"לסיקור העיתונאי של המלחמה עם איראן בערוצי הטלוויזיה יש קו ישיר למלחמה בעזה ועסקת החטופים. גורמים מדברים, יום אחד הם אומרים ככה, יום אחד הם אומרים אחרת. מי הם הגורמים? כל מיני תחפושות ומסכות שמשתמשים בהם, ובסוף מה זה נותן לציבור? מה נותן לציבור לדעת מה אומר גורם לגבי שיתוף המודיעין של ישראל עם ארצות הברית סביב הורמוז? חוץ מזה שלך היום יש כותרת לתת במהדורה ב-20:00 בערב 'בלעדי', וואטאבר. אמא שלי שיושבת בבית זה מעניין אותה?", אומר כתב "הארץ" בר פלג, בהתייחס לשאלה האם הלקחים מפרשת קטארגייט הופקו.
פלג עומד מאחורי החשיפה שהובילה לפרשה, עם תחקיר שחשף כי יועצו הפוליטי של ראש הממשלה יונתן אוריך ויועץ התקשורת ישראל איינהורן היו מעורבים בניסיונות קמפיינים חיוביים לקטאר. מאז סיפק חשיפות נוספות בפרשה, והוא בין זוכי הפרס למצוינות עיתונאית של המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת לשנת 2026.
לקראת הענקת הפרס, בשיחת עומק בפודקאסט "תיקטוק" של המכון באולפן וואלה, פלג מרחיב על הקשרים עם קטאר, וגם על ספיחי הפרשה - בהם פרסומים שלו שהובילו לפיטורי עמיתו לעיתון חיים לוינסון ואלון פינקס. עוד על הפרק: המסמוס של המשטרה ולהב 433 את החקירות - והפחד לפתוח בחדשות, החלטת ביהמ"ש להורות לעומרי אסנהיים להעביר את חומרי הגלם מהראיון שערך עם פלדשטיין למשטרה - וגם החרם שהטילה הממשלה על העיתון.
המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת פועל לחיזוק חופש העיתונות, חינוך לצריכה ביקורתית של תקשורת והחזרת אמון הציבור בתקשורת בישראל.
חלק מהשיחה מובא בכתב. האזינו או צפו בשיחה המלאה.
נתחיל בשאלה אקטואלית. השבוע התפרסם שששר המשפטים יריב לוין לחוץ לכנס את הוועדה למינוי שופטים כדי למנות נשיאים למחוזיים, בין היתר השם הבולט הוא מנחם מזרחי - שהיטיב מאד עם נחקרי פרשת "קטארגייט", ורוב החלטותיו התהפכו בערכאות עליונות. אתה רואה קשר בין הדברים?
"קודם כל, באמת מנחם מזרחי מתוקף היותו נשיא בתי משפט השלום מחוז מרכז, ובאופן ישיר בראשון לציון, הוא באמת לוקח אליו את הפרשות המובילות של להב 433. בעת הזו אנחנו יכולים לראות בעצם גם את ה"בילד" שהתחילה אצלו ועברה לסגניתו, ואת "קטארגייט" ואת הפרשה של מה שמכונה הפגישה הלילית עם ברוורמן. באמת הכול מגיע אליו, וגם ראינו שכמות ההחלטות שלו שמתהפכות במחוזי היא גדולה מאוד. אני לא זוכר את המספר המדויק, אבל הוא דו-ספרתי. אני חושב שבשלב הזה יריב לוין, כמו כל הקואליציה וכל השרים, בעיקר עושה את מה שיתקע אצבע בעין לצד השני ויגרום לו לאבד את העשתונות שלו. ואם זה למנות את מנחם מזרחי עכשיו לבית המשפט המחוזי, זה קודם כל כדי לעשות "נה בעין" לכל מי שנמצא סביבו.
"אני ישבתי באולמו של השופט מנחם מזרחי בכל הדיונים, גם של פרשות אחרות. יש לו דברים שהוא בהחלט עושה חיים קשים למשטרה ובצדק. אני אתן דוגמה: יונתן אוריך עבר שני מעצרים בפרשת "קטרגייט". מעצר ראשון באפריל יחד עם פלדשטיין בבוקר, ואז הוא עבר מעצר נוסף שנקבע שהוא היה מעצר לא חוקי. גם מנחם מזרחי קבע את זה, אם אני זוכר נכון, אני מקווה שאני לא מטעה, גם במחוזי לא חלקו על הקביעה הזאת. במחוזי הבינו שעדיין נשקפת פה איזושהי בעיה ולכן צריך להשאיר אותו במעצר. זאת אומרת, אני אומר: מזרחי כן מצביע על דברים שבסוף מגיעים לכתב האישום".
