"אני בטוח שנתניהו מתעורר בלילה עם זיעה קרה בגלל המחאה"

בצלמה של המדינה, התקשורת המקומית מתקשה לקדש מוסדות, ומוצאת עצמה נכנעת לא פעם לצרכים פוליטיים משתנים. אבל גם בימים דרמטיים אלו, על דבר אחד אין חולק: אין בישראליות הרבה מוסדות שמצליחים לשמר את הפופולריות שלהם במשך עשורים, כמו שמצליחה לעשות תוכנית הרדיו "הבוקר הזה".

זה לא רק הוותק או האופי, השמרני יחסית, של התוכנית. "הבוקר הזה" בהגשת (ובצלמו של) אריה גולן היא תוכנית האקטואליה המואזנת ביותר בישראל כבר חמש שנים, כאשר לפי סקר TGI האחרון היא אף רשמה בשנה האחרונה עליה של 4.1%. בממוצע מאזינים לתוכנית כחצי מיליון בני אדם, והראיונות בתוכנית זוכים לפולואפים רבים בכל כלי התקשורת בישראל.

גולן הוא מבכירי ו-וותיקי העיתונאים ואנשי התקשורת בישראל. הוא החל את דרכו העיתונאית ב-1966 כשהתגייס לצה"ל ושירת כקריין בגלי צה"ל. בהמשך עבר לשידורי קול ישראל כקריין ומגיש, ומאוחר יותר הפך לכתב התחנה בכנסת, ואף כשליחה בוושינגטון. משנת 1995 הגיש גולן את יומן הבוקר של רשת ב' עד סגירת הרשות במאי 2017 ועם המעבר לתאגיד השידור הוא ממשיך להגיש את התוכנית בכאן רשת ב'.

כמי שהיה שם, ככתב, פרשן ושדרן וחזה במרבית הצמתים הגורליים שהנפיקה הפוליטיקה הישראלית, לגולן יש פרספקטיבה שלמעטים בישראל יש. גם הוא מודה כי דרמה כמו זו המתחוללת בימים אלו הוא אינו זוכר.

בראיון חג בפודקאסט תיקטוק של המכון הישראלי לעיתונות, הוא חושף את הנתק שנוצר בינו לבין נתניהו, תומך בטענת הנהלת התאגיד כי השר קרעי מנסה להשתלט על הארגון, מתייחס גם לפוליטיזציה המואצת בגלצ ומודה שגם הפתיח של תוכניתו שנשמע לרבים נוקב, הוא כלום לעומת מה שהיה אומר לאשתו בסלון.

חלק קטן מהשיחה מובא כאן בכתבה. האזינו או צפו בשיחה המלאה.

בשעה שאנחנו מקליטים את הראיון הזה מתנהל דיון היסטורי בבג"ץ. כמי שכבר ארבעה עשורים מסקר את כל הצמתים הגורליים ביותר בישראל, האם אתה זוכר משהו שדומה לזה? האם זה מרפרר לך למשהו?

"לא, אני לא זוכר דרמה משפטית כזאת, משבר חוקתי כזה, מלחמה כזאת בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. תשמע אני הגשתי את היומן שפורסמו מסקנות הביניים של ועדת אגרנט על מלחמת יום הכיפורים בשנת 74. זה היה לפני 49 שנים, וזו הייתה דרמה גדולה מאוד כי חיכו לראות מה יהיה, מה תחליט ועדת אגרנט על גורלם של ראש הממשלה גולדה ושר הביטחון דיין והרמטכל דוד אלעזר, אחרי מלחמת יום הכיפורים שאנחנו עכשיו נציין 50 שנה לפריצתה.

"אני הייתי צעיר וירדתי להגיש את היומן והמתח היא עצום. היו אז הפגנות נגד גולדה מאיר ועד משרד ראש הממשלה. מי שזוכר, מוטי אשכנזי ורבים צבאו שם דרשו שגולדה תלך הביתה, זאת אומרת דרמות - אני זוכר.

הדרמה שאתה מתאר היא דרמה שהייתה אחרי המחדל. כאן יש סיכוי טוב שאנחנו עוד לפניו.

