אולי צריך להתחיל מהסוף, ואולי כדאי לעשות משהו שלא נהוג לעשות מול קוראים, ולשתף בהתלבטות: האם "הטלטלה" על כיסא עורך "ידיעות אחרונות" משמעותית ומחייבת כתיבת טור פרשנות. צריך להודות שאין על כך תשובה חד משמעית - וכנראה שזה הסיפור כולו.
בעבר (הלא מאוד רחוק) שאלת איוש הכיסא המרכזי במערכת "העיתון של המדינה" הייתה גולשת במהירות (ובצדק) ממדורי התקשורת והברנז'ה אל עמודי החדשות המרכזיים, מתוך הכרה במרכזיותו של "ידיעות אחרונות" והשפעתו המכרעת על סדר היום החדשותי בישראל (שרידים לתקופה הזו עוד אפשר לראות באולם הדיונים של השופטת רבקה פרידמן-פלדמן). אלא שמאז העיתון השתנה, ובעיקר המדינה השתנתה.
לפני שבוע דווח בוואלה על מגעים בין עורך העיתון "מקור ראשון", אלעד טנא, לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס על מעבר של הראשון לשמש עורך ראשי של "ידיעות אחרונות" ואתר ynet. הידיעה תפסה את נציגי מרים אדלסון, מו"ל "ישראל היום", בעיצומם של מגעים מתקדמים עם אחד "הנכסים" המרכזיים של מוזס - העיתונאי, פרשן חדשות 12, עמית סגל, במטרה להפוך את סגל לכותב הראשי ב"ישראל היום". לא מן הנמנע שדווקא הסגירה של מוזס עם טנא (שגם עליו ניסתה אדלסון להילחם), היא זו שהאיצה את הגברת לפתוח (לרווחה) את פנקס הצ'קים ולכתוב לסגל סכום שבתעשייה מגדירים "דמיוני". סדרת הגיוסים הדו כיוונית הזו מסתיימת (לפחות לפי שעה), כפי שפורסם בוואלה, עם גיוס העיתונאי יאיר שרקי לשורות "ידיעות אחרונות" במקומו של סגל.
ועכשיו, אחרי שאבק קרבות ההצרחה וההתכתשויות, המנומסים יחסית לקרבות המו"לים ההיסטוריים שידע מוזס לנהל בעברו (המלצת צפייה בהקשר זה - הסדרה "המו"לים" של כאן 11 של עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי) שקע מעט - אולי שווה להסתכל על הדברים באופן מעט יותר רחב (ואיך לא - בהקשר הפוליטי שלהם).
מוזס, אין בכך סוד, משתמש בקבוצת "ידיעות אחרונות" גם כמנוף כוח פוליטי-כלכלי. מספיק בהקשר הזה לצלול למו"מ שניהל בשעתו עם נתניהו בעודו ראש ממשלה נגד "ישראל היום" ועל הראש של עיתונאיו, תוך הבטחה ש"יסיט את הספינה עבורו" ו"ייתן לו את ראשות הממשלה".
כדאי גם להסתכל לאחור: העורך (ועד המדינה) ניר חפץ מונה - מילא שורת תפקידים בקבוצת התקשורת של מוזס ונחשב לאחד למקורביו - ובאותה נשימה ביצע גם תפקידי דוברות והסברה בכירים עבור בנימין נתניהו, רעייתו, בנו ומפלגת הליכוד - עד שהתפוצצו תיקי האלפים ברעש גדול. לכן - לא יהיה מופרך לחשוב שבמשקפיים הפוליטיים של מוזס, היום ש"אחרי נתניהו" קרוב מתמיד, ועל הקבוצה להיערך לכך בהקדם. אדלסון מצידה כבר מזמן הפסיקה להשקיע בנתניהו, מה שהוביל את ראש הממשלה לשים את כל כובד משקלו על הצלחת ערוץ 14, ולשר התקשורת שלו קרעי לברך על הקמת ערוץ i24 (לו, נזכיר, כבר כיום קשר הדוק עם ידיעות אחרונות) שייתן דחיפה בשבת ויום טוב.
