העמותות הצלחה - לקידום חברה הוגנת והתנועה לרגולציה הוגנת, יחד עם האבות השכולים, צביקה גרינגליק ומשה שפירא, הגישו הבוקר (ראשון) לבית המשפט העליון בקשה להצטרף כעותרים נגד החלטת הממשלה לסגור את תחנת גלי צה"ל. הבקשה מצטרפת לארבע עתירות שכבר הוגשו בנושא, בין היתר על-ידי ארגון העיתונאים, התנועה לאיכות השלטון ומפקדי תחנה בעבר - וההערכה היא כי בג"ץ יאחד את כולן לקראת הדיון.
במסגרת הבקשה מתבקש בית המשפט להורות גם על מתן צו-ביניים שימנע קידום צעדים ליישום ההחלטה, וזאת עד להכרעה בעתירות. המבקשים מצביעים על פגמים מהותיים בהליך קבלת ההחלטה, על קשיים משפטיים הנוגעים לסמכות ולתשתית העובדתית, ועל חשש לפגיעה בלתי הפיכה בפעילות התחנה ובאינטרס הציבורי.
בשבוע שעבר קיבל הציבור, וגם בית-המשפט, תזכורת עגומה לכך שלא "אנומליה" ו"פגיעה בחיילי צה"ל" מעסיקה את שר הביטחון ישראל כ"ץ, אלא כוונה להשתיק עיתונאים ערב שנת בחירות - ואם צריך, לעשות זאת באופן בריוני ובניגוד לחוק, כדי לקבוע עובדות בלתי הפיכות בשטח.
לעמית נפל האסימון
פרסום בטויטר של כותב שורות אלו חשף כי עשרות עיתונאים קיבלו ערב השנה החדשה הודעה כי פעילותם תוקפא כבר ב-1/1/26 - למרות שלפי החלטת הממשלה (הספק חוקית כשלעצמה), התחנה צפוייה להיסגר רק בסוף פברואר. בין העיתונאים, כאלו הנחשבים ביקורתיים כלפיי הממשלה ומסמלי התחנה כמו רינו צרור וספי עובדיה. אחרי הפרסום, במשרד הביטחון מיהרו להכחיש את ההנחיה, אך סביר שלנשיא העליון, השופט יצחק עמית, "נפל האסימון" והוא הפנים במה ובמי מדובר: אם זה תלוי בכ"ץ - עד הדיון בסוף ינואר בחוקיות סגירת התחנה, כבר לא יהיה במה לדון. הוא הקצה למדינה שלושה ימים לתשובה - עד מתן צו-ביניים, שככל הנראה יינתן כבר השבוע. תחת ההנחה שצו כזה יוצא, ניתן יהיה לראות בו קריאת כיוון לפסילת ההחלטה על-ידי בג"ץ - אופציה שלא רק נלקחה בחשבון במשרד הביטחון של כ"ץ, אלא שיש שרואים בה מועדפת, שכן תאפשר לממשלה להאשים, שוב, את בית המשפט בחדלונה.
הפיטורים ("הקפאת החוזים") שהוכחשו לא הפתיעו איש. במשך חודשים הפעילו גורמים בממשלה - בגלוי ובסמוי - לחץ לסגור את התחנה, תוך שימוש בטיעונים של "שמאלנות", "הטיה", "החדרת אג'נדות" ועוד - עד להקמת ועדה פוליטית המורכבת מאנשי ימין המזוהים עם הליכוד והשלטון - שתפקידה היה לקבוע את מועד הפטירה ולאפשר מוצא משפטי מול העליון. כל אלה היוו מסך עשן לניסיון הישן והמוכר של שליטה במסרים. סגירת גלי צה"ל, לצד חוקים נוספים שמקדמת הממשלה להגבלת התקשורת, היא נדבך נוסף באסטרטגיה של סתימת פיות והפחדת עיתונאים.
המשמעות חורגת מעבר לקול שאולי בקרוב יושתק. היא מאותתת לעיתונאים בכל מקום: הישמרו לכם. הקפידו על הקו, אל תבקרו את השרים, כי אחרת, גם אתם - כמו כתבי גל"צ - עלולים למצוא את עצמכם בחוץ, בשקט, בלי מיקרופון.
צריך לומר ביושר, גם בגל"צ, שבוגריה מאכלסים באופן כמעט בוטה את מרבית כליי התקשורת בישראל, לא הצליחו לנהל קמפיין אפקטיבי. אל מול ציבור שגם ככה נמצא במצב הלם - בין מחאה על חוק ההשתמטות, ועדת טיוח ושאר פיגועים - סגירת תחנת רדיו צבאית (שלא חפה מבעיות) היא לא ממש צו קריאה ליציאה לרחובות.
אך נראה היה שבכל זאת ניתן היה לעשות יותר: מפקד התחנה טל לב-רם מתגלה כאיש הנכון בזמן הלא נכון, וכמי שבנוי לעבודה שוטפת ולא לקרבות מאסף מול הממשלה; למרות פניות רבות לעיתונאים ואנשי במה שצמחו בתחנה - אלו לא הצטרפו בהמוניהם; והקמפיין סבל מרפיון והיה מפוזר ולא יעיל. חלקו אפילו חיזק את הטענות נגדם, כמו אותות קטעי התוכניות המיתולוגיות שנגדעות. בכיינות ונוסטלגיה הן אחת הבעיות המוכרות של עיתונאים - שמרוכזים בישבן של עצמם, במקום לדבר על התמונה הגדולה. ובתמונה הגדולה, גלי צה"ל היא רק ניסוי כלים, פיילוט, לעתיד להתרחש אם חוק השידורים של קרעי, שהשבוע עולה לשלב המכריע שלו בוועדת המחטף שהוקמו לקידומו, יעבור במתכונתו הנוכחית בכנסת.
גם המזל לא סייע עד כה לתחנה, עם מונולוג מהלל של מגיש בתחנה על השחקן מוחמד בכרי שהלך לעולמו - בדיוק בימים הקריטיים האלו עבורה. המונולוג, שחייב את התחנה להתנצל, השאיר אותה בעמדה אפולוגטית, וסיפק תחמושת למתנגדיה ולנרטיב הביביסטי השקרי לפיו "התחנה שמאלנית ופוגעת בחיילי צה"ל".
רצה הגורל (והממשלה) שבמקביל למכתבי "ההקפאה", פרסם נתניהו סרטון של משפחות שכולות בעד ועדת החקירה הפוליטית שהקים. הסרטון, כדרכו של האיש, היה מניפולטיבי, מעוות וציני - וירק בפניהן של מאות משפחות אחרות, ואלפי פצועי צה"ל - שמבקשים את חקר האמת. אם בג"ץ לא ימנע את הסגירה, יהיה גוף אחד פחות בישראל שיוכל לתת להם קול.