"אני לא יודע איזה מחדל היא תחולל, אבל יש ויכוח עצום במדינה, אתה רואה את מאות אלפי המפגינים, דגלי ישראל, דבר שלא היה מעולם. תשמע, אני זוכר את ההפגנות בזמן מלחמת לבנון הראשונה בכיכר מלכי ישראל שמחו נגד המלחמה ונגד בגין ואריק שרון. הייתה הפגנה קשה מאוד והיו הפגנות ליד ביתו של בגין בזמן המלחמה. ההפגנות האלו שברו אותו בסוף, כל יום ציינו שם כמה הרוגים יש במלחמת לבנון שיצאנו אליה".

אם אנחנו נכנסים להשוואות היסטוריות, אחד ההישגים שלך היו כשבעצם הוצאת מבגין הודאה על מצבו הנפשי הקשה, ובאשר לנתניהו - נראה שהוא עשוי מחומרים יותר עמידים.

"אני חושב שזה מאוד נוגע לו. תשמע, הוא חי פה, הוא רואה, אני בטוח שהוא רואה את ההפגנות, אני בטוח שהוא שומע את המחאות, אני בטוח שלפעמים הוא מתעורר בלילה עם זיעה קרה. אני בטוח שהוא לוקח ללב. אני גם מקווה שהוא לוקח ללב. אני חושב שהאיש היחידי שיכול לעצור את הדבר הקשה הזה שהמדינה נקלעה אליו שמו בנימין נתניהו. אני לא בקשר אתו כבר שנים לצערי.

"אגב, רק לתקן, לא שאלנו את בגין על התרופות לדיכאון, אלא אמרנו לו בראיון ההוא שיש ידיעות בעיתונים שהוא לוקח תרופות מסוימות שעושות לו 'אפס אנד דאונס' והוא אמר - 'לא, אני לוקח תרופות למחלת הלב שיש לי כמו כל אדם מבוגר בגילי, לוקח תרופות. תגשו לארון התרופות', הוא אמר, 'ותבדקו'".

בוא תנסה להסתכן בהערכה, לאן זה הולך?

"אני לא יודע מה יוחלט. אני קורא את מה שכותבים הפרשנים לענייני משפט שמתמצאים יותר ממני בסוגיות המשפטיות. הם מעריכים שגם בבית המשפט העליון זה לא יהיה 15-0 הפעם כמו שהיה 11-0 בעד שנתניהו, למרות שיש לו כתב אישום, יכול להיות ראש ממשלה.

"אנחנו יודעים מה עמדתה של הנשיאה אסתר חיות, היא תכתוב את ההכרעה, אבל אחרי ש-15 שופטים יחליפו ביניהם חוות דעת. אלו אנשים מלומדים, אנשים מנוסים. מה שהם לא יחליטו, יהיה פה לא פשוט. אם יחליטו לבטל את ביטול עילת הסבירות, תפרוץ פה מהומת אלוהים מכיוון הממשלה והקואליציה, אם היא תחליט לא לבטל את ההחלטה, את החוק שכבר התקבל שהוגדר גם כחוק יסוד, יש הטוענים שרק הדביקו לו כותרת, אבל זה חוק יסוד בהחלטת רוב ברור בכנסת.

"אנחנו באמת בתקופה שמאוד קשה לזכור דומה לה. אולי לא הייתה כזאת. תראה, גם לא צפיתי שתהיה כזאת התנגדות וכאלו מחאות שיחזיקו מעמד כל כך הרבה שבועות. תשמע, יש פה קיץ נורא ולא הייתה שבת אחת ולא היה יום אחד שההפגנות האלה נפסקו".

אתה הולך להפגנות?

"לא, לא".

נחזור לתקשורת. אנחנו אמנם בראיון לסיכום שנה, אבל אי אפשר להתעלם מהשבוע האחרון שבו שר התקשורת שהוא חלק מהממשלה הזו שדיברנו עליה רק עכשיו, קרעי, שוב תקף את תאגיד השידור. זה כבר נהיה סוג של קמפיין.

מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז ויו"ר מועצת התאגיד גיל עומר אומרים מפורשות: אחרי שנכשל בלסגור אותנו - הוא רוצה להשתלט על הארגון דרך החלפת ההנהלה.