אז אולי באמת נתחיל מחדש, עם טיימליין של הפרשה. תעשה לי סדר.
"בנובמבר 24' אנחנו חושפים את מה שנקרא ראשית פרשת "קטארגייט", שבעצם מתגלגלת כל החודשים האחרונים והשנה האחרונה. זו התחלת הקשר המוקדם, איך בעצם הגיעו גורמים שקשורים בקטאר אל משרד ראש הממשלה, לשכת ראש הממשלה, סמיכות לראש הממשלה - עזוב אותי שנייה מהמונח המשפטי המדויק מהבחינה הזאת. והדבר הזה בעצם מתחיל בקמפיין למונדיאל בקטאר שהיה, אני מזכיר, קמפיין שמטרתו היא שיפור תדמיתה של המדינה, קמפיין פוזיטיבי. זאת אומרת, לבוא ולומר כמה קטאר טובה למשפחות וכמה קטאר מתעסקת בקיימות וזכויות אדם שהם מנסים לשפר. והקמפיין הזה פנה לא לישראל, הוא פנה לעולם. מכל החברות בעולם נבחרה חברת "פרספשן" בתיווך של חברה ישראלית נוספת שאלי פלדשטיין (דוברו הצבאי של רה"מ ד.ו.) היה שותף בה.
"אני אשים אותנו שנייה על ציר זמן: אוקטובר 24' מעצרים ב"בילד", נובמבר 24' כתב אישום ב"בילד" והחשיפה הראשונה של "קטרגייט". ובפועל מתח עצום בין ראש הממשלה לראש השב"כ, שמוביל באפריל בהמשך לפיטורים. ואם אני זוכר נכון, גם דיברו על זה בדיון בבג"ץ, מדברים על כתבה בערוץ 7, באתר ערוץ 7, בנובמבר 24' ששוקלים לפטר את רונן בר, ונתניהו מוציא הכחשה. זה מתחיל שם, המתיחות מתחילה שם סביב המעצר של פלדשטיין, שתי חקירות ראשונות של אוריך שקיבל המון הנחות בחקירות האלה.
"ואז בעצם מתחילה פרשת "קטרגייט". אנחנו חושפים אותה בנובמבר 24', שבוע אחרי שחשפנו את עצם הקשר, חשפנו גם את המסרים שהיו שם - מסרי הקמפיין, מה שבעצם קטאר רצתה להעביר דרך אותם יועצים, דרך כל מיני רשתות של חשבונות רשת וכו' וכו'. יעברו עוד כמה חודשים, מגיע עופר חדד ובונה את הלבנה הבאה מעל הסיפור הזה. הוא חושף בחדשות 12 שפלדשטיין, שנפל בסיווג ביטחוני, ושעבד באיזושהי קומבינה - חלק מהקומבינה לתשלום השכר שלו זו חברה שקשורה בקטאר, חברה אמריקאית, והיא שילמה את המשכורת שלו והוא עשה יח"צ לקטאר. ככה נחשף, זה בפברואר. מיד לאחר מכן בעצם נפתחת חקירה, קודם כל חקירת שב"כ, שעוברת לחקירת משטרה.
"אנחנו חושפים בשלב הזה את שם החברה הישראלית הנוספת שעבדה ועוד שלל דברים, כולל את העובדה שגם אותו קמפיין שדיברנו עליו נמשך לתוך המלחמה. ובעצם נוצרת תמונה באזור חודש מרץ שהיו שני קמפיינים ושתי דרכים של חדירה של הקטאר לישראל: אחת דרך חברת "פרספשן", השנייה דרך מיליארדר, לוביסט של קטאר בשם ג'יי פוטליק, שבעצם מייצר קמפיין השפעה על עיתונאים פה בישראל וקמפיינים נוספים כאן בארץ. ויש לציין, המשטרה לא מיהרה לחקור פה. אם לא רועי ינובסקי (מכאן 11) שמצליח להשיג הקלטה של גיל בירגר, אותו אדם שהיה כמו צינור כספי, מתוודה בפניו, גם אני לא חושב שהחקירה הייתה עוברת לשלב מואץ יותר".
"לא רצו להגיע לסביבת נתניהו. רצו לעצור בפלדשטיין"
לפני הפרסום אתה בכלל מבין את גודל הסיפור?
