בימים הקרובים צפויה הממשלה לאשר את ההתאמות התקציביות לשנת 2024, אשר כתוצאה מהמלחמה בדרום צפויות לכלול קיצוצים משמעותיים. אחד מהם, אמור להיות של שירות עידן פלוס, אשר בהצעת מחליטים, באוצר דורשים את סגירת המערך שעלותו נאמדת ב-36 מיליון שקלים, אותם משלמים בערך באופן שווה הלקוחות, הערוצים המסחריים הגדולים והמדינה.
עידן פלוס הוקם במטרה לאפשר שידורים מרכזיים של ערוצי בסיס ונישה לכלל האזרחים ללא צורך ברכישת מנוי לספקי הכבלים או הלווין. הערוצים המשודרים בו בחינם הם תאגיד השידור כאן, קשת 12, רשת 13, ערוץ 14, ערוץ הכנסת, חינוכית, ערוץ 9 ברוסית, ערוץ 30 הלא TV בערבית וערוץ 24.
כיום, אומרים באוצר, תמונת השוק שונה לחלוטין מאשר בזמן הקמתו. באוצר מתבססים על חמשת ספקי התכנים המרכזיים (הוט, ייס, פרטנר, סלקום ופרי טיוי) המנגישים את תכני הערוצים המסחריים לצופה בעלויות הנמוכות ביותר מ-85% (כך לפי האוצר), ביחס למחירים אותם גבו ספקי הכבלים והלוויין בעבר. בהקשר זה יצוין כי נכון להיום השידורים המופצים במערך עידן פלוס אף נגישים לצופים בחינם באפליקציות או באתרים של הערוצים.
באוצר מבקשים לסיים מידית את חוזי הרשות השנייה עם הערוצים המשודרים בו. קרעי מצדו, הציע להקים אפליקציה ממשלתית ייעודית, שתאגד את כלל השידורים ותופץ באמצעות הטלוויזיות החכמות.
ממול, שר התקשורת שלמה קרעי, הגיב בתקיפות קיצונית (גם במושגים שלו) נגד כוונת הסגירה, והאשים את שר האוצר סמוטריץ בכך שהוא נכנע לפקידות במשרדו. "שוב, לצערי, מתגלה ששר האוצר לא שולט בפקידות שלו, שמנסה שוב ושוב לפגוע באוכלוסיות המוחלשות. מצד אחד לא מוכנים להשקיע בתוכנית לשיפור תשתיות הסלולר בשגרה ובחירום, בעיקר בפריפריה, שתתן בין היתר מענה חלופי למערך הזה, ומצד שני פוגעים בחצי מיליון איש שמשתמשים בו... כיום, במצבי חירום, דווקא מערך עידן פלוס יגלה שרידות גבוהה לאיומים על ישראל", אמר קרעי בעקבות ההצעה.
אלא שגם קרעי יודע היטב שמדובר בשירות מיושן, ארכאי, ונטול מאסה ציבורית רצינית ששווה את ההשקעה בו. למעשה, הוא אמר זאת בעצמו, בתחילת הקדנציה שלו, כשהציג את הרפורמה שרצה להעביר בשוק התקשורת. "היום זה אוטובוס ריק שנוסע ויש בו מקומות פנויים, וערוצים קטנים חסומים מלהיכנס", אמר קרעי על עידן פלוס. "המדינה משקיעה מיליוני שקלים והמעבר לאפליקציה יוריד את זה למיליון או שניים בודדים בשנה", הוסיף. בתזכיר טויטת חוק השידורים שהציג, קרא לו בעצמו "שירות מיושן, יקר ומוגבל" והציע להקים אפליקציה ייעודית שתשיג את אותה מטרה, בעלות של פחות מעשירית. אז מה השתנה?
שלוש ציפורים במכה
כדי להבין מה, צריך לצלול אחורה, אבל לא אחורה מדי. מספיק להתחיל ממלחמת "חרבות ברזל" שהיוותה חלון הזדמנויות לקרעי "לדחוף" את ערוץ 14, המזוהה עם נתניהו, משפחתו וסביבתו - לתוך השירות, ולספק לו עוד כמה אלפי זוגות עיניים - על חשבון תאגיד השידור. שתי ציפורים במכה, עבור השר, המבקש לרצות את ראש הממשלה (ובנו, הנחשב למעורב בנעשה בלשכת משרד התקשורת).
