פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אני לא חושבת ששמאלן זה כינוי גנאי"

      נורית קנטי לא שוכחת איך כעיתונאית צעירה ברשות השידור נהגו גברים לשלוח לעברה יד פולשנית. היום, אחרי שבע שנים כעורכת "מה בוער" בגל"צ, עם כאלה דברים היא כבר לא צריכה להתמודד. רק עם זוטות כמו ביקורת מימין והאיומים לקצר את התכנית או לסגור את התחנה. ראיון

      נורית קנטי (ראובן קסטרו)
      "אני יודעת שיש לנו גם הרבה מאזינים ימנים". נורית קנטי (צילום: ראובן קסטרו)

      כסאו של העורך, מתוקף תפקידו, ממוקם מאחורי הקלעים. בעוד המגישים, הכתבים והפרשנים נמצאים בפרונט, האנשים שמושכים בחוטים שלהם ומחליטים על מה ואיך הם ידברו - נסתרים בדרך כלל מהעין הציבורית והם נאלצים בדרך כלל להסתפק בצניעות בציון השם שלהם ברשימת הקרדיטים בסוף התכנית או בפינת אחד מעמודי העיתון. עורכת "מה בוער" בגלי צה"ל, נורית קנטי, שונה בנוף הזה מעמיתיה. עם פינת פובליציסטיקה קבועה בתכנית וביקורים תכופים באולפני טלוויזיה ובמות פאנלים, אפשר לומר שהיא זוכה לחשיפה נאה. אבל גם היא עצמה לא ציפתה לכמות החשיפה שכפו עליה שרשרת המשברים של החודש האחרון.

      בקצרה: זה התחיל כשרזי ברקאי עורר סערה לאחר שאמר בשידור שאין הבדל בין כאבן של אמהות שכולות משני הצדדים, אמירה שהובילה את המפכ"ל להתייחס בעצמו לסוגיה. קנטי, שצייצה בטוויטר תגובה עוקצנית לדברי המפכ"ל, זכתה לקיתונות של רותחין מאראל סג"ל שאמר בתכניתו בגלי ישראל "השתן עלה לה לראש, יוצא לה מהעיניים ומהאוזניים", כל זאת כאשר ברקע: המחשבה (שלא יצאה לפועל) לקצר את "מה בוער" בשעה לטובת הענקת תכנית לאותו סג"ל עצמו. מה בוער? האדמה בערה.

      "הופתעתי מהתגובה שלו, אם כי במובן מסוים גם לא הופתעתי", אומרת קנטי בראיון לוואלה! ברנז'ה. "זו בסך הכל הייתה פרובוקציה - שהייתה דבר והיפוכו - מצד אני אני בסך הכל עורכת של תכנית, מצד שני הוא מצא לנכון להקדיש לי די הרבה זמן. זה אולי המקום להגיד, ואני בטוחה שהוא גם יחווה את זה בגלי צה"ל, שעורך של תכנית היא פונקציה שיש לה הרבה השפעה על מה שיוצא החוצה והוא חייב להיות אדם עם עמדות ודעות, עם ביקורתיות ועם אומץ, ואם אני גורמת לאנשים להגיב - זה דבר טוב".

      מה יהיה כשתיפגשו לראשונה במסדרון התחנה?

      "אני בטוחה שזו תהיה פגישה ידידותית וחברית. אני מסתובבת בגלי צה"ל כבר שבע שנים, זו תחנה שרוב האנשים בה צמחו בו ומרגישים בה בבית מיום היוולדם בתקשורת, אני הגעתי לשם אמנם עם ניסיון בתקשורת אבל יחסית כנטע זר. קיבלו אותי מאוד יפה ונתנו לי זמן להתרגל לרוח המקום ואני משתדלת לעשות את אותו הדבר עם כל אדם חדש בתחנה. אני בטוחה שעם סג"ל זו תהיה פגישה לבבית. בניגוד לרושם שהוא רצה ליצור באותה התכנית - מעולם לא התנגדתי לבואו ואני גם עכשיו לא מתנגדת לבואו".

      רזי ברקאי (ראובן קסטרו)
      "אני לא חושבת ששמאלן זה כינוי גנאי". רזי ברקאי (צילום: ראובן קסטרו)

      "לפחות פעם ביום אני שואלת את עצמי האם אני אגיע לפנסיה בענף"

      הרעיון של לקצר את "מה בוער". תארי לי איך הרגשת בימים האלו.

