אירוע שקשה להפריד בחשיבותו התרגש אתמול (שני) על ראשה של הנהלת רשת 13 עם החלטת בג"ץ להעביר את נטל ההוכחה על מינוי המנכ"לית יוליה שמאלוב-ברקוביץ' אליה ולדרוש הסברים האם נעשתה כדין. יש להבין: צו הביניים, שבמבט ראשון נראה אולי חלק מפרקטיקה אפורה ובירוקרטית, משנה כליל את מאזן האימה שבין ההנהלה לעובדים.
באופן כמעט פואטי, במקביל למתן הצו נחשפה בוואלה ברנז'ה כוונת ההנהלה לקבוע עובדות בשטח ולמנות לשמאלוב-ברקוביץ' סגן. סמנכ"ל תוכן משלה. הנקודות בין שני הצמתים הללו יתחברו בהמשך.
ראשית להחלטה: הצו שנתן בג"ץ מתייחס גם למינוי עצמו של יש"ב וגם לתהליך העקום שמסביבו - הקמת ועדת איתור שלא נפגשה עם מרבית המועמדים ולא התכנסה אף לא פעם אחת - ואף מערב את היועמש"ית ביהרב-מיארה וקורא לה לנקוט עמדה בסוגיית תפקודם של הדירקטורים מטעם הציבור. בנוסף, הוא פוסל מסמכים שהוגשו לעיון השופטים בלבד תוך מידור העובדים.
בהחלטת השופטים להתייחס לוועדת האיתור שהקימה רשת באופן רציני - בוודאי רציני יותר מאשר רשת 13 התייחסה אליה כשהקימה אותה - נעוצה גם התנהגות מטופשת (אך אופיינית) של דירקטוריון רשת וגם לא מעט חוסר מזל. לא ברור עדיין האם מינוי יש"ב תוכנן מראש כקונספירציה של הבעלים מעל גב הדירקטוריון, או שמדובר בהחלטה נוסח פולישוק. גם לא בטוח שזה משנה. מה שבטוח הוא שברשת 13 - אחרי שורת החלטות ניהוליות שגויות וגחמניות ( החלפת 6 מנכ"לים בחמש שנים) - ביקשו לבצע "הליך סדור" לאיתור. "לא עוד החלטה מהבטן של איש אחד", סיפרו לעצמם.
זה המקום להיזכר באפיזודה קצרה נוספת: לפני כשלוש שנים, טרם מינוי אחד מהם, יורם אלטמן, למנכ"ל רשת 13, הצהיר יו"ר החברה נדב טופולסקי שיפנה להליך דומה ב"חברת השמה בינ"ל" ("סוואנה", היה שמה). כעבור חצי שנה, נזכר טופולסקי שפה זה לא אירופה וממלא מקום יש מתחת לפנס, ומינה את המשנה למנכ"ל אלטמן לתפקיד. אלטמן שרד שנה וחצי. גם הפעם, המציאות חזרה אל טופולסקי כמו בומרנג, רק על סטרואידים.
כך או אחרת, החלטת בג"ץ מעלה את העובדים ליתרון משפטי ברור: מקריאת הצו עולה רושם ברור שדעתם של השופטים אינה נוחה ממינוי שמאלוב-ברקוביץ' - המנכ"לית הראשונה בתולדות חברות החדשות שאינה עיתונאית פעילה, וקשריה לתחום היסטוריים. עם זאת, יש לציין, הם נמנעים מלעסוק בה לגופה ובוחרים להתעמק בשאלה העקרונית.