"אני מסכים עם המנהלים שלי. אני לא מדבר בשם תאגיד השידור הישראלי, אבל אומר כך - יוכפז ועומר הם אנשים שעושים עבודה יוצאת מהכלל. אתה זוכר את הטלוויזיה הישראלית בסוף ימיה העצובים? את הערוץ הראשון? כבר לא היה להם מה לשדר, הכול היה על הפנים.

"אני דור אחר, בשבילי לראות את אריק לביא מופיע בצוותא בשנת 74, זה כיף גדול, אבל אם זה מה ששידרו בשנת 2016 או 2015, זאת מפולת, זאת קטסטרופה. היום הטלוויזיה של כאן 11 היא יוצאת מהכלל ואני מקווה שאף אחד לא יעז לגדוע את הדבר הנפלא הזה, עם הסדרות ועם התוכניות. אני מוצא את עצמי יושב בערב על כאן 11 לא בגלל שאני עובד שם, אלא בגלל שיש מה לראות שם, והרבה מאוד אנשים אומרים לי את זה, זה דבר נהדר. אני מקווה שאיש לא ירים יד על ההצלחה הזאת ששמה תאגיד השידור הישראלי. כמובן אני לא מדבר גם על רשת ב', שהיא רשת הכי מואזנת בארץ".

בוא רגע נכנס לנעליו של השר קרעי, שממנה לתפקיד יו"ר ועדת האיתור למועצת התאגיד שופטת שטוענת שצריך להביא קולות נוספים, שתאגיד השידור אינו מגוון מספיק. מה אתה עונה לטענה הזאת?

"אנחנו מאוד מגוונים. אם תפתח את שידורי הרדיו אתה תשמע שם מגישים חרדים, מגישים חילונים כמוני, אתה תשמע שם אנשי ימין כמו קלמן ליבסקינד, שגם לא מסתיר את דעותיו וכותב במעריב עמודים שלמים ומביע את דעתו בצורה חופשית, איש מוכשר מאוד, אני גם מת על חוש ההומור שלו, אני מאזין קבוע של קלמן - ליברמן. זאת הברקת ליהוק בעיניי, נהדרת".

אבל בא השר קרעי, בראיון כאן בוואלה! ברנז'ה, ואומר שהוא היה רוצה לראות בכל דיון טלוויזיוני או רדיופוני נוכחות של תומך קואליציה, ככה הוא מגדיר את זה. והוא טוען - היום אין. הוא אומר: יש לקואליציה הזאת 64 ידיים ואין לה נציגות בכל פאנל. הוא קורא למי שכן נמצא עלי תאנה.

"כבוד השר טועה טעות גדולה. חברי קואליציה הרבה פעמים מסרבים לעלות אצלנו מסיבותיהם, ואנחנו נאלצים לנהל דיון במעמד צד אחד בלבד. אנחנו שונאים את זה, אנחנו לא רוצים להיות שם. זה קורה לפעמים. לפעמים אנחנו מתפשרים על מרואיין שהיה אתמול, רק כדי שיהיה מישהו מהקואליציה, או מישהו ידבר בעד הממשלה שלא נצא חד צדדיים.

"אנחנו עובדים על זה נורא קשה, ותאמין לי זה לא קל. כי הם הרבה פעמים מסרבים במצבים שלא נוח להם. הם אומרים לנו לא, אבל אנחנו צריכים אותם. אנחנו רוצים את האיזון. אנחנו בנויים לאיזון. אנחנו בנויים על האיזון. אני לא יודע לעשות יומן שהוא לא יהיה מאוזן. אני חושב שזה חטא מקצועי להביא למאזינים יומן שהוא לא מאוזן, שלא נותן ביטוי לכל הדעות הרווחות בציבור ואנחנו על זה כל יום. אני מקווה שהשר קרעי לא רואה אותנו או לא רואה אותנו מספיק כדי לראות כמה אנחנו מאוזנים".

כאן אני חייב להגיד שאני חושב אתה קצת משחק לידיו, זאת אומרת, אתה נכנס לשיח עובדתי כשאני לא בטוח שהסיפור הוא עובדות. ציפיתי שתגיד לי - השאיפה שלי כעיתונאי היא קודם כל להביא את האמת או לבקר את המציאות. איזון הוא לא מטרה, אלא אמצעי.