      "אלה היו ימים סוערים ומסעירים וגם קצת לא נעימים, אבל זה מאחורינו עכשיו ואנחנו ממשיכים הלאה. האם חששתי באותם ימים מהרעיון עצמו לקצר את התכנית? פחות חשבתי על המובנים המעשיים של הדברים, ויותר על הבלגן שסער סביבנו. כמובן שאני שמחה שנשארנו תכנית של שעתיים".

      שרדתם את זה, והנה כבר השבוע אומר הרמטכ"ל בדיון סגור בוועדת החוץ והביטחון ש"לא ייתכן שתהיה תחנה צבאית שמשדרת מחלוקות בחברה הישראלית, זה לא יכול להימשך". הוא לא איש הציבור הראשון או והעשירי שקורא לסגור את התחנה. מתרגלים לזה, לקריאות לסגור את מקום העבודה שלך?

      "זה תמיד עצוב לי באותה מידה, גם כמי שעובדת בתחנה וגם כאזרחית ועיתונאית שיודעת להעריך את התרומה שלה לשיח הציבורי מאז הקמתה ועד היום. אי אפשר להיות קהה-חושים לדבר כזה. ובכל זאת, אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו לא שואל את עצמו 'האם מחר יהיה לי מקום עבודה'. כמו כל עיתונאי, בטח בן גילי, לפחות פעם ביום אני שואלת את עצמי האם אני אגיע לפנסיה בענף. אני לא מרגישה איזה חוסר יציבות שהוא שונה ממה שמרגישים האנשים שעובדים בגלובס למשל או כלי תקשורת אחרים. יש בעיות אובייקטיביות בשוק התקשורת וחוסר יציבות מובנה בענף".

      נכון ולא נכון, כי בעוד כלי תקשורת אחרים נתונים לאיום שהוא כלכלי בעיקרו, בגלי צה"ל זה לא המצב, היא נתונה לחלוטין לחסדי השלטון. אמירה חריפה כמו של הרמטכ"ל לא נשמע מאף איש ציבור על אף כלי תקשורת אחר.

      "אני לא מתכוונת להתייחס לאמירה של הרמטכ"ל, רק אזכיר שבאמירה שלו הייתה התייחסות גם לנושא הכלכלי ושזה בסופו של דבר הנושא העיקרי שמניע את כל מי שמחזיק בצורה כזו או אחרת בכלי תקשורת. אפשר לחזור לקלישאה שמאז ומתמיד נאמרת על ידי על מפקדי גלי צה"ל לדורותיהם - ברור שבשנת 2016 אף אחד לא היה חושב להקים תחנת רדיו צבאית, אבל גלי צה"ל היא כבר עובדה קיימת".

      אראל סגל (יח"צ , נדב כהן יונתן)
      "מעולם לא התנגדתי לבואו". אראל סג"ל (צילום: נדב כהן יונתן)

      אימרו לנו מאזינים יקרים - מי הוא עוכר ישראל?

      השבוע התפרסם מדד ייצוג הערבים בתקשורת של "העין השביעית", והתוצאות כלפי גלי צה"ל - אמביוולנטיות. מצד אחד "מה בוער" עם שיעור המרואיינים הערבים הגבוה ביותר מבין תכנית האקטואליה ברדיו, ומצד שני "נכון להבוקר" בעריכת אפי טריגר עם השיעור הנמוך ביותר שנמצא. "מאוד נוח לשפוט אותנו, כי זה השיח הציבורי היום - רק לפי ימין ושמאל ומי פטריוט ומי לא פטריוט, ואנחנו נשפטים בידי המאזינים והמבקרים בעיקר בעיניים האלה", אומרת קנטי בתגובה.

      אני למד מהתוצאות שזה לא גוף התקשורת אחראי לחוסר ייצוג של ערבים, כאשר יש כזה - אלא ספציפית אתם, עורכי התכניות.

      "אני משקיעה הרבה מאוד מאמץ ומחשבה בלתת במה ולתת למאזינים שלי את מה שהם לא שומעים במקומות אחרים. בין השאר זה אומר לתת ייצוג לעשרים אחוז מאזרחי המדינה שווי הזכויות שחיים כאן. אני יודעת שיש לנו הרבה מאזינים ערבים ומיעוטים אחרים, וחשוב לי שהם ירגישו מיוצגים בתכנית".

      את חושבת שאתם אהודים על הימין?