חרב פיפיות
אלא שהיתרון הזה הוא גם חרב פיפיות. להנהלה, וגם לעובדים. לוחות הזמנים שקצבו השופטים לתגובת החברה (כחודשיים) והיועמ"שית (יותר מ-3 חודשים) מעלים חשש חדש - שפניהן של חדשות 13 וחברת החדשות למלחמת התשה ארוכה מול עובדיה, בה, סביר להניח, כל הצדדים יפסידו. הכאוס, כפי שניתן לראות, כבר כאן והמגמות של פרישת עובדים, ירידת שיעורי הצפייה וקשיים בתפקוד המערכת עלולות להחריף ככל שההליך המשפטי יתארך. ארבעה חודשים (אם לוקחים בחשבון את תקופת החגים) הם נצח במונחי טלוויזיה. תוצאות הרייטינג ערב האסון במג'דל שמס - אירוע שבעבר היה בוודאי מזרים אלפי צופים למסך הערוץ - הוביל את חדשות 13 לתחתית טבלת הצפייה וסיפק הצצה לעבר העתיד. בעלי הבית, ששוקלים אולי למכור את העסק, צפויים לספוג את ירידת הערך.
חזית נוספת שלא תקל על תפקוד החברה היא ביכולת ההמנכ"לית (ולמעשה חברת האם) לבצע שינויים ולקבל החלטות. חוקית, אין מניעה שיש"ב תוכל לעשות כן, אלא שאתמול, כשניסתה לקבוע עובדות בשטח ולמנות את ניר (שוקו) כהן לסמנכ"ל התוכן של החברה - העובדים הודיעו מיד שיפעילו גם לגביו את נוהל ההתעלמות שמתקיים כלפיה, מחשש שישמש בידה כאמצעי עקיף להשתלטות על מחלקת התוכן. סביר להניח שממינוי למינוי, בהיעדר כל שיתוף פעולה בין הצדדים, תמשיך להיפגע בהדרגה יכולתה של המערכת לתפקד והחברה רק תיחלש. לכך אפשר להוסיף גם את הליך הפיטורים הרחב שמתכננת החברה עם יש"ב ובלעדיה - הליך שספק אם יוכל להתקיים במציאות המשפטית שנקלעה אליה.
ישנה דרך נוספת של הנהלת רשת 13 להתייחס לכרטיס הצהוב שהוציא לה בית המשפט - לראות בו סולם, ולרדת מהעץ. "התקפלות מול העובדים" שתעביר מסר שהם אלו שמנהלים אותה - מהסוג שממנה חששו בהנהלה - אינה דומה להפנמת מסר של ביהמ"ש העליון.
ועד העובדים כבר הבהיר במספר הזדמנויות במעלה המאבק שכל עוד הדירקטוריון ימנה עיתונאי לתפקיד, אין כוונה לפתוח במאבק נוסף או להתערב בזהותו של המועמד הבא שייבחר. בשיחות פנימיות עולים בקרב העובדים כשם קוד אפילו שמות של עיתונאי ימין שמתנגדים למאבקם כמו קלמן ליבסקינד - כדי להוכיח ששום דבר אינו סדין אדום מבחינתם, כל עוד מדובר בעורך ראשי שעומד בהגדרה של עיתונאי. הסולם שהגיש בג"ץ מספק לצדדים חלון הזדמנויות קצר, אולי חד פעמי, לגלות אחריות ולהחליף את יש"ב ללא מאבק פנימי נוסף -השאלה אם נותרו ב"רשת" אנשים שיתגברו על האגו וישלימו את המשימה.
וישנו כרטיס צהוב נוסף, שקשור גם לפוליטיקה הארגונית של רשת 13: חד עין יכלו להבין בכך שבתחילת המשבר, מי שהודיע על מינוי ממלא המקום של סמנכ"ל התוכן אוהד כהן היה מנכ"ל רשת 13 אמיליאנו קלמזוק, והמינוי נעשה בתיאום מסוים עם העובדים. גורמים בועד ראו בכך איתות מצד קלמזוק לכך שאין בכוונתו "להתאבד" על מינויה של שמאלוב-ברקוביץ' (מנגד, מסביבתה נמסר לא אחת שהם מתואמים עד רמת הפסיק). עד כה, נמנעו העיתונאים מלנקוב בשמו של קלמזוק, כאחראי למשבר הקשה בערוץ. מינויו של סמנכ"ל התוכן הקבוע שנחשף השבוע - כבר לא נעשה בתיאום עמם, ובוועד רואים בהודעה שיצאה מרשת 13 כהפרת הבנות. במילים אחרות: גם קלמזוק על הכוונת של העובדים.