הנשיא דונאלד טראמפ מנהל מלחמת חורמה נגד התקשורת האמריקנית שבה הוא רואה אויב שלו ושל החברה, ומי שחותרת תחת יסודות הממשל. הוא מנהל מלחמת עולם נגד התקשורת שבבעלות פרטית, שבה הוא לא יכול לפגוע, ונגד התקשורת הציבורית שבה הוא יכול לפגוע. הוא פועל נגד תחנות שידור ציבוריות, הן כאלה שמשדרות בתוך ארצות הברית והן הבינלאומיות שמשדרות לעולם. נתניהו וקרעי רוצים לחקות אותו ולחסל את השידור הציבורי בארץ. הם עלולים לראות בצו של טראמפ השראה לקדם את תוכניותיהם ויש להם חופש פעולה הרבה יותר גדול משיש לו.
בשבוע שעבר, טראמפ חתם על צו נשיאותי המבטל את המימון הישיר של הממשל הפדרלי ל"רשת הרדיו הציבורית" (NPR) ו"רשת הטלוויזיה הציבורית" (PBS). מדובר בחצי מיליארד דולר לשנה. התחנות האלה לא יסגרו כי המימון הפדרלי מכסה רק חלק קטן של תקציביהם. הם מתבססים יותר על דמי מנוי של התחנות המסונפות אליהן, ותרומות מחברות, ארגונים, קרנות, אנשים פרטיים וימי שידורים מיוחדים. הרשתות הודיעו שהצו של טראמפ אינו חוקתי והם יאבקו בו בבתי המשפט. גם לא בטוח שהקונגרס, שאישר תקציב דו שנתי לשידור הציבורי, יקבל את הוראת טראמפ בלי ביקורת חריפה וצעדי נגד.
רשת PBS מציעה תוכן ל-350 תחנות טלוויזיה ברחבי ארצות הברית שמסונפות אליה. היא מבוססת על הפקות של תחנות טלוויזיה גדולות של הרשת, כמו זו שפועלת בבוסטון (WGBH), בניו יורק (WNET), בוושינגטון (WETA) ובלוס אנג'לס (KOCE). הרשת מציעה תוכניות לכל התחנות שחברות בה, והן בוחרות מה לשדר ומה לא. הרשת מפיקה תוכניות איכותיות, על תרבות, אמנות, ספרות, היסטוריה, מדע וטכנולוגיה וכן הפקות דוקומנטריות, תוכניות לילדים כמו "רחוב סומסום" וחדשות יחסית מאוזנות וללא פרסומות ושיקולים מסחריים ופוליטיים.
רשת הרדיו הציבורית, NPR, פועלת בשיטה אחרת. היא משדרת תוכניות מאולפנים בוושינגטון לכ-1,000 תחנות שמסונפות אליה כולל חדשות, פרשנויות ותוכניות אקטואליה. גם במקרה הזה, התחנות המקומיות יכולות לבחור איזה תוכניות לשדר ואיזה לא. רובן המכריע משדר חדשות. שתי הרשתות הציבוריות מגיעות למקומות נידחים שהשידור הפרטי מדלג עליהם, כי הם לא רווחיים מספיק. במקומות האלה השידור הציבורי הוא אמצעי התקשורת היחידי שעומד לרשות האזרחים משלמי המיסים. המימון הפדרלי ניתן בעיקר לתחנות המקומיות, שם הוא מהווה כרבע מההכנסות שלהן. הפסקת המימון הזה עלולה להביא לקריסתן ולפגיעה באזרחים שרבים מהם תמכו בטראמפ בבחירות 2024 לנשיאות.