"ברגע שהצלחתי לאמת את זה, הבנתי שוואו. אני גם זוכר שהייתה לי שיחה עם מישהו במערכת, שלא הרבה כמובן ידעו לפני הפרסום, אבל אחד מהאנשים, והוא אמר לי: "תקשיב, זה או סיפור המאה או פלופ העשור". כאילו אין אמצע, זה לא משהו בינוני. לשמחתי הרבה היו כמה דברים שבעצם גרמו לי להבין שהכול נכון, הכול מוצלב".
היו עליך לחצים בשלב הזה? מישהו מבחוץ איים, שלח מכתב התראה, ביקש פגישה?
"שום דבר. שום דבר. הלחץ היחיד שהיה לי הוא נפשי שלי עם עצמי, לראות שאני על זה ושהכול מוצלב, מדויק ואני לא טועה ברבע מילה שאני אומר. אבל שום לחצים בשום שלב".
צריך להגיד שבהתחלה החשודים הכחישו את המגעים, ואז פתאום הגרסה מתפתחת, הופכת ל"כן היינו בקשרים עם קטאר אבל אין בזה שום דבר פלילי".
"מה זה בהתחלה? הם הכחישו את הדבר הזה עד לעומק פרוץ החקירה המשטרתית ב"קטארגייט" חודשים ארוכים. אחר כך, בשלב מסוים הם צריכים לתת תשובה למשטרה, לא לבר פלג העיתונאי. עורך דינו של יונתן אוריך, אם אני לא טועה זה היה בבית המשפט המחוזי במאי, אמר: "זה אולי עושה לא נעים בבטן". זאת אומרת, יש כבר הודאה מסוימת, יש כבר מה שנקרא מרחב הכחשה מסוים שבו הם נמצאים. ואני מעריך שבשבועות הקרובים אנחנו גם נדע לדעתי לאן הפרשה הזאת הולכת במישור הפלילי שלה. זה כבר היה אמור להיות מוכרע, הייתה מלחמה באמצע, אז אני מניח שזה יקרה בקרוב".
בשורה התחתונה, אוריך חוזר לפני חודש-חודשיים ללשכה. נתניהו לא נחקר אפילו עדיין. אתה מאוכזב?
"אני חושב שמערכת אכיפת החוק, ראינו את זה בפרשת ה"בילד" סביב יונתן אוריך, ובאופן כללי אנחנו רואים את זה גם ב"קטרגייט" - היא מתנהלת בצורה שהיא איטית להחריד. ואני אומר את זה משני הכיוונים, ניתן אולי דעה לא מספיק פופולרית, גם מהכיוון של החשודים. גם חשוד בפלילים צריך לדעת שאם יש מעליו עננה, היא צריכה להיות מוסרת תוך זמן מסוים. זאת אומרת, תחקרו, תבדקו. אגב, זה חלק מהדברים שגם השופט מזרחי אומר כל הזמן: "קחו כמה שאתם... תחקרו כמה שאתם רוצים, אבל תגיעו למסקנות". עכשיו, פרשת "קטרגייט" כמו שאמרתי, אנחנו בנובמבר 24' כבר חושפים את זה, מתחילים איזו בדיקה פנימית, מחכים עד פברואר ובפועל עד אפריל או עד מרץ לעוד חשיפות עיתונאיות כדי לחקור".
מה ההסבר לכך, שגם המשטרה נכבשה?
"אני חושב שאם אנחנו מסתכלים על זה בפרספקטיבה יותר רחבה, מחקירות נתניהו כן אי שם ב-2016, יש המון רתיעה להתקרב אל לשכת נתניהו, המון רתיעה לעמוד אחר כך בבית משפט עם החקירה. רואים את זה. אני גם שמעתי את זה מכל מיני מקורות שלי במשטרה. יש חשש מהדבר הזה. יחד עם זאת, אני גם באמת חושב שפרשת ה"בילד", אופן החקירה שלה והעובדה שדי מהרגע הראשון, ופרסמנו על זה בזמן אמת, לא רצו להגיע לסביבת נתניהו. רצו לעצור בפלדשטיין.
"יש גם את השב"כ שהיה צריך להעביר איזושהי חוות דעת ביטחונית כזאת או אחרת, שגם היא מועברת רק בתקופה האחרונה. אבל מעל הכול, בסוף מישהו צריך לקבל החלטה, וזה פרקליט מחוז, פרקליט מדינה והיועמ"שית. וזו הנקודה שבה אנחנו נמצאים כרגע. והיועמ"שית - שיש עליה קמפיין מהודק מאוד וברור לי שזה לא קל להיות בנעליים שלה - מה לעשות, זה התפקיד שלה. היא צריכה להכריע יחד עם שאר ראשי מערכת אכיפת החוק והמשטרה. אנחנו פשוט רואים לאורך שנים, גם לא רק היועמ"שית הנוכחית, גם היועמ"ש הקודם, כמה זמן לוקח להם להגיע להחלטות בדיוק בדברים האלה. ואגב, אם לו הממשלה הזאת הייתה רוצה רפורמה משפטית אמיתית כמו שהם אומרים, זה המקום - זה המקום לקבוע זמנים כמה חקירה לטפל בדברים האלה".