"תראה, אנחנו לא שופטים, אנחנו עיתונאים. אנחנו כלי להעברת מסרים מכל הצדדים, והמאזינים בשכלם הטוב יחליטו עם מי הם הולכים. עם קרעי או נגד קרעי, או עם איתמר בן גביר או עם יאיר לפיד. אנחנו לא מחליטים בשביל אף אחד מה לחשוב. אנחנו מביאים לו את הדעות שרווחות בציבור, אגב, זה סעיף 6 בחוק רשות השידור שעבר גם לתאגיד - הוא חייב לבטא את מגוון הדעות הרווחות בציבור ואת זה אנחנו עושים.

"לגבי עובדות והאמת, על זה ממונים הכתבים והכתבות שלנו. הם צריכים להביא את הסיפורים עם העובדות. אתה יודע מה? יש מעט מאוד הכחשות. כשמיכאל שמש מביא סיפורים פוליטיים מהמדרגה הראשונה, סקופים אדירים, אני לא שומע הכחשות, אני לא שומע שאומרים זה לא נכון. זה ברזל יצוק. נניח, הסיפורים על גלית דיסטל אטבריאן שרת ההסברה ועל מה שקורה שם במשרד, לא שמעתי הכחשה אחת. הוא ציטט שם דברים שהיא אומרת בישיבות סגורות - 'הופכים אותי לקריקטורה, אתם אשמים בכך, אני הופכת לבדיחה, אתם לא יודעים לעבוד'. שידר יום אחרי יום, אחרי יום. שום הכחשה. זאת אומרת, רק העובדות מדברות, כמו שאומרת הסיסמא שלך".

"ויחד עם זה - התומכים או המתנגדים לממשלה מחוץ לפרלמנט, גם איתם אנחנו משוחחים, נותנים ביטוי לכולם, בשביל זה אנחנו שם. אני רוצה שכל אחד בארץ יוכל לשמוע משהו שהוא רוצה גם להסכים איתו, להתנגד לו, הוא יוכל לשמוע שאלות שאני מציג, שאילו היתה לו הזדמנות הוא היה יושב במעמד שלי כמראיין, הוא היה שואל את השאלות האלה. וזה עובד. אם חצי מיליון מאזינים מצביעים עבורנו בשלט - זה לא שלט, אלא זה כפתור ברדיו - אז כנראה שזו העבודה הנכונה וכך צריך לעשות אותה".

יש פיל נוסף בחדר ואני מדבר על כל הטענות שיש כלפי רצועת 19:00 שלכם בהגשת איילה חסון. מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז הביא אותה, והביקורת שמופנית אליו בימים אלו, היא שהוא חזק מול קרעי אבל חלש מולה. הטענה היא ששתיקה אחרי הפרסום המשונה אודות עמי אשד - משמעותה גיבוי. מבקר הטלוויזיה של ידיעות אחרונות קרא לזה "דמי פרוטקשן של גולן יוכפז לשר".

"תשמע, קודם כל איילה היא ההוכחה שכולם עובדים אצלנו, מכל הכיוונים ומכל הצדדים וכל אחד עושה את העבודה כמיטב הבנתו. לחסון היו הרבה סקופים אדירים בעבר, עוד בטלוויזיה הישראלית בערוץ הראשון. כולנו זוכרים את פרשת בר-און - חברון. אני יודע שהיא הוציאה הבהרה אחרי כמה ימים בעקבות פרשת עמי אשד. היא הסבירה את עצמה. אז מה רוצים? אז מה רוצים ממנכ"ל התאגיד? מה רוצים מההנהלה?".

הרבה אנשים כועסים על זה שתחת שידור ציבורי, יש דיון שנראה לפעמים כמו קמפיין מטעם הממשלה.

"דבר על זה עם מנכ"ל התאגיד, אני לא מנהל שום דבר שם בתאגיד הזה, אני עובד שם, אני עושה את שלי".

אתה לא נחשב לבן אדם ששומר את דעותיו לעצמו.

"בנושאים ציבוריים גדולים, כן. יש לי. אגב, גם בהם אני לא תמיד אומר בדיוק את מה שאני חושב, אני בכל זאת מעדן, משפץ. אם אני אשב עם חברים שלי בסלון, הרי זה לא יישמע כמו הפתיח בשעה 7, זה ישמע יותר חד ויותר חריף. בכל זאת, זה שידור ציבורי, ממלכתי, ואני לא יכול להיות לגמרי לגמרי גלוי. זה גם לא כל כך חשוב, יש המון מגישים, כל אחד עושה כמיטב הבנתו, ולגבי שיבוצים כאלה ואחרים, לא אני האיש לתת תשובה".

