הדחת ביסמוט מסמנת רשמית: תם עידן ב"ישראל היום", ובישראל בכלל

כבר זמן רב שטיימינג לא סיפר סיפור טוב כל כך: השבוע נפתח בידיעה המסורתית על נתוני סקר החשיפה TGI לכלי התקשורת בישראל. הסקר מצא כי "ישראל היום" שומר על מקומו כעיתון הנפוץ במדינה ואף עלה באופן משמעותי השנה בשיעורי החשיפה שלו ביחס למתחריו. הדיווח השני, שהתפרסם בוואלה! ברנז'ה כשעה אחר כך, היה קצר, תמציתי ומהדהד: "בועז ביסמוט, עורך ישראל היום, פוטר מתפקידו". לכאורה, מדובר בשני עניינים סותרים: מדוע להיפרד מעורך, שעל פי סקרי החשיפה דווקא מחזק את "ישראל היום"? למה להראות את הדלת למי שאחראי להגברת התפוצה? התשובה, אגב, כלל לא מגיעה מעולמות הברנז'ה. אלא מעולמות הפוליטיקה. ורק משם.

על פי הערכות בעולם התקשורת, המגעים שלא הבשילו לעסקת טיעון בין נתניהו לבין היועץ המשפטי לממשלה, הם אלה שנתנו את הבוסטר להבנה שחלחלה ממילא כבר זמן רב בקרב הבעלים של העיתון, הד"ר מרים אדלסון - נתניהו לא ישוב. אם נדמה היה, למישהו, מתישהו, שנתניהו יצליח לסכם עם היועץ היוצא מנדלבליט על עסקה ללא קלון, שתאפשר לו להרכיב קואליציה ולחזור לבלפור, הרי שבימים האחרונים, התברר שאפסו לכך הסיכויים. גם הבעלים של "ישראל היום" קוראת עיתונים. וההבנה הזו תורגמה בתוך שבועות להחלטה אופרטיבית, שלפיה לעיתון דרוש קו-מערכתי חדש, וראש חדש.

למרות שהכתובת הייתה על הקיר - עובדת עזיבתו של ביסמוט, האיש החזק במערכת "ישראל היום", ידידם האישי של שלדון ומרים אדלסון, מי שתמונותיו, פגישותיו ומינגלינגיו נפרשים לאורכו ולרוחבו של העיתון בחיוך רחב - הכתה רבים במערכת בתדהמה. בשיחה עם וואלה! ברנז'ה אמר גורם עיתונאי וותיק: "אני מופתע מהצעד. ביסמוט הרי היה ביחסים מעולים עם מירי אדלסון". עם זאת, אותו גורם תהה האם ביסמוט נפרד מתפקידו בשל סיבה הפוכה - חוסר תמיכה מספקת בנתניהו, ומציג כדוגמא את הדברים הקצרים (והמפתיעים) שאמר ב"אולפן שישי" האחרון בהקשר לשופטת לשעבר אתי כרייף, ומהם דווקא השתמעה תמיכה של ביסמוט במערכת המשפט, וביקורת כלפי כרייף שנעזרת ביועץ התקשורת של בנימין נתניהו, עופר גולן, ושבמערכת הפוליטית מעריכים שפניה אל הליכוד למחנה נתניהו.

הסבר נוסף שניתן לתת להתבטאות המשונה של ביסמוט בחדשות 12 הוא שעורך העיתון, שללא ספק חושים מחודדים יש לו, הבין היטב שסר חינו של נתניהו אצל הד"ר אדלסון, והחליט למתן את התמיכה האוטומטית שהוא משמיע באולפן כלפי ראש הממשלה לשעבר. קשה לדעת.

ב"ישראל היום" סירבו להגיב רשמית לדברים. גורם בכיר בעיתון אמר לוואלה! ברנז'ה כי "בניגוד לפרסומים המרושעים, בועז ביסמוט לא פוטר אלא החליט לעזוב את תפקידו בשל תחושת מיצוי, הידיעות על שינוי הקו המערכתי לכיוון כזה או אחר מצוצות מהאצבע ומשקפות אולי מאווי לב של כלי תקשורת מתחרים. "ישראל היום" ימשיך להוביל את התקשורת הישראלית עם מספר הקוראים הגדול ביותר ועם קו אידאולוגי לאומי ופטריוטי ולא עם קו אישי".