יש כמה ספיחים ושרשורים לחקירה הזו. אחד מהם הוא ראיון של עומרי אסנהיים בכאן 11 עם פלדשטיין, שמוביל לחקירת משטרה של צחי ברוורמן, ראש הסגל של נתניהו. בהחלטה שקיבלה חיזוק מהמחוזי, בית המשפט מורה לאסנהיים לספק למשטרה את כל חומרי הגלם של הריאיון - וההרגשה היא שהוא נותר לבד במאבק הזה. אני לא רואה פה תמיכה של עמיתים בתקשורת בו.
"אני אומנם לא הייתי בדיון בעליון, יצא לי להיות גם בשלום וגם במחוזי, ואני חושב שהחלטה הזאת בעייתית. מה בעצם מנסה בית המשפט לבוא ולומר עכשיו? שחשודים בפלילים לא יכולים להתראיין יותר בריאיונות לתקשורת - כי חשוד אם הוא אומר 'רגע, עוד ישתמשו בזה נגדי אחר כך כאילו באופן כזה שהמשטרה תבקש את חומר הגלם, לא את מה שפורסם'. אני עומד לצדו מהבחינה שאני לא חושב שהמשטרה פה עושה מעשה שהוא הוגן. אני חושב שהמשטרה עושה - אני לא רוצה לומר את הביטוי "מסע דיג" (פישיניג ד.ו.) - אבל היא אומרת "יאללה, תביא, תביא". הדבר הזה יפגע באמון בסיסי בינו לבין מרואיין".
אסנהיים ידע שהמסמך הודלף על ידי אלי פלדשטיין לבילד כי הצנזורה פסלה את המסמך. בהתכתבויות שחשף אבישי גרינצייג ב-i24news, אסנהיים מחמיא לו על המהלך הזה. שלושה ימים אחר כך אסנהיים מסייע לפלדשטיין למכור את הפרסום ל-ynet תוך הסתרת זהות "המקור" (פלדשטיין). היית מגדיר את ההתנהלות הזו כעיתונאית? זה המקרה שעליו צריך להפעיל כלים שנועדו להגן על עיתונות?
"אני לא הייתי נוהג באותה הדרך. יחד עם זאת, בית המשפט בהחלטותיו השונות כלל לא מתייחס לנושא. ומעבר לכך - אף פעם לא יהיה אירוע מושלם. מקרה שבו, יחסי המקור והעיתונאי הם בדיוק כפי שנכתב בספר. עלינו כעיתונאים להתייצב ולהגן על המקורות שלנו כמיטב יכולותינו. בנוגע להתייצבות של כלל העיתונאים לצדו של אסנהיים, לצערי במקרים רבים מדי - למשל אצל ספי עובדיה וחני בלוויס שגם כן הגיע לבית משפט - עיתונאים לא ידועים בעמידה סולידרית יחד אלא מקווים שהבעיה לא תגלגל לפתחם".
לוינסון? "כל אחד צריך להתפרנס"
ספיח נוסף של הפרשה הוא חיים לוינסון. אתה חושף ב"הארץ" בסוף 2025 שהוא, עד אז קולגה שלך בעיתון, קיבל לפחות 200 אלף שקל מחברת פרספשן של שרוליק איינהורן, ידידו. בהמשך, לוינסון מודה שעבד למען איינהורן אבל מכחיש כל קשר לקטאר וטען כי קיבל כספים עבור קמפיינים בבלקן. מערכת "הארץ" מזמנת אותו לבירור ומחליטה לפטרו. בהמשך הוא מסיים את עבודתו גם כמגיש בקשת 12. בכנות, התלבטת אם לפרסם?
"תשמע, יש סיפורים שאתה חוגג ורץ כמו "קטארגייט" ובוא נדבר על זה עכשיו עשרה פודקאסטים, ויש סיפורים שאני אומר: יש סיפור, הוא כתוב, הוא פורסם, אלה העובדות. אני כן יכול לומר לך שכן היה לנו ברור, לי ולעוד גורמים שהתעסקתי איתם סביב הנושא הזה בעיתון, שמפרסמים את זה ושזה צריך להתפרסם אצלנו, וכך עשינו. בדרך היה גם הליך פנים מערכתי שאמרתי להם "תשמעו, כאילו תעשו מה שאתם רוצים נכון, תגידו לי מתי אני יכול לפנות לתגובה". פניתי לתגובה ודיברנו. והייתה שיחה ודיברנו...".
