצעד נוסף בדרך להפיכתה של ישראל לישות שנתפסת כלא מכבדת את כללי המשחק, לפחות אלו של מדינות המערב. כשברקע המלצה על צווי מעצר לראש הממשלה ושר הביטחון ומערכת משפט מוחלשת שזוכה לאמון מוגבל בצל ניסיונות קידום ההפיכה המשפטית שטרם פסקו, לא בטוח שזה המסר שהממשלה הייתה רוצה להתמקד בו כעת.
כבר בשלב חקיקת החוק, היו מי שהצביעו על הסכנות הגלומות בו, בבחינת חלון שנפתח - אין לדעת מה ייכנס בו. החשש, בעיקר מצד ערוצי הטלוויזיה הישראלים המרכזיים (שקרעי לא מכחיש את רצונו להחלישם), היה כי הממשלה תנצל את תקנות החירום כדי להחזיק בשוט ולאיים על מה שמכנים במפלגת השלטון "ערוצי התבהלה". זכורה במיוחד התבטאות של יו"ר הוועדה לביטחון לאומי צביקה פוגל, שאפילו לא ניסה לכבס את הכוונות. ח"כ אחמד טיבי ביקש באחת מישיבות הוועדה הגדרה ל"ערוצי תרעלה הוסיף כי הם יסגרו "עוד שלושה ערוצים". פוגל מצדו השיב: ""בבוא היום".
אלא שבדרך היו עוד כמה תמרורי אזהרה: כבר אחרי שעבר בכנסת למצהלות חברי הקואליציה (ובהתנגדות המחנה הממלכתי), היה ברור שתחת אילוצי היועמש"ית, שיניו חלשות ונזקו רב מתועלתו. גם העתירות לבג"ץ, מנומקות היטב, כמו גם גילוי דעת ראשון מסוגו מטעם חוקרי תקשורת בכירים באקדמיה, חלקם הגדול דווקא מאוניברסיאות הנחשבו מזוהות ושמרניות כמו בר אילן, לא הועיל. החלטת הממשלה לסגור את פעילותו של הערוץ בישראל על בסיס הוראת השעה יצאה לדרך. הסוסים יצאו מהאורווה.
בהיעדר הצלחות משמעותיות בשדה הקרב או בחזית המדינית, הממשלה נגררת שוב ושוב לגימיקים, איפור כבד ועיסוק בנראות במקום בהכרעות. סגירת אל-ג'זירה מעוט הצופים בישראל לא הייתה משיבה את הביטחון לאזרחי ישראל, גם לא את תחושת הביטחון. אבל אצל קרעי, שעד כה נכשל במרבית המהלכים שקידם - מהעברת הרפורמה המסוכנת להחלשת התקשורת, דרך הפרטת הדואר והעברתו לידי מקורבים ועד סגירת תאגיד השידור - החוק השולי הזה הפך למפעל חיים של ממש. והוא לא לבד, כמעט כמו בכל נושא בו נגעה הממשלה הזו מאז הקמתה ובוודאי מאז תחילת המלחמה, המחשבה הייתה על הבייס ולא על טובת המדינה. עכשיו המדינה יכולה לסמן לעצמה V נוסף בדרך להחלשתה.
בשבוע שעבר פורסם בוואלה ברנז'ה מחקר יוצא דופן של יפעת מחקרי מדיה שניטר את סיקור ישראל בזירת התקשורת האמריקאית בחודש האחרון. הדוח גילה כי ישראל זוכה למספר האזכורים השליליים הרב ביותר בחודש האחרון ביחס למדינות זרות "עוינות". מספר גבוה יותר אפילו משל רוסיה, סין וצפון קוריאה. מעניין מה יהיו תוצאות הדוח בחודש הבא.