יש כל מיני תופעות, הייתי קורא להן מקארתיסטיות, שמנסות לתפוס עיתונאים בשידור הציבורי בכל מיני אמירות או ציוצים מתאימים יותר או פחות, ולעשות עליהן קמפיין שמשרת את הממשלה. אתה מרגיש את הלחץ הזה?

"לא, לא, לא".

גולן לא לבד. בשנה החולפת ובייחוד מאז המונדיאל יש עלייה עקבית ברייטינג של מהדורת חדשות הערב בכאן 11. במקביל, ראשי התאגיד יכולים לרשום לעצמם גם הצלחות ברצועת הפריים ונתוני שיא לתוכניות כמו קופה ראשית, שישה אפסים, בואו לאכול איתי ועוד. גם בחשיפות לתכני החדשות וכותרות מכאן רשת ב' דיגיטל נשברו שיאים: חשבון ה-YOUTUBE של כאן חדשות שומר על מעמדו כערוץ החדשותי הגדול ביותר בפלטפורמה.

השבוע עשיתם בכאן רשת ב' מיני-היסטוריה משלכם כששיניתם את הפתיח של תחילת המהדורה השעתית. הקדמתם את המבזק בחצי דקה, ושיניתם את אופיו. המהלך זכה גם לביקורת, על עצם הנגיעה במוסד כמעט מכונן בתקשורת הישראלית. אתה דווקא תמכת בשינוי.

"כן, תראה אתה אומר מקום המדינה, בסדר, יפה מאוד, וששת הפיפסים האלה זה מוסד. אבל צריך להתרענן, צריך להתחדש, צריך להוסיף קצב למהדורה. היא גם כך קוצרה, כשאני הייתי קריין חדשות, היו מהדורות של 7 דקות, אין היום מהדורות של 7 דקות.

"אם אתה מוסיף קטעי קול מאוד מאוד מהודקים ואתה מגיש את זה באריזה של מוסיקה שהתזמורת הסימפונית ירושלים ניגנה במיוחד עבורנו, בהלחנה מיוחדת, זה פשוט מוסיף. זה מרענן, זה מחדש, אתה נותן את המהדורה המהימנה, המיומנת, הבדוקה, האמינה שנותן תאגיד השידור של כאן רשת ב', באריזת צלופן מרשרשת, חדישה, מודרנית, מרעננת, אני חושב שזה דבר יפה מאוד".

זה מעניין, כי גם ביומן הבוקר אתה מצד אחד שמרן, בוודאי תקשורתית, מצד שני הפתיח של התוכנית מאד נוקב, וכן מסמל את העידן הזה, היותר אישי ודעתני. קצת דיסוננס.

"זה נכון, אני שמרן באופן בסיסי. אני גם עם אותה אישה 56 שנים וטוב לנו כל יום".

הפתיח של התוכנית היה בעצם המייסד של "המונולוג" שמלווה כיום כמעט כל תוכנית אקטואליה. אתה עובד עליו לבד?

"אני עובד עליו חופשי לגמרי משנת 2011, אף אחד במערכת לא מותח עליי איזו ביקורת לגביו, אף אחד לא מאיים עליי, אף אחד לא אומר לי אל תעשה את זה. אני מפסיק עם הפתיח חודש לפני הבחירות, כי באמת, אז העצבים חשופים נורא ואני אומר חודש ניתן לנוח.

"אגב, בא אליי פעם מנכ"ל, עוד ברשות השידור ואמר לי, למה אתה מפסיק את הפתיח חודש לפני? הסברתי לו שזאת ההחלטה אישית שלי. זה לא חלק אינטגרלי מהדיווחים שמגיעים אחר כך ואני חושב שאנחנו עומדים בזה יפה מאוד, זאת אומרת אין בעיה.