הוא ביקש ממך לא לפרסם?
"לא. מעולם לא.הוא נתן תגובה ארוכה, אני חושב שהכנסנו די את כולה או את כולה לתוך הכתבה, והוא כותב שם את הדברים, הוא מדבר על תוכן שהוא עשה לבלקן כאיזושהי השלמת הכנסה במקביל לעבודתו".
פעמים קודמות בהקשרים האלה, גם כשהוא עמד בפני שאלות של העורכים שלו, הוא לא אמר תמיד את כל האמת. אתה מאמין לו?
"אני כרגע מקבל את העמדה שלו כי אין לי איזה משהו אח. אני מה שיש לי ואני יודע, אני מפרסם. כך עשיתי".
אתה חושב שהם ניסו להגיע לכתב "הארץ" בגלל הטייטל וההשפעה, או שזה באמת נבע מידידות נטו שלו עם איינהורן?
"אני לא יודע. אני מניח שזה דווקא יותר חברי".
מה אתה חושב על המהירות שבה הוא חזר לעבוד בתקשורת, אחרי חודש אחד בלבד, ללא שום תקופת צינון?
"ברגע שהסיפור בחוץ, אז כולם יודעים והכול על השולחן. וזו החלטה של כל אחד. מדובר בסיפור שהוא ציבורי תקשורתי, אבל אני מזכיר כן, יונתן אוריך חזר לעבוד. יש שורה של אנשים...".
כן, אבל אוריך אינו עיתונאי. מעיתונאי אתה מצפה לקוד אחר.
"כל אחד והדרך שלו ובן אדם בסוף צריך לעבוד ולהתפרנס ושכל אחד יהיה לו לבריאות".
אתם מדברים היום?
"לא, לא יצא לנו לדבר".
כמה חודשים אחרי, ב-2026, אתה מפרסם שגם אלון פינקס קיבל מאות אלפי שקלים מפוטליק, והוא פרסם ב"הארץ" מאמרים שחלקם תמכו בקמפיין לטובת קטאר. אני מזהה פה סוג של דפוס.
"אני מסכים שמהצד ככה זה נראה. אבל שוב אמרנו מקודם שני צירים - קמפיין זה, כן? כאן אנחנו מדברים על פוטליק, זה אירוע שהוא טיפה שונה. יש המון אנשים בישראל, גם עיתונאים וגם מהצד הליברלי, שמכירים את פוטליק עוד מכל מיני סיבובים. ואכן מדובר שם בסכום משמעותי. יש הבדל קטן בין הדברים: הוא, אלון פינקס, זומן להעיד במשטרה והדבר פורסם, אם אני לא טועה פורסם לראשונה בחדשות 13. ומיד לאחר מכן הוא הגיע לאיזושהי שיחה שם עם ההנהלה אצלנו ובעצם נפרדו דרכיהם. מה שאני כתבתי עליו ובין היתר ציינתי, זה שהסיבה שבגללה הוא עזב, כי הם הבינו שהיה לו התקשרות עסקית, הם לא ידעו בדיוק מה ומי, אבל עם פוטליק זה דבר שלא פורסם. זאת אומרת, אני פרסמתי את זה, והסיפור הזה גם כן כאילו נתפס כ"הארץ" וקולגות...".
ברור שזה לא רק "הארץ". ואני רוצה לקחת אותך דווקא למקרו באמת ותראה - לאורך כל הפרשה יש את הצד האפל של הירח שהוא באמת העיתונות שמתגלה במערומיה המביכים. עיתונאי אחרי עיתונאי מהבכירים שבהם קיבלו חומרים, לא לעסו אותם אפילו וירקו אותם על הציבור. ומה זה אומר עלינו?
"מי שהקפיד להראות את זה היה גרינצייג בשורה של חשיפות, בהתכתבויות ובשיחות דברים שעולים בעצם בחומרי החקירה כי הטלפונים נלקחים ונסרקים על ידי המשטרה. אז אנחנו רואים שם באמת כיצד לפלדשטיין הייתה קרקע פורייה לעשות עליה את הטריק הזה עם הכובעים של בעצם 'רגע, פעם אני לשכת ראש הממשלה, פעם אני גורם אמריקאי, פעם אני גורם בכיר'...