      "אני יודעת שיש לנו גם הרבה מאזינים ימנים ואני חושבת שגם הם צריכים לשמוע גם את עצמם בתכנית. אולי הם היו רוצים לדעת שרזי מצביע 'הבית היהודי' כדי לקבל את התכנית לגמרי, אבל מצטערת, אני לא חושבת שזה מה שהוא מצביע. קראתי בראיון שעשית עם אבי בניהו שחגי סגל אמר לו 'לא נוותר על זכותנו לתקוף את התחנה' ואני חושבת שאף אחד לא יוותר על זכותו לתקוף כלי תקשורת שמשדר בניגוד לדעותיו. מה שאנחנו מנסים לעשות בוקר בוקר במערכת התכנית, ואני מניחה שזה נכון גם לגבי שאר העיתונאים בתחנה, זה להיות הוגנים והגונים".

      את נפגעת שקוראים לך ולרזי שמאלנים? כשאומרים שהתכנית שמאלנית?

      "זה לא פוגע בי, אני לא חושבת ששמאלן זה כינוי גנאי. אני חושבת שאף אחד מהאנשים שהעבירו ביקורת עלי ועל רזי אי פעם לא ישבו איתנו ושמעו מה הן דעותינו. אני ממש לא אוהבת את השיוך הזה - שאם אתה אומר דברים מסוימים אז אתה בהכרח עוכר ישראל, אם אתה לא חושב כמונו אז אתה אנטי ציוני ולא פטריוט והניכוס הזה של הציונות לצד אחד במפה הפוליטית מאוד מפריע לי ומטריד אותי. אני חושבת שבכל מעשי תמיד הייתי בצד הציוני של המפה, ותרומתי למדינה, גם בשירות הצבאי וגם לאחריו, לא נופלת מזו של המבקרים אותי במקרה הזה".

      רזי ברקאי 14.2.2016 (יח"צ)
      "התגובות? זה מעיד משהו על המעמד של רזי ברקאי בציבור ובתקשורת. באולפן (צילום: גלי צה"ל)

      נשים לא זורמות, לא מה שחשבתם

      יאמרו המבקרים מימין שהנה - מפקד התחנה ירון דקל עושה שינויים פרסונליים בתחנה ובין היתר נותן תכנית לכוכב ערוץ 20, זו אינדיקציה לכך שהוא מצא לנכון לאזן אתכם.

      "אני לא חושבת שהשינויים נעשים כדי לאזן אותנו, אני חושבת שגוף תקשורת ציבורי צריך להציג מגוון דעות. אני בהחלט חושבת שיש מקום למגוון דעות וקולות בתחנה, היא צריכה לתת שירות לציבור מאוד נרחב וזה בהחלט נכון לגוון".

      איפה חסר גיוון?

      "אני משקיעה מאמץ בלהגדיל את מספר הנשים המרואיינות בתכנית. אם כבר מדברים על גיוון תקשורתי אז צריך לרדת מהשיח הזה של שמאל ימין, שנורא השתלט על השיח הציבורי בשנים האחרונות. אנחנו שוכחים שיש כאן כל מיני סוגי אזרחים ושלא כל נושא הוא נושא פוליטי. לנסות להביא נשים כמרואיינות מומחיות ולא רק כאמהות לילדים מפוחדים בימים קשים בטחונית - זה מאמץ שאני עושה במודע".

      ומנגד - בעצמך אמרת לאחרונה בפאנל בנושא שכעורכת, למדת על בשרך שקשה להביא נשים להתראיין בתקשורת. את לוקחת את האשמה עלייך? ואני מתכוון גם כעורכת וגם כאישה.

      "הרבה פעמים אמרתי את זה שנשים הרבה פחות 'זורמות', במרכאות, על לבוא לתקשורת ולהתראיין. בטח שבטלוויזיה כי שם צריך להתלבש ולעשות פן ולהגיע לאולפן או למצוא סידור לילד. לפחות פעמיים בשבוע אני או המפיקות נתקלות בנשים מקצועיות וחכמות שחשוב לנו לשמוע את מה שיש להן להגיד, אבל הן לא אוהבות להתראיין או שיש להן פחד קהל. המון פעמים פנינו לנשים, מומחיות מהשורה הראשונה בתחומן, והן מסרבות בנימוק של 'זה לא בדיוק-בדיוק נושא המומחיות שלי'. הרי רדיו, עם כל הכבוד לנו, זה מדיום די שטחי ובטוח שנשים כמוהן יכולות לענות היטב לשאלות שאנחנו נשאל. אני חושבת שגם הנשים נושאות באחריות להיעדר המקום שלהן בתקשורת כי הן לא רואות בזה שליחות כמו שאני רואה שליחות בלהביא אותן. גם יש מערכות תקשורת שאני רואה שממש לא אכפת להן, והן ממש לא עושות את המאמץ בנושא".

      השר לביטחון פנים גלעד ארדן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשייך בטקס חילופי מפקד מג"ב (ניב אהרונסון)
      "הרדיו מייצר דיונים ציבוריים גם בדרגות הכי גבוהות במדינה". מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך (צילום: ניב אהרונסון)

      אחת מתוך אחת: "אני לא החרשתי, ונפגעתי מזה קשה"

      התבשרנו לאחרונה על שני כלי תקשורת שנאלצו להשעות עובדים בגלל תלונות של נשים נגדם, האחד בערוץ 10 והשני אצלכם בגלי צה"ל. המקרים לא ממש דומים אבל שניהם התאפיינו בתגובה מהירה ונחרצת של מקומות העבודה, בלי איזה ניסיון לגונן או לטייח מהסוג שהיינו רואים פעם. עברנו תהליך?

      "אני חושבת שכן. עברנו תהליך של הבנה עמוקה בהרבה מקומות עבודה שצריך לאפשר לאישה סביבה בטוחה ונעימה לעבודה. בתחילת דרכי בתקשורת לפני 15 שנה (בעת שהייתה עיתונאית ברשות השידור, ד.א.) מעט מאוד אנשים אמרו לי שלום בלי לשלוח יד או להעיר הערה פוגענית. היום האנשים האלו כבר לא שם ואני בטוחה שגם האוווירה השתנתה. עם זאת, כמעט כל ההטרדות המיניות שעברתי בחיים היו בתקשורת, וחלקן היו מאוד לא נעימות".

      את עדיין נתקלת בזה?

      "אולי בגלל שמעמדי עלה ואולי בגלל שהתבגרתי, אבל לא - זה כבר לא קורה. בטח לא עם עמיתי הקבועים בעבודה. גם בתוך השכבה הצעירה של גלי צה"ל, החיילים והחיילות, אני רואה יחס מאוד מכבד בינם לבין עצמם. אם מישהי מרגישה עם משהו לא נעים - אז היא הולכת ואומרת. אני בתור עובדת צעירה לא החרשתי ונפגעתי מזה, נפגעתי מזה קשה. אני לא חושבת שהיום אם מישהי לא תחריש אז היא תיפגע, בטח לא בגלי צה"ל. אין ספק שהתקשורת והחברה עוברים תהליך. אנשים מטרידנים תמיד יהיו, אבל התהליך הזה גרם להבנה שאי אפשר להגן על טאלנטים בגלל שהם טאלנטים, ואפילו להיפך - הטאלנט הוא דמות שצריכה להוות דוגמא. להגיד שהתהליך הושלם? ממש לא. תא העיתונאיות ספג בזמנו הרבה ביקורת על מה שהן עשו (פרסום בתקשורת של העדויות שנאספו על ידן נגד עמנואל רוזן, ד.א.), ובסופו של דבר הן עשו דבר גדול. הן פתחו את הפתח לטיפול מוסרי וחברתי שלא תמיד מגיע לרמה הפלילית, ולפעמים הוא אפילו חשוב יותר".

      וברמה המקומית, הופתעת כשעלו התלונות נגד עיתונאי בגלי צה"ל? למען ההגינות, נציין שלא נמצא בסיס לטענות ושהוא חזר לעבוד.

      "אני לא רוצה להיכנס לזה, כי לא הייתי שם כשזה קרה אז אין לי הרבה איך להתייחס. כן - הופתעתי. אני מאמינה שאין מקום חף מהטרדות מיניות, לא בתקשורת ולא מחוץ לה. השאלה היא איך מטפלים ואיזה מסר המעסיק מעביר למתלוננות ולמטרידים. יש מקרים שהם חוסר הבנה של סיטואציה, ואני לא חושבת שצריך לחסל חיים אישיים או מקצועיים של אדם כי מישהי הרגישה לא נוח בסביבתו - יחד עם זאת צריך להיות עם היד על הדופק וצריך לחזק מתלוננות להגיד אם הן מרגישות לא בנוח. אני, חוויתי על בשרי בדיוק את ההיפך, לא בגלי צה"ל, ובתור עיתונאית מאוד צעירה ומאוד מאוד פגיעה. אני מדברת על זה היום, יותר מ-15 שנים אחרי, ועולות לי דמעות".

      ומה היה קורה לו היית חווה את זה היום?

      "האווירה הציבורית היום היא ברוב המקרים כזו שלא מאפשרת יחס כזה למתלוננת, ויחס סלחני למטריד".

      מעבר גל"צ ללוד (אבי כהן)
      "אני לא חושבת שהשינויים נעשים כדי לאזן אותנו". מפקד גל"צ ירון דקל (צילום: אבי כהן)

      מתי מנתקים למאזין את השיחה?