"אתה יודע, אני חי בירושלים. זו עיר ימנית, עיר דתית, ואתה לא תאמין כמה פעמים אני הולך ברחוב, עוצר לידי נהג מונית, אומר לי 'גולן תמשיך ככה, כל הכבוד לך'. רק לפני שבוע זה קרה לי בשכונה שהיא ירושלמית. אנחנו יודעים מה זה ירושלים של היום. אני חי שם ופתאום פוגשים אותי במרכז המסחרי, פוגשים אותי בחנות, פוגשים אותי בקניון, מחזקים את ידיי וזה אנשים שאתה רואה שהם לא בדיוק אני, זאת אומרת, הם עם כיפה, אפילו כיפה שחורה לפעמים, והם מאזינים, שומעים ומרוצים".

זה נשמע לא קל. אתה כל הזמן צריך שתהיה לך דעה על כל דבר.

"בדיוק, אתה צריך לחשוב גם טוב טוב, איך אתה הולך להגיד את זה? מה לא תגיד, מה כן ועד כמה אתה תלך עם העניין הזה. זו עבודה לא פשוטה, אני חושב על זה הרבה מאוד. אם זה ביום ראשון אז יש לי את כל השבת לחשוב, אם זה סתם יום של חול אז יש לי פחות זמן. אם אני יכול להתייעץ עם אשתי, אני מקריא לה את זה לפני השידור ומתייעץ. לפעמים עד הנסיעה לרדיו בבוקר, אין לי שום רעיון. גורנישט. ואז באוטו בנסיעה, אני עוד פעם חושב על כל האירועים ועל כל מה שאנחנו הולכים לדווח היום ואני אומר, הו, הנה זה בא. ותודה לאל זה בא".

אתה מקבל על המונולוג עצמו פידבקים?

"ממאזינים כן, אומרים לי 'תשמע, אני כל יום מחכה לשמוע מה תגיד ב-7'. זאת כל המטרה, שאנשים ירצו לשמוע מה אני אומר ב-7 כדי שירצו לשמוע, אני רוצה שישמעו וזה עובד, ברוך השם".

בפרספקטיבה של 40 שנה, לאיזה פוליטיקאי אתה מתגעגע?

"למנחם בגין. בגין בכלל הוא טיפוס. הייתי כתב פרלמנטרי כשהוא היה ראש ממשלה. כשהוא היה נכנס למזנון הח"כים היה חשמל באוויר, היה משהו בו, באישיות שלו, בכריזמה, בעוצמה של האישיות שלו שבאמת היינו כולנו מיד מתיישבים וצופים בו. הוא היה יושב באיזה שולחן שותה כוס תה עם לימון, כמו שהפולנים המבוגרים אהבו ואוהבים, ויושב ומדבר. אנחנו מסביב, הקשבנו, ניסינו לראות מה הוא אומר, במי הוא נוזף, לשפת הגוף... גם כשהיה נותן נאום בכנסת, היית צריך לראות את יציע העיתונות מפוצץ, כולם יושבים במקומות לשמוע מה הוא אומר. היו לנו גם סכסוכים והיו גם קטעים לא נעימים עם בגין, לא היינו חברים בכלל".

תן לי אחד מהם.

"הדבר הכי גדול היה בבחירות של 1981. אותי בדרך כלל נהגו לשלוח לליכוד, אני הסתדרתי שם יפה מאוד, וב-81' שלחו אותי כמנהג הרדיו, בבוקר כבר, למצודת זאב משעות הבוקר המוקדמות של יום הבחירות. בסופו של דבר בערב מגיעות התוצאות ב-22:00 בלילה, בגין עדיין לא שם. בעבודה כבר חוגגים ניצחון ב-81', אם אתה זוכר..."

"'דה נקסט פריים מיניסטר - שמעון פרס', נשיקות, עניינים, ומנחם בגין עוד לא מגיע. בגין מגיע בעשרה ל-4 לפנות בוקר, אחרי שהטלוויזיה הישראלית כבר סגרה את השידורים כי נמאס לה. אנחנו נשארנו לשדר ברדיו ברשת ב'. אני זוכר את הרגע, אפילו היה לו קצף גילוח מאחורי האוזן, הוא היה מתגלח לפני שהוא עולה לבמה. כל שרי הליכוד שם והוא מכריז - יש לי ממשלה. כלומר, הוא הגיע למצודה בתל אביב כשיש לו ממשלה סגורה ולא הכריז על עצמו ראש הממשלה לפני שהוא ידע שיש לו את זה ביד".