עם כיוון הרוח הישראלית
אלעד טנא, עורך "ידיעות אחרונות" הנכנס נחשב למקורבו של נפתלי בנט, והקים עבורו מחדש את מערך ההסברה הלאומי, בעת שבנט עמד בראש "ממשלת השינוי". לפחות לפי הסקרים האחרונים, בנט, (גם אחרי התקיפה באיראן) בעל סיכויים גבוהים לחזור לתפקיד ראש הממשלה, ובמסדרונות "ידיעות אחרונות" נשאלת בצדק השאלה האם באקט מינוי מקורבו של בנט, אלעד טנא, מוזס כבר מבין שבנט הוא ראש הממשלה הבא?
ומעבר לכך - גם נוני מוזס קורא את סקרי העומק של החברה הישראלית אחרי 7 באוקטובר, ומבין את מה שהפך לברור מאליו: עם נתניהו או בלעדיו, הציבור היהודי בישראל נע ימינה, ותר יותר ויותר אחרי המסורתיות. ומתוך אלה ניתן להעריך בזהירות שבמינוי טנא - העורך הראשון בהיסטוריה של "ידיעות אחרונות" שחובש כיפה ושגדל בעיתונות המגזרית - מתכוונים לשבור עוד ימינה (לא רק לפני בחירות, כשנולד צורך מבצעי לספק את נתניהו). תוסיפו לכל זה גיוס של כתב פרלמנטרי חדש (גם הוא מקבוצת "ישראל היום"), אמיר אטינגר, אף הוא חובש כיפה, ואת הניסיונות לגייס את העיתונאי הסרוג יאיר שרקי - ואפשר יהיה להניח איזה כיוון תוכני-עריכתי ייתחזק מעתה בעיתון.
ובחזרה לטנא - אלעד טנא נחשב לאיש נעים הליכות וניתן להעריך בזהירות שהוא לא צפוי להתקוטט עם מוזס (לא שקודמיו הצטיינו בהיבט הזה), אלא שכאן עולה השאלה האם התכונה הבולטת הזו, היא הנדרשת כעת במלחמה העזה של קבוצת "ידיעות אחרונות" מול ענקיות התוכן הבינלאומיות שכוחן ברשתות עולה במהירות מבהילה ומול קשת, ואולי טנא, יהיה העורך שעליו יוטל לסגור את השאלטר על העיתון ולדומם את מכונות הדפוס.
לזכותו של טנא יש לומר שהוא מגיע עם רקע משמעותי בדיגיטל ובסושיאל, כשעמד בראש חטיבת הדיגיטל של תאגיד השידור הישראלי - עובדה ש(אולי) מאותתת על המשקל העתידי מבחינת מוזס שיש לשים בין הפרינט לדיגיטל. עוד עולות השאלות - את מי ימנה מוזס לתפקיד עורך העיתון המודפס והאם בכלל תם עידן ההפרדה בין העיתון המודפס ל-ynet? האם מוזס יחפש גורם משלים (פוליטית) או דווקא עורך דומה? טנא עצמו, יזדקק בוודאי לסגן-עורך חזק לצידו. מישהו שיידע לתת פייט, לעבוד בשבתות וגם להיות נאמן לו (אולי בידיעות אחרונות נכון היה להתחיל את הרשימה דווקא עם התכונה האחרונה).
ואם לחזור שוב לנקודת הפתיחה של הטקסט הזה - אולי הדברים הרבה פחות חשובים במציאות התקשורתית הנוכחית שבה ספק אם יש גורם תקשורת ישראלי שמסוגל (באמת) להכתיר את ראש הממשלה הבא, וממילא - גורם כזה לא נמצא כבר בבית "ידיעות אחרונות".