      אני מניח שתלונות ממאזינים זה עניין רווח. מה הנושא שחוזר על עצמו?

      "בעיקר תלונות מימין על נושאים פוליטיים, ולמה רזי אמר משהו בצורה כזו או אחרת, ולמה אין איזון. הרבה פעמים הן מגיעות באמצע השידור ובהמשך הליין-אפ יש איזון שנותן מענה לתלונה. אנשים לא מספיק סבלניים, הם מתקשרים לשידור ואני או המפיקות עונות להם 'הנה, רק תאזין להמשך התכנית', לפעמים זה מספק אותם ולפעמים לא".

      תני לי הצצה לאיך זה עובד, בפועל. בסוף כל תכנית אתם עושים סיכום של התלונות, יש הפקת לקחים?

      "יש שלוש צורות של פניות - טלפון לקונטרול בשידור, ואז אנחנו נותנים מענה מיידי. הרבה פעמים זה אנשים שרק צועקים או מקללים ומחזיקים אותנו על הקו ואז אנחנו נאלצות לסיים את השיחה, אבל אנחנו תמיד מציעות לכתוב לנו אימייל כדי שנוכל להשיב בצורה יעילה. יש פניות לממונה על פניות הציבור של התחנה ערן אלייקים, הוא תמיד עונה לאחד בדיקה רצינית, מאזין לשידור ושואל אותי מה היה ומבקש את התייחסותי ומשיב לפונים אליו. אני משתדלת להשיב לכל הפניות הישירות אלינו, גם החיוביות וגם השלילית, למעט אלה הארסיות שנועדו להשתלח ומהן אני משתדלת להתעלם".

      זה לא היה שבוע מדהים להיות עיתונאי ברדיו; פורסם סקר שמצא שהציבור מאמין לכם פחות מאשר לעיתונאי הטלוויזיה. זה לא תמיד היה ככה - למה זה קרה?

      "אני חייבת להגיד שהסקר הזה קצת ביאס אותי כי במשך שנים ארוכות, עוד בתקופה שהייתי ברשת ב', היו עושים את הסקרים האלה ותמיד עיתונאי הרדיו יצאו הכי אמינים. אני חושבת שחלק ממה שקרה זה שהחשיבות של אלמנט הפרסום והפרסונה והסלבריטאיות מאוד עלתה בקרב הציבור. נהיינו חברה שמעריכה יותר אנשים מפורסמים, וזה חלק מהתהליך".

      "שים לב מה קרה לאחר האמירה של רזי של השכול (במהלך ראיון עם השר לביטחון הפנים גלעד ארדן אמר ברקאי ש"מבחינת הרגשות של אמהות שכולות, אני חושב שאין הבדל", ד.א.), נוצר מזה שיח ציבורי מאוד גדול. כל כך הרבה אנשים הגיבו לזה - יושב שדרן, שואל שאלה, אומר משפט אחד. אני יכולה להבין שזה מעורר סערה, אבל במשך שבועיים או שלושה הדיון סביב השאלה הזו ממשיך להתנהל והמפכ"ל ושר הבטחון בכבודם ובעצמם מרגישים צורך להגיב ולהתייחס לזה. אז שלא יגידו לי שכוחו של הרדיו אינו במותניו - הרדיו חי ובועט ומייצר דיונים ציבוריים גם בדרגות הכי גבוהות במדינה. אותי, ההתייחסות שלהם מילאה גאווה וזה מעיד משהו על המעמד של רזי ברקאי בציבור ובתקשורת והמעמד של התכנית שאני שותפה לה".

      יש לי רושם שבוער בך משהו להיות גם בפרונט. אני צודק?

      "כשהציעו לי לערוך את רזי לא האמנתי שאני אשרוד כל כך הרבה מאחורי הקלעים. אבל אני גם רואה את ההשפעה במהלך היום, אני רואה את הליין-אפ שלי בתכניות של שש בערב, אין יום שבו אנחנו לא מקבלים טלפונים מתכניות טלוויזיה שרוצות עזרה בהשגת המרואיינים, משתמשים בקטעים מתוך התכנית במהדורות המרכזיות, והיו כמה וכמה פעמים התייחסויות לנושאים שאני מעלה בפינה 'דבר העורכת'. הרבה מתחומי העניין שלי ומה שחשוב לי להגיד בא בסופו של דבר לידי ביטוי בתכנית. הדבר שהכי משמח ומתגמל ומשאיר אותי בתפקיד הזה זו ההבנה של כמה השפעה יש לעורך".