"היו שם שרים, חברי כנסת, חברי מרכז, צלמים, טלוויזיה, רדיו, עיתונות, וכולם עומדים מולו, ואז הוא קולט דווקא אותי, מכולם, ואומר לי 'אריה גולן, מדוע נפלו פניך? נקים ממשלה, יהיה טוב, יהיה בסדר, אל תדאג", משהו כזה. ואני די התבלבלתי, כי מה דווקא הוא קלט אותי מכולם? זה כמו התלמיד בכיתה שפתאום המורה קולט אותו בשורה האחרונה.

"אמרתי לו 'אני מברך אותך בשמחתך' או משהו כזה. אלימלך רם ז"ל שישב לידי אמר לי - 'לא היית צריך להגיד כלום, היית צריך לצחוק ולסתום את הפה'. אני הייתי במבוכה עצומה".

בוא נעבור מבגין, למישהו אחר שהיו לך איתו יחסי אהבה-שנאה, שכרגע תקועים באין-יחסים. נתניהו. הייתם חברים.

"היינו בידידות והיינו בשיחות, היה לנו דיבור. כן, הייתה לנו תקופה יפה".

ואז היה ראיון נפיץ באחד מסבבי הבחירות של השנים האחרונות, בו הוא טען שאתה משקר. מאז הקשר נותק.

"כן, אין בינינו קשר היום, לצערי. בראיון הזה באמת, אני שאלת אותו איזושהי שאלה והוא אמר לי - 'למה אתה משקר אריה?'. ואז אני אמרתי לו, בגלל שהוא התחיל כזכור, 'דווקא עליך אומרים את זה'. זהו, זה היה חריף מאוד. אני מודה שאם הוא לא היה אומר לי את זה לא הייתי מטיח בפניו מה שאמר עליו בצלאל סמוטריץ, 'שקרן בן שקרן'".

אבל היחסים ביניכם הידרדרו עוד לפני.

"תראה, בהתחלה הוא ניסה שיהיו לו ידידים ואנשים שיהיה להם דיבור איתו ויהיה לו דיבור איתם בתקשורת הרגילה, המיינסטרימית, ובשלב מסוים הוא התייאש, פשוט התייאש. בשלב מסוים הוא החליט שכל העיתונות נגדו ושאין לו שום סיכוי לשכנע אף אחד. הוא הפיק מזה לקחים, הוא בנה את ישראל היום, אותו הקים לו שלדון אדלסון כדי שיהיה עיתון שיתמוך בו".

עד כמה הייתם קרובים?

"כשהייתי כתב בכנסת, בשנות ה-70, ה-80, הייתי אומר לפוליטיקאים 'אתם יכולים לצלצל אליי בכל שעה, ביום, בלילה'. אז לא היו פלאפונים, צריכים לצלצל הביתה. ונתניהו לקח את זה ברצינות, הוא היה מצלצל אליי בשתיים בלילה, והיינו משוחחים שיחות ארוכות. פעם כשהוא היה שר אוצר הוא הרים לי טלפון, 'מה אתה עושה אריה אחרי הצהריים?', אני אומר לו 'אני בבית, מה אני עושה?', ואז הוא אומר לי 'קפוץ אליי למשרד'. אתה מבין? היינו בקשר קרוב, משוחחים על כל מיני דברים, לאו דווקא פוליטיקה, אלא בכלל".

הוא חסר לך?

"איבדתי אפשרות לדבר עם אדם חשוב שהיה לי אליו קו פתוח. חשוב לי להגיד שזה שלא השפיע על העבודה שלי".

השידור הציבורי סובל בשנים האחרונות מהתעמרות הפוליטיקאים. לא רק השידור הציבורי, גם הפרטי והמסחרי, אבל באופן טבעי השידור הציבורי יותר פגיע. ואני מדבר על גלי צה"ל, תחנה שגם אתה מכיר היטב.

"קראתי בדיוק לפני שבאתי לאולפן ששר הביטחון גלנט קיבל החלטה לגבי גלצ שהיא תעסוק פחות בפוליטיקה. החלטה נכונה. בסוף גלי צה"ל, היא לא תחנה ציבורית, היא תחנה צבאית. היא שידורי צבא ההגנה לישראל ואני שירתתי בה 3 שנים ועשיתי בה מילואים 25 שנים, זו תחנה צבאית. כשהייתי חייל שם, הגשתי שם גם יומנים, דרך אגב, יומן גלי צה"ל.

