הערות לא ראויות, פסקי דין בעייתיים וראיונות לתקשורת ללא אישור - הן רק חלק מתלונות שהוגשו לגורמים שונים, בהם נציבות תלונות נגד שופטים והנהלת בתי המשפט, על יו"ר ועדת האיתור לתאגיד השידור הציבורי, השופט בדימוס משה דרורי. תוכן חוות הדעת שאותה סירבו במשרד התקשורת ובהנהלת בתי המשפט לחשוף הגיע לידי עמותת הצלחה והוא נחשף כאן לראשונה בהרחבה.
תזכורת: דרורי שימש בעבר כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ואף משמש מטעם הממשלה כיו"ר "ועדת הרוגלות" לבדיקת לפרשת פגסוס. לאחרונה לא נענה לבקשה להקפיא את עבודתה בזמן המלחמה. ועדת האיתור אחראית על המלצה למינויים של חברי מועצת תאגיד השידור וליושב ראש תאגיד השידור. ליושב ראש ועדת האיתור סמכות למנות את שני החברים הנוספים בוועדה באופן עצמאי, אבל גם מועמדותם צריכה לעבור את אישור ועדת הבכירים. מועצת תאגיד השידור היא זו שמפקחת על הנהלת תאגיד השידור, ובידה הכוח גם למנות ולהדיח בה בכירים. הדיון על מינויו של דרורי, שעבר את אישור הוועדה למינוי בכירים, יימשך בסוף ספטמבר בבג"ץ.
התלונות מתווספות להתבטאויות חריגות של דרורי שפורסמו לאחרונה מתוך תוכנית הרשת "שומר סף" של גדי טאוב - שמוזכר כיום כמי שעשוי לשמש חבר בוועדה שבראשה עומד דרורי - ושם חלק את משנתו על החקיקה נגד אונס, על ההפיכה השלטונית, על החלת הריבונות בשטחי יו"ש וכמובן - על העיתונות.
"הרשעה תפגע בסיכוייו של הנאשם להתמנות כדיין בבית הדין הרבני"
מעיון בתיקו באישי של השופט נמצאו תלונות ומסמכים הנוגעים לאופן התנהלות השופט דרורי ולהתנהגותו. בין היתר, מופיע בתיקו של דרורי פסק הדין שהוביל לסערה ציבורית שבמידה רבה עצר את מינויו לעליון. נזכיר: בשנת 2009 פנתה עמותת "טבקה - משפט וצדק לעולי אתיופיה" אל שלושה מחברי הועדה לבחירת שופטים דאז, בבקשה להסיר את מועמדות דרורי לכהונה כשופט בבית המשפט העליון.
התלונה עסקה בפסק דין אשר ניתן על ידי השופט בתיק פלילי אשר המתלוננת בו היא בת העדה האתיופית. בהתאם לתלונה במסגרת פסק הדין, אשר השתרע על פני 321 עמודים, קבע השופט כי אין להרשיע נאשם אשר דרס בכוונה תחילה עובדת חניון ממוצא אתיופי, וגרם לה חבלה של ממש, על אף שלא הייתה מחלוקת של ממש באשר לעובדות, אשר תועדו במצלמת האבטחה. העמותה הלינה על כך שהשופט גזר על הנאשם 180 שעות עבודות לתועלת הציבור וגם זאת בשעות אשר לא יפריעו לעבודתו כמורה בישיבה. העמותה ציינה כי בין הנימוקים לפסק הדין צוין כי הרשעה תפגע בסיכוייו של הנאשם להתמנות כדיין בבית הדין הרבני.
עוד הביאה העמותה ציטוט מפסק הדין בו השופט מציין כי הוא סבור שהמתלוננת תראה בעתיד את ההליך שבפניו כמאורע מכונן בו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית, וזאת בין השאר מאחר שהשופט הקשיב לדבריה, ושני עורכי הדין דיברו אליה בנימוס, ומי שפגע בה מתנצל ומבקש לפצותה.
השופט ציין בפסק הדין כי "המתלוננת ככל הנראה הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי ולכן ציינה בפני בית המשפט כי היא סולחת לנאשם". בפנייתה הלינה העמותה על הלחץ שהפעיל השופט על הנאשם להתנצל, וגם על הקורבן לקבל את ההתנצלות וציינה את ההודעה שהגישה התובעת לאחר הדיון בה היא מבקשת לתת משקל פחות לדברים.
בפסק הדין קבע השופט כי "עינויי הדין (אשר עברו על הנאשם), מעצר הבית, הצורך לפנות לאישי ציבור בבקשה להעיד על אופיו הטוב, לילות בלי שינה וכו' "מכינים אותו יותר טוב מכל לימוד אחר לשמש דיין לעתיד, שכן יוכל לגלות אמפתיה ליושבים בדין". העמותה ציינה כי במסגרת פסק הדין השופט ציין גם את מכתבי ההמלצה של הרב הראשי לישראל והשר אלי ישי. בנוסף, השופט החליט מיוזמתו על הטלת צו איסור פרסום כדי לא לפגוע בסיכויי הנאשם להתמנות לבית הדין הרבני.
לטענת העמותה, פסק דינו של השופט דרורי הפך אותו למועמד בלתי ראוי לבית המשפט העליון, שכן יש בו יהירות וחוסר שוויון, ומטיל אף ספק באשר לכשירותו לשמש שופט בית המשפט המחוזי. חברי הועדה אליהם הופנתה הפנייה התבקשו להסיר מועמדותו של דרורי לבית המשפט העליון, מועמדות אשר אותה יזמו.
בהמשך הוגש ערעור לבית המשפט העליון על ידי המדינה, וזה הרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והפקרה לאחר פגיעה, לאור נסיבות ביצוע העבירות ואופיין החמור. על הנאשם נגזרה שנת מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה לשלוש שנים והוסר צו איסור הפרסום שהוטל על ההליכים. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו כי לא יוכל להצטרף לתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ובוודאי שלא לאמירות שונות שנכללו בפסק הדין ומהן מוטב היה להימנע.
עם זאת, יש לציין בהתייחסו להתנהגות השופט דרורי, ציין השופט דנציגר בפסק דינו כי - "אף אם סבורים אנו כי שגה השופט דרורי שכן שורת הדין, שעל פיה מצווים אנו להכריע, חייבה הרשעתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו ושבביצוען הודה, אל לנו להתעלם מכך שמידת הדין יכול שתהא מהולה בשיעור מסוים של מידת הרחמים, ותחושתי היא כי מידה אחרונה זו היא שהניעה את השופט דרורי להחליט כפי שהחליט. ככל בן אנוש גם שופט טועה. השופט הוא בשר ודם ומותר לו לטעות. כערכאת ערעור מוטלת עלינו החובה לתקן את השגגה שנפלה בהכרעתה של הערכאה הדיונית וכך אנו עושים".
"חוסר יכולת לנהל את עצמו"
תלונות נוספות שהוגשו נגד השופט דרורי נוגעות לראיונות ושיחות ללא אישור שקיים עם התקשורת. יצוין כי על שופטים חלים כללי אתיקה נוקשים בנושא. לפי אחת התלונות, ביולי 2009 פנה מנהל בתי המשפט דאז, השופט גל, אל השופט דרורי בעניין ראיונות שנתן לעיתונות בפרשת פלוני ללא אישור נשיאת בית המשפט העליון ושלא באמצעות הדוברות, כנדרש בהתאם לכללים 39-40 לכללי האתיקה לשופטים. בראיונות אלה ציין השופט כי "לא הייתי משנה מילימטר מההחלטה". דרורי הסביר כי "לא נתן ראיון כי אם ענה לשאלות דחופות תוך עדכון הדוברות שהסכימה כי אין מדובר בראיון". בהתאם לתגובת הדוברת, לא ניתן אישורה לקיום השיחה והיא למדה על כך מהעיתונות.
באוגוסט 2019, כארבעה חודשים לאחר פרישת השופט דרורי לגמלאות, פורסם בעיתון "מקור ראשון" ראיון ארוך שנערך עם השופט לרגל פרישתו. בראיון הביע השופט ביקורת על גופים ובעלי תפקידים והתייחס לנושאים שונים אשר חלקם השנויים במחלקות ציבורית. בין השאר, השופט הביע ביקורת חריפה על הפרקליטות, התייחס לאי-מינויו לבית המשפט העליון (בציינו כי מדובר היה בסיכול ממוקד אשר נבע מכך שלא רצו שופט דתי ולא רצו את מי שאינו יס-מן של המערכת. עוד ציין כי נשיאת בית המשפט העליון דאז, כב' השופטת בייניש, "יותר מ"לא רצתה" במינויו לתפקיד) והתייחס שוב לפרשת פסק דין פלוני, וביקר בהקשר זה את דוברות מערכת בתי המשפט ובאופן משתמע גם את בית המשפט העליון אשר דן בערעור וכן את שירות המבחן.
במענה לשאלה אשר נגעה בעקיפין לתיקי ראש הממשלה ציין דרורי כי הוא לא רוצה להתייחס לדברים, אולם אמר, בהתייחסו לדברים ששמע בתקשורת על תיק 4000 כי אסור למהר לחרוץ דין. התבטאות זו מתכתבת עם עמדות פומביות שהביע דרורי בהן הרבה לתקוף את הפרקליטות ותמך בהפיכה המשטרית שקידם שלטון נתניהו.
תלונות והערות נוספות בחוות הדעת על דרורי נוגעות להתנהלות בלתי-ראויה ועיכובים במתן החלטות. אחת מהן נוגעת לשיחה שקיים בשנת 2012 עם נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אשר גרוניס, בה הסביר לו כי לא התמנה לסגן נשיא בשל אריכות היתר בכתיבתו "המצביעה על חוסר יכולת לנהל את עצמו". השופט ציין כי חל שינוי בעניין זה, וכי הוא נפגע ממינוי השופט פרקש לסגן נשיאה וכי יפגע עוד יותר אם השופט נועם ימנה לסגן נשיאה. בסופו של יום, כאמור, מונה השופט דרורי לסגן נשיא בבית המשפט בשנת 2013.
בתחילת שנת 2014 פנתה פרקליטת מחוז ירושלים (פלילי), עוה"ד נורית ליטמן, אל נשיא בית המשפט המחוזי דאז, השופט דוד חשין, בתלונה בגין התנהלות השופט כלפי פרקליטה במהלך דיון בתיק, אשר מהווה לטענתה דוגמא לאירועים נוספים באולמו של השופט דרורי. בהתאם לתלונה, במהלך דיון בתיק פלילי בעבירה של סיכון חיי אדם (יידוי אבנים) פנה השופט אל העדים, אשר נטען כי הם שותפים לעבירה, ושאל אותם האם הם מוכנים להעיד נגד החבר שלהם, והאם הם רוצים כסף על כך (בהקשר של בקשת בא כוחם לפסיקת הוצאות משפט). השופט אף סירב לרשום את הדברים בפרוטוקול ובנוסף פנה את הפרקליטה ושאל האם היא חושבת שהוא יאפשר לקטין להעיד נגד חבר שלו. בהתאם לתלונה, השופט ציין בפני הפרקליטה שאם לא תקבל את עמדתו הדיון ידחה כמעט בשנה.
בפברואר באותה שנה פנה עו"ד נסאר מסיס אל נשיא בית המשפט העליון גרוניס בתלונה על הערות לא ראויות שהעיר השופט דרורי בעת שהופיע בפניו. בהתאם לתלונה, במקרה אחד, במהלך דיון, דרש השופט מעוה"ד לומר לו מה מספר רישיון עריכת הדין שלו, ומשזה מסר, חזר השופט על המספר, תוך ספירתו באצבעותיו ועם חיוך על פניו. במקרה אחר, השופט דרש מעוה"ד להצהיר בפניו מהו גובה שכר הטרחה אותו קיבל בעבור ייצוג בתיק הנדון. עוה"ד סירב להשיב לשאלה והדברים נרשמו בפרוטוקול הדיון.
בפסק הדין, קבע דרורי כי "הצדדים, בסיכום טענותיהם בפניי, הצהירו כמה שילמו לקוחותיהם. כפועל יוצא, ביקשו כי בית המשפט יקבע שכ"ט עו"ד, שיחייב את המפסיד לשלם לזוכה". לדברי עו"ד מסיס, קביעתו זו של השופט היא עיוות חמור של הדיון שארע. כמו־כן, הלין עו"ד מסיס על שיהוי בן חודשים ארוכים במתן החלטה בתיק, אשר הסתיים במתן פסק דין, בו צוין כי השהוי נובע מבקשת הצדדים לקיים מו"מ, דבר אשר לא עלה היה על הפרק.
בסוף 2011 פנה שי ניצן, אז פרקליט המדינה, אל השופט מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט דאז, בעניין "איומי" השופט דרורי כלפי התביעה להשית על המדינה הוצאות בסך 10,000 שקל על כל שעה שבה לא יובא עד מסוים בפני בית המשפט, דבר אשר אילץ את המדינה לחזור בה מכתב האישום באופן מיידי.
בשנת 2015 שיתף ניצן את שפיצר, מנהל בתי המשפט דאז בהתלבטותו אם להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים בגין אופן ניסוח החלטה שניתנה ע"י דרורי שעסקה ביציאת עצור במעצר בית, נגדו הוגש כתב אישום בגין מעשים מגונים בנכדתו, לתפילות חגי תשרי ולבדיקות רפואיות. התביעה התנגדה למתן היתר שכזה. בהחלטתו קובע השופט באלה המילים: "בין ראש השנה ליום כיפור, במקום לעסוק בתשובה, מטריח אותי ב"כ המדינה לעסוק בשאלה האם לאפשר לאדם חף מפשע, הנמצא באיזוק אלקטרוני חמישה חודשים, משפטו טרם החל, לאחר שהמתלוננת לא העידה, ואולי המשפט יהיה בחודש ינואר, בשאלות הבאות..." וכן "טענת ב"כ המדינה,... הוא מסוכן בעיני המדינה לכל ילדה שתימצא בבית הכנסת ביום כיפור. טענה זו נטענה בעלמא". לדברי ניצן, אירעו "אין סוף" תקריות שבהן השופט דרורי "יורד על התובעים אישית".
יחד עם זאת, יש לציין כי באישור הבקשה שהגיש דרורי לשמש כשופט עמית, נכתב: "יודגש כי לגבי חלק מהמידע שנאסף, הרי שמדובר בתלונות בלבד, ואין בידנו מידע אודות האופן בו טופלו והאופן בו התייחס השופט לדברים, ככל שנערך בירור עימו, ויש לתת לדברים את המשקל המתאים בהתאם. אולם כפי שניתן להתרשם מהסקירה הכוללת, מדובר בהיקף חומרים רב, אשר עולה ממנו תמונה מורכבת ביחס לאופן בו התנהל השופט בהקשרים שונים".
מהצלחה נמסר בתגובה: "חשוב שהדיון הציבורי הנוגע למינויים בכירים יתבסס על מידע מלא ושלם ככל שניתן".