התקשורת הערבית היא לא רק מקום העבודה שלי, אלא מרחב שבו אני מנהלת, עם רבים וטובות אחרים, מאבק חברתי מתמשך. זהו מאבק קשה, כמעט בלתי אפשרי. ואולם, מאז שבעה באוקטובר 2023, מרחב הפעולה של עיתונאים פלסטינים אזרחי ישראל נעשה צר ומחניק עוד אפילו יותר.
בנוסף לקשיים הכלכליים הניכרים (רוב גופי התקשורת הערביים בישראל פועלים במתכונת של עסקים קטנים ללא גב כלכלי ועם חרב תמידית על הצוואר); ללחצים הקשים בתוך הקהילה לא לסקר פשיעה ושחיתות, המגיעים לעתים עד כדי איומים ואף אלימות פיזית; ויחס קשה, שלא לומר עוין, של רשויות המדינה (הן מתייחסות אלינו קודם כל כאל ערבים ורק אחר כך כעיתונאים) - כעת נמצאים העיתונאים הערבים עצמם בלב הסערה. ממדווחים - הפכנו לחשודים.
ההחמרה הזאת נשענת על תשתית רבת־שנים של דה־לגיטימציה לשיח הפלסטיני בתוך ישראל, לא מעט בעידודה של תקשורת המיינסטרים בעברית. התוצאה היא אווירה ציבורית שבה הנרטיב הפלסטיני נתפס מראש כעוין - ואחרי שבעה באוקטובר, כסכנה של ממש לציבור. העיתונאים, כמי שמשמשים לא אחת כקולהּ של החברה הערבית, מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן: כל מילה "לא במקום" היא עכשיו עילה להאשמה ולעתים גם לכתב אישום.
מונחים כמו "כיבוש", "רצח עם" או "ענישה קולקטיבית" הוצאו אל מחוץ לתחום הלגיטימי. השימוש בהם - גם בהקשר מקצועי, אפילו ביקורתי - סומן כהסתה, ובמקרים מסוימים אף הוביל לחקירות, לשלילת תעודות עיתונאי ולמעצרים. כתוצאה מכך, כתבים רבים מתארים כיצד הם מפעילים צנזורה עצמית, נמנעים מניסוחים מסוימים, חותמים על כתבות בשמות בדויים או נמנעים בכלל מפרסום. חופש הביטוי במובנו המהותי נשחק בקצב מבהיל.
בעבר תועדו כחמישה-שישה מקרים בשנה של הפרות כלפי עיתונאים ערבים - כלומר מעצרים, חקירות שנועדו להרתיע, שלילת תעודות עיתונאי, מעקבים, איומים גלויים מצד המשטרה, הדרה מאירועים או הסתה ברשתות החברתיות. אבל בשנה שלאחר שבעה באוקטובר, נרשמו על פי דיווחי אעלאם - המרכז הערבי לחירות המדיה, פיתוח ומחקר, שבראשו אני עומדת - לא פחות מ־96 מקרים כאלה (!). עלייה של מאות רבות של אחוזים.
אחד המקרים הבולטים התרחש כאשר אתר חדשות ערבי פרסם מאמר דעה שבו תיאר את מדיניות ישראל בעזה כ"רצח עם". עקב כך, כל עובדי האתר - כותבים, עורכים, מגישים וטכנאים - איבדו את תעודות העיתונאי שלהם. לא הוגשה תלונה, לא נעשתה הבחנה בין כותב הדעה לשאר העובדים. העונש היה קולקטיבי, והמסר מהדהד: מי שחורג מהשורה - מושתק. מישהו יכול לדמיין מהלך דומה קורה ב"הארץ"? אולי גם זה עוד יגיע.
עיתונאים פלסטינים נעצרים ונחקרים
במציאות המבהילה הזאת, המשטרה, מערכת הביטחון וגופים ממשלתיים נוספים אינם עוד שומרי הסדר בלבד, אלא שחקנים פעילים במערכה על גבולות הלגיטימיות של הדיווח. בשנתיים האחרונות, עיתונאים פלסטינים נעצרים ונחקרים בגין פוסטים שהעלו בחשבונות הפרטיים או עקב שיתופים של תכנים שסומנו כ"בעייתיים". העיתונאית המזרח ירושלמית לטיפה עבד אל־לטיף, למשל, נעצרה באשמת "הסתה ותמיכה בטרור" חודשים ארוכים אחרי שפרסמה פוסטים "מרשיעים" בחשבון האינסטגרם שלה - שלא היו אלא מאמרים ותמונות ששיתפה כחלק מעבודתה, ללא כל הבעת עמדה. אפשר לקבוע בזהירות שהדבר לא עורר תרעומת ציבורית ותקשורתית, כפי שעוררה חקירתו של עורך "ג'רוזלם פוסט", צביקה קליין (ובצדק עוררה). במציאות כזאת, העיתונאים לומדים לשתוק, או לדבר ברמזים, ונבחרות מילות קוד במקום השפה המפורשת.
מעבר להפרות המובהקות, מתקיימת גם מערכת עקבית של הדרה שקטה. לא אחת, כתבים ערבים אינם מקבלים הזמנות לתדרוכים רשמיים או תגובות מדוברים של משרדי ממשלה ואינם זוכים להכרה מצד מוסדות המדינה. גם בשטח, מגבלות הגישה נהפכו לַכלל. עיתונאים ערבים מורחקים לעתים מזירות חדשותיות, או שמונעים מהם להיכנס לאירועים אשר לכתבים יהודים ניתנת אליהם גישה חופשית.
המציאות הקשה הזאת של העיתונאים הפלסטינים אזרחי ישראל מעוררת שאלה מתבקשת: האם בתוך קהילת העיתונאים בישראל יש סולידריות? האם עיתונאים יהודים עומדים לצד עמיתיהם הפלסטינים, או שמא שותקים בעצמם נוכח ההשתקה?
לא מדובר בסוגיה תיאורטית; זהו עניין מעשי לחלוטין: העיתונאים הפלסטינים, שמדווחים על התנכלות או על הדרה כאשר הם מסקרים אירועים ביטחוניים לבדם, גם מספרים שכאשר הם עומדים פיזית לצד עיתונאי יהודי, היחס משתנה. עצם הנוכחות המשותפת משמשת כמעין מגן.
כמעט כל עיתונאי מכיר את מאמרו המפורסם של איש התקשורת והשר לשעבר אורי אורבך ז"ל, "הטובים לתקשורת" מ־1987. אורבך קרא בו לצעירים בציונות הדתית לראות בהצטרפות לתקשורת שליחות לאומית בוערת. בפרפראזה, הציבור הפלסטיני בישראל צריך כיום את האמיצים לתקשורת. אלה שמוכנים לשלם מחיר אישי, לעתים בגוף ממש, כדי למלא את השליחות העיתונאית. עד לשם הגענו.
חולוד מסאלחה היא עיתונאית, מנהלת מרכז אעלאם, כותבת בתלם 11: הקול הערבי של קרן ברל כצנלסון