"תראה, הסיבה היחידה שמצדיקה את קיומה של גלצ היא שמדובר בתחנה טובה. זה לא נכון שהצבא יגיש לך חדשות, אתה לא רוצה מדינה שבה הצבא מגיש לך ומראיין פוליטיקאים, זה לא נכון הדבר הזה, אבל היא תחנה טובה, היא תחנה מואזנת, אני מחבב אותה. יש לי גם יחס מיוחד אליה כי זו תחנת האם שלי, המקצועית. אבל היא לא צריכה לעסוק בפוליטיקה, היא לא יכולה לתת לפוליטיקאים או עסקנים פוליטיים להיות הקול של התחנה".

אבל זה הכיוון שאליו התחנה הולכת, לפי פרסום בוואלה! ברנז'ה, המקורב לרה"מ יעקב ברדוגו צפו לקבל שם רצועה בפריים טיים.

"דני זקן (מפקד גלצ הזמני ד.ו) הוא חבר טוב שלי, אני חושב ואני אמרתי לו את זה גם, שאדם כמו יעקב ברדוגו יכול להופיע בכיף, כחבר בפאנל, כמביע דעה, כמוביל דעה, כנציג של הליכוד, נציג של הממשלה, נציג של ביבי - אבל בפאנל. הוא לא יכול להיות הקול של התחנה. הקול של התחנה לא יכול להיות קול פוליטי מזוהה כמו ברדוגו".

אז הם באים ואומרים, רזי ברקאי מזוהה פוליטית לא פחות, הרי אלו הטענות.

"רזי ברקאי אף פעם לא עבד עם אף פוליטיקאי, הוא לא עבד אצל אף פוליטיקאי, הוא עיתונאי יוצא מהכלל, הוא תמיד היה עיתונאי ותמיד יהיה עיתונאי. רזי ברקאי הוא מקצוען, הוא עיתונאי. אפילו ברדוגו לא מגדיר את עצמו כעיתונאי. זאת ההבחנה שאני עושה ואני חושב שטוב עושה יואב גלנט, שר הבטחון, כשהוא מחליט להחזיר את הדגש בתחנה הזאת על נושאים אחרים, גם אזרחיים, אבל לאו דווקא פוליטיים. הפוליטיקה צריכה להיות בפרופיל הרבה יותר צנוע, בתחנה שהיא צבאית במדים".

ההורים שלך איבדו את כל משפחתם בשואה.

"נכון, נכון. והם מצאו אחד את השני, ניסו לכונן פה חיים חדשים".

אני רוצה לקחת אותך רגע לדיון אקטואלי שעלה השבוע עם אמירה של שקמה ברסלר שמייצגת את המחאה, שהשתמשה בביטוי "נאצי". איך אתה מרגיש עם זה?

"זילות, אני נגד הזילות. השואה היא אירוע איום ונורא, שלא היה כמוהו בתולדות האנושות.
ואני לא אוהב שום השוואות לא עם נאצים ולא עם היטלר, זה נשמע לי נורא. אסור לנופף בדבר הזה. אבל לא הספקתי לכעוס, והיא כבר התנצלה. איציק זרקא שכתב שהוא גאה בזה שהיטלר רצח 6 מיליונים, זה דבר שמכעיס אותי עד היום. נדמה לי שהוא עדיין חבר מרכז הליכוד, למרות שנתניהו התנער ממנו".

לסיום, אבל אני רוצה לשאול אותך ערב השנה החדשה: האם אתה רוצה להתנצל בפני מישהו? האם אתה רוצה להודות למישהו?

"אתה יודע מה? לא חשבתי על זה. אני רוצה להודות, כן, לכל אותם 500 אלף אנשים שמקשיבים לי בבוקר, אני רוצה להודות להם".

לא צריך 500 אלף, תביא אחד.

"האיש שפגש אותי אתמול בקניון ולחץ לי יד ואמר, תמשיך ככה גולן, אתה מצוין, איש עם כיפה. ואני הרי לא אדם דתי וכשאיש עם כיפה אומר את זה, זה עושה לי את זה הרבה יותר".

אריה, אני רוצה להודות לך מאוד שבאת אלינו ושנה טובה.