בצו דומה, טראמפ החליט לחסל גם את מערכת השידורים הבינלאומיים של ארצות הברית. הוא הורה לסגור תוכניות רדיו וטלוויזיה של "קול אמריקה" (VOA), תחנה שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה להיאבק בתעמולה הנאצית. התחנה הזאת ועוד שתי תחנות, Radio Free Europe ו-Radio Liberty פעלו במהלך המלחמה הקרה נגד התעמולה הסובייטית ותרמו לפירוקה של ברית המועצות. רדיו אסיה החופשית (RFA), הוקם ב-1996 כדי להתמודד עם התוקפנית הסינית, ותחנות הטלוויזיה בשפה הערבית אל-חורה ורדיו סאווה הוקמו ב-2004 כדי לשפר את תדמיתה של ארה"ב בעולם הערבי. מדובר בתחנות שנמצאות בבעלות מלאה של הממשל ולכן עצירת תקציביהן תביא לסגירתן. כך טראמפ הפקיר את המאבק על דעת הקהל בעולם למדינות האוטוקרטיות.
טראמפ ואנשיו הסבירו שתחנות השידור הציבוריות והבינלאומיות מפיצות "תעמולה רדיקלית ומוטה" והוסיפו: "משתמשים בעשרות מיליונים של דולרים מכספי משלמי המיסים כדי להפיץ תעמולה ווקיסטית וגזענית שמתחפשת לחדשות". טראמפ כעס על שידורים שפקפקו בטענות שלו על זיופים, לכאורה, של בחירות 2020 לנשיאות, שבהן הפסיד לג'ו ביידן. הוא נוטר ונוקם כלפי כל מי שמבקר אותו או חושב אחרת ממנו. כך הוא מנהל היום את הבית הלבן. דעת הקהל דוחה את טיעוני טראמפ. בסקרים של מכון רופר נמצא כי התחנות של השידור הציבורי הן האמינות ביותר מבין כל אמצעי התקשורת. בתוכניות מסוימות של השידורים הציבוריים, כולל בדיווחים על הסכסוך הישראלי פלסטיני, היו הטיות. יש שם מה לתקן אבל לא להרוס לגמרי.
נתניהו מנסה לחקות את טראמפ ואת הרטוריקה שלו "מהפיק ניוז" עד "הדיפ סטייט". כמו טראמפ, הוא לוקה באובססיה כלפי התקשורת של הזרם המרכזי, מבקר אותה בחריפות ובעבר עודד הקמת אמצעי תקשורת מוטים שנאמנים רק לו. הוא מינה את שלמה קרעי לתפקיד שר התקשורת, אדם שכל ייעודו לחסל את התקשורת הציבורית על ידי ביטול מערכות החדשות המצוינות שלה, לפגוע באמצעי התקשורת של הזרם המרכזי ולהקל על אמצעי התקשורת שתומכים בנתניהו. דומה למינוי של פירומן למפקד תחנת כיבוי.
בהמשך לאמירה של מירי רגב מ-2016, "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?", קרעי הכין כמה חוקים שמטרתם לפגוע קשות בתאגיד הציבורי "כאן" ולסגור או להפריט את גלי צה"ל. לאחרונה נתניהו הבטיח לקרעי לקדם במושב הקרוב של הכנסת את חוקי התקשורת ההזויים שלו. תחנות השידור הציבורי האמריקניות ישרדו כי הן לא תלויות בתקציבי הממשל. התיקון השני בחוקה האמריקנית מגן עליהן, כי הוא קובע שאין להגביל את חופש הביטוי והעיתונות, ובתי המשפט פועלים לפיו; והקונגרס עצמאי ויכול לעצור את טראמפ.
בארץ אין הפרדת רשויות אמיתית כי הכנסת היא שבוייה של הממשלה, והכנסת הנוכחית עדיין שואפת להשתלט גם על הרשות השופטת. הצו של טראמפ עלול לדרבן את נתניהו וקרעי לממש את החוקים נגד התקשורת הציבורית, ובניגוד לטראמפ, להם הרבה יותר קל להעביר אותם. התקשורת הציבורית בארץ היא חיונית להבטחת חופש הביטוי, חופש העיתונות והמשטר הדמוקרטי, ולכן, יהיה צורך להיאבק על קיומה.
פרופ' גלבוע הוא מומחה לארה"ב ולתקשורת בינלאומית. הקים ועמד בראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן והוא חבר בסגל האקדמי של ביה"ס סמי עופר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן.