אם השר קרעי היה חכם, הוא היה עוזב את רפורמת השידורים המטופשת וחסרת הסיכוי שלו - ועובר לעבוד רק במיזוג 13 ודרהי. לא מן הנמנע שהוא כבר עושה זאת. מבחינה פוליטית, זהו מהלך כמעט אידיאלי עבור המשטר הסמכותני שנתניהו מבקש לייצר. ערוץ 13 לא יהפוך לערוץ תעמולה כמו ערוץ 14, מספיק שיטען ל"תקשורת מאוזנת" כמו i24news, יעלים בהדרגה מהמסך טיפוסים כמו דרוקר אביעד גליקמן או ברוך קרא, ויאזן בתוכנית יומית את נווה דרומי עם מוריה אסרף - והנה, אפשר אולי לגרד מנדט נוסף. לכו תדעו, אולי זה כל מה שיצטרך ראש הממשלה עבור בלוק חוסם. בכל זאת, יש שנה עד הבחירות, והכל עוד אפשרי.
ההערכה היא שנתניהו, שנאבק שנים במה שהוא מגדיר "תקשורת עוינת", מזהה כאן הזדמנות נדירה: לא לסגור ערוץ, לא להשתלט עליו בגלוי, אלא לרכך. להחליש מוקד ביקורתי משמעותי, להפוך אותו זהיר יותר, תלוי יותר, חשוף יותר ללחצים כלכליים וניהוליים.
אלא שצריך להבין, לא מדובר רק בערוץ 13. אם עסקת פטריק דרהי לרכישת רשת 13 תתממש, לא מדובר בעוד ניסיון להציל ערוץ כושל או בעוד שינוי בעלות טכני. מדובר ברגע שבו שוק התקשורת הישראלי חוצה קו: דרהי, מיליארדר בעל חובות עתק, כבר הוכיח יכולת מרשימה בניצול חולשות הרגולציה הישראלית מול הממשלה. ברקע שנת בחירות, שבה חרף היחלשותה הברורה ככלי לסיפוק מידע, הטלוויזיה עדיין ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב סדר היום, קשה לראות במהלך הזה עסקה כלכלית "נקייה" בלבד.
דלתות מסתובבות
דרהי מחזיק בחברת הענק HOT ובערוץ i24news ההפסדי, שבכלל הוקם לפני כעשור כדי לשדר בשפות זרות לחו"ל. אלא שדרהי הייתה אסטרטגיה ברורה והוא ראה למרחוק, והבין כאמור, גם את חולשת הרגולציה וגם את מוקדי הכוח הפוליטיים. וכך, ביוני 24 מתחיל הערוץ לשדר בישראל בעברית תחת קרעי, ונכנס לעמדת המתנה עד שהחקיקה - שנראה כי נתפרה למידותיו - תעבור. במקביל, הוא רוכש גם את האתרים "סרוגים" וכיכר השבת ומתבסס כשותף מלא לשליטה בתוכן החדשותי לקהל הדתי לאומי והחרדי - לצד יצחק מיילווישווילי, בעלי ערוץ 14 ורדיו קול חי, שזכה אף הוא לקבל רישיון לשידור חדשות לערוץ שהוגדר תחילת בכלל כערוץ "מורשת". הבייס נכבש.
גם לכאן נכנסת חולשת הרגולציה: מי אישרה לאותו מירילשווילי לקבל רישיון לשידור חדשות למרות שהדבר עמד בניגוד מוחלט לתכלית הקמתו? מי שמונתה השבוע רשמית ליו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ד"ר יפעת בן חי שגב - הזכורה בעיר מהתייצבותה לימין נתניהו כעדה במשפטו, בניגוד מוחלט לדברים שאמרה בחקירתה במשטרה. דלתות מסתובבות.
מזהים מי בעל הבית
הרשות השנייה איננה הרשות היחידה בה תלויה השתלטות נתניהו על רשת 13. ישנה גם הרשות לתחרות ומועצת הכבלים והלווין. ממלאת יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין הזמנית היא יעל קוטיק שמונתה על-ידי קרעי, כלומר נתניהו שולט גם בה. הכיבוש (כמעט) הושלם.
ברשות לתחרות, נמצאת היו"ר מיכל כהן שר הכלכלה ניר ברקת מבקש להדיחה. את כל הדברים הללו יודעים בעלי ההון - אלו שמבקשים להתחנף לנתניהו באמצעות תקשורת אוהדת, וגם אלו שלא, וחוששים.
על הנייר, כאמור, ישנו את חוק הבעלויות הצולבות. אך בפועל, וזאת עוד לפני שעבר פרק אחד ברפורמת השידורים של קרעו שמבקשת לבטלו - הרציונל של החוק מתפורר. החוק נועד למנוע מצב שבו אותו גורם שולט גם בתשתית ההפצה וגם בתוכן החדשותי. זו לא פורמליסטיקה משפטית, אלא תפיסה דמוקרטית בסיסית: ריבוי בעלים כערובה לריבוי קולות. אלא שבעסקת דרהי-רשת 13 לא נרשמת הפרה גסה, אלא עקיפה מתוחכמת - אחזקה "מינורית" פורמלית, שליטה כלכלית בפועל, והשפעה ניהולית שאיש כמעט לא טורח להכחיש. החוק לא נשבר, אבל הוא מתרוקן מתוכן.
ברוכים הבאים לתקשורת העוינת
אם כן, איך נראה האקו-סיסטם התקשורתי בישראל ערב בחירות 2026: שני העיתונים הנחשפים בישראל הם "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" - האחד, עיתון ימני במוצהר, עד לפני שנים ספורות עיתון הבית של נתניהו בה שימש לפרקים כעורכו; השני - תחת מו"ל נאשם בפלילים הנמצא תחת אינטרס זהה לזה של נתניהו, ושלו מונה לאחרונה עורך בעל תפיסה ברורה מהציונות הדתית. "מקור ראשון" מזוהה באופן אידיאולוגי עם גוש הימין, ותחת עורכו הטרי קלמן ליבסקינד נראה שגם עם נתניהו אישית, וגלובס, שתחת מנטרות עבשות על איזון - מיישר קו עם מסריו של נתניהו ונמנע מלבקרו. בטלוויזיה: תאגיד השידור שקרעי מבקש לשלוט בפעילותו, וכבר כיום מעניק חשיפה בפרופיל גבוה למגישה מרכזית המזוהה עם ראש הממשלה. בחדשות 12 וב-13 איזונים, וב-14 ו-15 מיישרים קו ומצייתים.
ברדיו הציבורי שמחוץ לתאגיד: גל"צ גוססת ומקום קבורתה טרם פורסם. ברדיו האזורי, מעבר לתחנות של מירילשווילי, התמונה ברורה, ובה שולטות רדיוס ורדיו לב המדינה בבעלות דוד בן בסט (לשעבר חבר מרכז ליכוד), התחנה הביביסטית בה משדר יועצו הקרוב של נתניהו יעקב ברדוגו ובה שידר גם יאיר נתניהו "גלי ישראל", ועוד מספר תחנות רדיו אזוריות נמצא בשליטת צביקה שלום המזוהה עם הליכוד.
דמוקרטיה איננה רק "בחירות", אלא בחירות חופשיות והגונות, תקשורת ביקורתית וייצוג לקולות חליפיים ולאופוזיציה. אם העסקה הזו תעבור, לבחירות האלה השלטון יגיע עם עליונות מובהקת. צעד נוסף לעבר משטר שחזרה ממנו תהיה קשה עד-בלתי אפשרית.