"לצערי, אני נורא קיוויתי שדווקא אחרי שאנחנו ראינו את המפעל נקניקיות הזה בשידור חי ב"בילד" ובטוויטר, שבמלחמה עם איראן אולי נהיה טיפה יותר צנועים. טיפה פחות נביא רק גורם זה ואומר ככה על כל מיני דברים במצרי הורמוז שכאילו לכל אחד יש פה מקור שיושב שם. דווקא הסיקור של המלחמה שהייתה עכשיו עם איראן בערוצי הטלוויזיה הראתה לי קו ישיר של אותו עניין שהיה לאורך כל המלחמה בעזה ועסקת החטופים. גורמים מדברים, יום אחד הם אומרים ככה, יום אחד הם אומרים אחרת. מי הם הגורמים? כל מיני תחפושות ומסכות שמשתמשים בהם, ובסוף מה זה נותן לציבור? מה נותן לציבור לדעת מה אומר גורם לגבי שיתוף המודיעין של ישראל עם ארצות הברית סביב הורמוז? חוץ מזה שלך היום יש כותרת לתת במהדורה ב-20:00 בערב "בלעדי", וואטאבר. אמא שלי שיושבת בבית זה מעניין אותה?".
צריך להגיד שגם טראמפ עושה שימוש, די בקלות, בעיתונות, בטח הישראלית.
"תראה. כשגורם, בין אם הוא נשיא ארצות הברית ובין אם הוא ראש המל"ל, מדבר בשמו ולציטוט - אוקיי, זה ריאיון, ולזכות טראמפ ייאמר שברוב המקרים הוא מדבר בשמו... בגלל זה אני אומר שיש הבדל בין השיחות טלפון שהוא עושה גם כשהוא תוקף את הרצוג באופן באמת חסר תקדים באמצע מלחמה עם התערבות מאוד בוטה בסוגיות הפנימיות של ישראל. זה דבר אחד. אבל להביא כל פעם בשם כל מיני מקורות כל מיני דברים שהם לא בדוקים, שהם רק על בסיס מקור אחד או על בסיס גורם אחד. באמת קיוויתי שהחשיפות של התקופה האחרונה יגדעו את המחלה הזאת. היית תמים".
"נוח להם לדבר על גיא פלג"
נלך אחורה ל-7 באוקטובר 23'. אתה יורד לעוטף עזה, רואה שם כמה שדות קטל, מתעד אותם, וניצל בעצמך מאש.
"כן, הרכב שלי ספג שלושה כדורים. יש לי פה על היד קעקוע עם ה-נ.צ. (נקודת ציון) של המקום שזה היה. אני כנראה הבן אדם היחיד בעולם שמקועקע אצלו כביש בין גבים ליכיני. אבל זו האמת. ניצלנו משם. שוב, אני לא יודע מי היה פוגע בנו, יכול להיות שהיו פוגעים או מפה או מפה, או מחבלים או שוטרים, אנחנו היינו באמצע במכונית אחת, מצאו כדורי M16 ובאחרת קלצ'ניקוב. הכול קצת לא מאוד ברור. אני כן יודע שהלכתי לדבר שנה אחרי עם אדם שהשתתף בקרב הזה, או ליתר דיוק ניהל את הקרב הזה. וכשסיפרתי לו איפה היינו ושלחתי לו וידאוים והכול די מתועד, אמר לי "אני לא מאמין שהיית שם". שנה אחרי לא היה לאף אחד מושג שהיה בני אדם בנקודה ששפכו אליה את כל האש משני הכיוונים. מדהים".
לימים, כמילואימניק, אתה מפרסם את החוויות שלך, ואתה מפרסם גם כתבות שנוגעות למלחמה בעזה. באחת מהן אתה חושף את המשך הירי המכוון ליד מתחמי סיוע שלוחמי צה"ל בעזה העידו כי הצבא יורה בכוונה לעבר פלסטינים לא חמושים בערך איפה שמחלקים סיוע הומניטרי. ואז, יש לך פרסום מאוד מעניין שנוגע לכוח 100 ולזה שחוקרי מצ"ח שהגיעו לעצור אותם ספגו איומים.
תעשה לי רגע סדר מבחינה עובדתית: מה אנחנו יודעים על שדה תימן או על האירוע ומה אנחנו לא יודעים? ועד כמה הצבא, להערכתך, או כוחות הביטחון, אפרופו מצ"ח, מנסים לטייח את הדבר הזה עוד היום?