כך, תחת הטענה לצורך המידי ב"גל שקט" עבור שומרי השבת (למרות שגל כזה כבר קיים במסגרת השירות בחסות תאגיד השידור), בהצעת חוק שהניח פחות מחודש אחרי טבח ה-7/10, קרעי כבר הציע למחוק את חובת תשלום דמי ההפצה של ערוצי הטלוויזיה לעידן פלוס. נזכיר: לפני כן ערוץ 14 לא יכול היה להיכלל בשירות משום שעמדו לו חובות דמי הפצה לרשות השנייה, אותם לא שילם מעולם. כדי להצדיק לפי הצעת החוק, המחיקה חלה גם רטרואקטיבית, מה-7 באוקטובר.
למעשה, בכך "הרג" קרעי שלוש ציפורים. משהצטרף לשירות החינמי, ובניגוד לערוצים המסחריים המתחרים ולתאגיד השידור שמחויבים בתשלום דמי הפצה למדינה בעבור השירות, ערוץ 14 - שאמנם נהנה מרייטינג נאה, לעיתים השני בישראל - לא נאלץ לשלם דמי הפצה חודשיים, שכן היקף פעילותו הצרה יחסית מכניסה אותו לקטגוריה של "ערוץ זעיר", המקבל פטור קבוע מתשלום חודשי.
חזרה להיום. כצפוי, בסביבת השר קרעי הודפים את הטענות לדאגה רק לאינטרס של ערוץ 14. בסביבתו מסבירים מאז התקבלה ההחלטה כי כשהוציא את הרפורמה הוא בעצם התכוון למודל של "גם וגם", שכלל מעבר הדרגתי לאפליקציה תוך מערך ממשלתי שמי שאין לו אינטרנט או לא נגיש לטכנולוגיה הזו יקבל פתרון אחר. עוד אומרים כי כשתמך בביטול השירות לא היה מדובר בשעת מלחמה, ושהתוכנית שהציעו הייתה מעין פשרה בין הדרג המקצועי במשרד שהיה נחוש לסגור מידית את השירות, לבין רצונו של השר לפעול למען השכבות החלשות. "מדובר בעוול ופגיעה בחלשים ביותר, בעיקר בפריפריה ובערבים", אומרים גורמים בלשכתו. "עכשיו המלחמה הוכיחה שזה גם הדבר היחיד שישרוד בעלטה. מדובר בחצי מיליון איש שינותקו מאירועים דרמטיים משום שאין בידם את האמצעים".
גם במקרה הזה, לא בטוח שהם מדייקים. למרות הקושי הקיים בניטור שירות חינמי, שחלקו מועבר באמצעות אנטנות (אותן ממילא כבר לא מייצרים), קרוב לוודאי שהמספר חצי מיליון הוא יותר פיקציה מאשר משענת עובדתית. על פי נתוני הועדה למדרוג מדובר ב-3% ממשקי הבית, כלומר כ-60,00 (לעומת 7% ב-2016). גם אם מכפילים אותם בשלוש נפשות (מתוך הנחה שגם ילדים וצעירים צופים בעידן פלוס) מדובר בפחות מ-200 אלף איש, שגם אותם יש לסייג. זהו לא מספר שיש להתעלם ממנו, אך פה המקום להזכיר כי חלק לא מבוטל ממשתמשי השירות עושים זאת באמצעות טלוויזיות חכמות וצופים גם בערוצי החדשות דרך האפליקציות, כלומר לא מדובר במקור המידע היחיד שלהם.
במילים אחרות: בהינתן שוק תחרותי ואפשרות לצפות בשידורים בחינם (באמצעות האפליקציות) או בתשלום של כ-30-40 שקל לחודש באמצעות מפעילי הסטרימינג - גם אם הסנטימנט שבשמו פועל קרעי נכון, האם מספרים בסדר גודל כזה מצדיקים מימון שירות בעלות של 36 מיליון שקל בשנה? אולי, ואולי לא. האם להוט, yes, קשת 12 (מפעילת פרי טי וי) ושאר ענקיות הטלוויזיה הרב-ערוצית ישנו אינטרס מובהק בירידת השירות, שיזרים לשוק אלפי משפחות - כוח רכישה פוטנציאלי לשורותיהם? ברור. ודבר אחד נוסף ברור: למי באמת דואג השר קרעי.