עזיבתו של ביסמוט חושפת יותר מהכול עד כמה מושרש החשש מפני נתניהו בתקשורת הישראלית, ועד כמה התקשו ומתקשים במערכות השונות להיגמל מאחיזתו בה. כעת, למעלה מחצי שנה לאחר הקמת הממשלה החדשה, לאחר העברת התקציב, ולאחר שנסגר חלון ההזדמנויות להסדר טיעון מול היועץ מנדלבליט - הז'יטונים מתחילים ליפול: אפשר לראות את זה בשורת המהלכים בגל"צ המפוחדת - עם סיום תפקידם של אמיר איבגי ראש מחלקת החדשות, ישי שנרב מגיש "נכון להבוקר" וכמובן - קיצור תוכניתו של יעקב ברדוגו. אפשר לזהות את זה בביקורת הפוליטית שמופנית ב"מקור ראשון" (כבר לא ברמז) כלפי נתניהו. אפשר לראות את זה בשינוי הרכב מועצת הרשות השנייה והדחת היו"ר יוליה שמאלוב-ברקוביץ שנטען (והיא הכחישה בריאיון לפודקאסט "תיקטוק") שהיא מקורבת מאוד לנתניהו. אפשר לזהות את זה אפילו במינון מספר הופעותיו של אבישי בן-חיים על מסך חדשות 13, ובמסדרונות של יותר ויותר כלי תקשורת בישראל, שאליהם הוכנסו בכוח פוליטי אנשי נתניהו, והעובדים בהם מרגישים, שכסאותיהם מתחילים להתנדנד.

עזיבתו של ביסמוט מגיעה בעיתוי כמעט סמלי - שנה חלפה מאז הלך לעולמו מייסד העיתון, המיליארדר היהודי שלדון אדלסון. וגם כאן צריך לשאול - האם שינוי הקו המערכתי של העיתון ובחירת עורך חדש קשורים למותו של אדלסון והדומיננטיות של רעייתו מרים שלא נחשבת לאוהדת הנתניהוז - או בכלל למהפך הפוליטי בישראל? ושאלה נוספת - האם השינוי עשוי להיות עמוק עוד יותר? לחינמון "ישראל היום" הפסדים מצטברים של למעלה ממיליארד שקל לאורך 14 שנותיו. ההערכות הן כי העיתון רושם מדי שנה הפסדים של בין 60 ל-80 מיליון שקל. כעת, היעדר התמריץ שהוביל להקמתו (חיזוקו, ואח"כ ביצור מעמדו הפוליטי של נתניהו) מעלה את השאלה - האם החינמון היקר עלול להיסגר מחוסר עניין של הבעלים?

בטווח הקרוב ייאלצו ב"ישראל היום" גם להכריע מי יהיה העורך הבא. בחירתו בוודאי תצביע על הכיוון שאותו מבקשת הנהלת העיתון לקחת - האם הוא יבקש להיות עיתון מקצועי, מה שיוביל למינוי איש מקצוע שאינו מזוהה פוליטית, או שיביא לידי ביטוי קו מערכתי-פוליטי חדש של העיתון שישרת גם את תפיסת עולמה של המו"ל וגם (כמו תמיד בהקשרים האלה) יסייע לה פוליטית מול ההנהגה בישראל.

אגב, הראשון לזהות את השינוי התקשורתי-פוליטי טקטוני הזה, היה כמובן יאיר נתניהו, בנו של יו"ר האופוזיציה. הוא צייץ, אחרי סבב הראיונות שהעניק ראש הממשלה, נפתלי בנט לעיתונות המודפסת (ול"ישראל היום") כי "הדבר היחיד שצריך להבין מעיתוני סוף השבוע הוא ש"ישראל היום" הוא עוד כלי תקשורת של השמאל, ועוד כלי תעמולה פרטי של בנט. החדשות הטובות - אף אחד לא סיפר להם שהפרינט מת מזמן, ככה שההשפעה של הבנטון הזה אפסית".

לא רק בעניין היעדר הכרת הטוב יאיר נתניהו אינו שונה מאביו, אלא שהשניים חושבים בדיוק אותו דבר גם על המתנה שקיבל האב ממיליארדר ההימורים אדלסון - בנימין נתניהו הרי אמר בזמן אמת שהוא עצמו לא מעריך את "ישראל היום" חסר ההשפעה על סדר היום הישראלי, ולמעשה, זו הסיבה המרכזית בגללה בכלל נכנס למו"מ החשאי שהסתבך עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס.

באמירות הללו נתניהו ובנו לא טועים. אם "ישראל היום" ימשיך לשמש כשכיר חרב מודפס של ראש ממשלת ישראל (יהיה מי שיהיה) ורק יחליף את "ביבי" ב"בנט", הוא יישאר במקומו הנוכחי: כלי התקשורת הכי נחשף והכי לא משפיע בישראל, שגורר לבעליו הפסדי מיליונים.