"אני חושב שיש הבדל עצום בין מחדלי החקירה בתיק הזה שצועקים לשמיים, ובראשם שחרור החשוד הנאשם - סליחה, אותו עצור ביטחוני שנחשד בזה שהוא במשמרת חמאס - לבין המציאות העובדתית שכולנו דיווחנו עליה של כתב אישום שמוגש, ושמה יש פרטים ועליהם דיווחנו. אותו סיפור שעליו אנחנו מדברים שחשפנו ג'וש בריינר ואני, שנוגע למה שהיה שם בתוך שדה תימן במגורים או באזורים האלה, אנחנו עומדים מאחוריו. אני גם לא מכיר שהוא הוכחש.
"בזה שמפקד מצ"ח ובזה שהפרקליטה הצבאית הראשית, שאנשים שלהם עברו שם את מה שהם עברו, לא עמדו על הרגליים האחוריות להגן עליהם ולחקור את הדבר הזה. והמשך ישיר לזה - העשרות שפרצו לתוך בית ליד. אני אומר שבסוף היה פה רצון לא לחקור. הדבר הזה מגיע לדעתי מהזעם הציבורי שהתפרץ באותו יום, ואנשים פחדו. פחדו פרקליטים ופחדו שוטרים, וראינו את זה גם בביהמ"ש. אני ישבתי בדיונים הראשונים של המעצר, היה פחד.
"בשדה תימן ובמתקני מעצר אחרים של הצבא, יש עדויות רבות גם מגוף ראשון וגם מאנשים ששירתו שם על פגיעה בעצירים פלסטינים, עצירים עזתים. חלקם הם מחבלי נוחבה איומים ונוראים שאני לא מאחל להם דבר טוב - ההפך, אני מאחל להם שיירקבו פה בבתי הסוהר עד יום מותם. אבל חלקם הם גם עצורים מכל מיני סוגים. אני אישית כתבתי על אישה בת 80 ומשהו שנעצרה, קשה לי להאמין שהיא הייתה מחבלת, גם לא נטען, היא גם שוחררה. אני אגיד יותר מזה: אלפים שהיו בשדה תימן ובמתקני מעצר אחרים שוחררו. אז כאילו צריך להחליט מה הם - הם מחבלים? אם הם מחבלים למה משחררים אותם?".
בדיעבד, אחרי שהפצ"רית יפעת תומר ירושלמי הודחה, כתב האישום בוטל והאמון הציבורי התערער עוד יותר, היית מפרסם את הסרטון גם כיום?
"אני חושב שהסיפור נוח להם מאוד לבוא ולדבר על גיא פלג, כי מבחינתם קודם כל זה חדשות 12 וזה גיא פלג שחשף עשרות פרשות וכותרות על סביבת ראש הממשלה. ובוודאי שהייתי מפרסם. אני אבדוק למה ואם זה ערוך, ואם כן אסביר מדוע. הייתי עושה את העבודה שלי. אבל אני אפרסם, בוודאי אין שאלה.
"נוח להם לבוא לעיתונאים שמבקרים אותם ולהיכנס בהם. בוא, אמרתי מקודם על הסיפור הזה עם כוח 100, אני חושף אותו עם ג'וש בריינר, שהוא שותף שלי והחבר הכי טוב שלי, וזה מפתיע אותי שרק עכשיו אנחנו מדברים עליו בחלק הזה של הפודקאסט. אבל הבן אדם, שהוא חומת המגן העיתונאית מול איתמר בן גביר וניסיונות ההשתלטות שלו על המשטרה, עומד בהשמצות רבות גם ברשת, גם בחיים האמיתיים.
"אנחנו בתוך עשור שבו התערערו, או ליתר דיוק נתניהו ואנשיו ערערו את רוב היסודות של הדברים שאנחנו הכרנו פה במדינה הזאת. זה התחיל במשטרה, אחר כך באופן שיטתי את בפרקליטות, ובעת הזו אנחנו קודם כל על בג"ץ ובית המשפט. והדבר הזה קורה בכוונת מכוון. ואני מוכרח לומר שב-2018, כשהייתי כתב נורא נורא נורא צעיר והלכתי להפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה, הפגנות מתחת לבית של מנדלבליט, ואני זוכר את עצמי עומד שם ומסקר, ושומע כל מיני דברים על מה נתניהו יעשה ומה ממשלה תעשה ומה יקרה בגלל... ואמרתי "טוב, בסדר, אז הם אמרו. אוקיי, מפגין על במה אמר". הרבה מהדברים שנאמרו בכיכר גורן ב-2016 קרו וקורים. כן, לפעמים צריך להקשיב למי שמדבר".
אפרופו הפגנות. איזה ציון היית נותן לתקשורת בסיקור ההפגנות נגד המלחמה באיראן?
" קודם כל נתחיל מהדבר הבסיסי - ברוב ההפגנות האלה לא היו עיתונאים. היו עיתון "הארץ" והמון כלי תקשורת זרים, המון. כמעט כל עיתונאי זר שמוצב פה או צוות הצילום שלו היו בהפגנות האלה, גם כשמדובר היה בהפגנות של 20 עד 50 אנשים. התקשורת כן הגיעה בהפגנה האחרונה דווקא זו שהתירו, בעקבות הבג"ץ שהיה בנושא. להגיע זה בסיס לכל עיתונאי וזה בסיס בטח בהפגנות ובאירועים של הפרות סדר מה שנקרא שיוצאים משליטה - אם לא תהיה שם בשטח, אם לא תראה בעיניים אתה לא תדע. ואז תלך ותגיד "אה, המשטרה אומרת זה, אוקיי אז בוא נאזן נכתוב עימותים".
יש עניין בסיסי יותר, והוא שאלת החוקיות של ההחלטה להגדיר הפגנה כבלתי חוקית. זאת אומרת, מראש הפגנות מוגדרות כבלתי חוקיות ואז כביכול המשטרה מותר לעשות הכול, זה גם נושא שלא מספיק מדובר.
"לאורך המון שנים, המון, למשטרה יש בעיה עם הפגנות נגד מלחמה. סבבה? זה אנחנו רואים באופן מפורש, גם כשזה היה רק 50 איש מול מצודת זאב בתל אביב. הם הרבה יותר אגרסיביים כלפיהם. ראינו את זה גם במהלך המלחמה בעזה בהפגנות שקשורות לסיוע הומניטרי לעזה וכו', הרבה יותר אגרסיביים, באים לפרק מה שנקרא. לא תמיד אתה רואה את זה בכל שאר הפגנות, לפעמים לוקח להם עוד איזה קצת זמן להיפתח מה שנקרא.
"אני חושב שבכלל באופן כללי לא שאלו בתקשורת את השאלה המאוד בסיסית: פיקוד העורף, אוקיי? גוף של הצבא, לא גוף דמוקרטי במיוחד - הוא יקבע כמה אנשים יבואו להפגין נגד מלחמה של הצבא? יש פה איזושהי בעייתיות מאוד מאוד מאוד גדולה בדבר הזה, וכלי התקשורת האלה נוח בעיקר להתעסק בזה שבג"ץ פתח במיוחד בשבת ובירידה למקלט. לא התעסקו בשאלה הגדולה הזאת של האם גוף צבאי יכול בכלל לדבר בסוגיות חוקתיות. ואני מזכיר שבדיון האחרון גילינו פערים משמעותיים מאוד בין עמדת הפרקליטות, פרקליטות המדינה שייצגה את המדינה, לבין עמדת המשטרה ופיקוד העורף שהתנגדו לעמדה שהוצגה לבית המשפט, כי הם לא יודעים לאזן. בשביל זה יש גוף כמו פרקליטות. ה קל להתעסק ב-18 עצורים ובאמת איזה צלם מבוגר שנופל. זה אייטם חשוב, אבל לא התעסקו בסוגיית הליבה - בעובדה שניסו לעצור פה הפגנות ולפגוע בחופש ביטוי".
חודשים ספורים אחרי תחילת המלחמה בעזה, הממשלה מטילה חרם על "הארץ". באחת, כל מנכ"לי משרדים מבטלים את המינויים, והחרם חודר גם לצמרת המשטרה, צמרת צה"ל וכן הלאה. במקביל, נאסר על בכירים במערכות הללו לקיים עם עיתונאים שלכם שיחות רקע. עד כמה זה פוגע בך ביכולת שלך לקבל מידע?
"לגבי החרם, שמע, לא רוצים לקרוא? שלא יקראו. לא רוצים לדעת את האמת? רוצים לעצום עיניים? שיעשו את זה, אין בעיה. אני לא בקיא במספרי המנויים שלנו והדברים האלה, זה גם בדרך כלל לא מעניין אותי. אני כן יודע לומר לך שאם הם חושבים שימנעו שיחות רקע מעיתונאים של "הארץ" אז לא ידברו איתנו, הם מבולבלים, הם פשוט לא יודעים איך זה עובד. ולכן אני חושב שכמו בהרבה מאוד דברים, כמו שאמרנו מקודם בהקשר של גיא פלג לצורך העניין - אז הם מבטלים את המנויים למשרדים הממשלתיים. סבבה. זה רק יעשה אותנו עיתון יותר טוב ואת העיתונות שלנו הרבה יותר טובה, ושלא יקראו. שלא יקראו".