לאחרונה פורסם כי בחודשים האחרונים המיליארדר, המייסד הישראלי של חברת הסייבר "פאלו אלטו נטוורקס" ניר צוק ניהל מגעים לרכישת ערוץ הטלוויזיה רשת 13 מידי בעל השליטה לן בלווטניק. בשלב הזה עדיין לא ברור מה יעלה בגורל אותם מגעים ואם אלו עדיין מתקיימים, אך מבט עדכני אל עבר הפיילוט הראשון של צוק בתחום התקשורת - מיזם הדיגיטל "רלוונט" - מציב מולו קרוב לוודאי לא מעט סימני אזהרה.
לפני כשמונה חודשים, שבועות ספורים לפני השקתו, ביקרתי במסדרונות רלוונט, בניסיון לקבל תשובה לשאלה האם יש לו סיכוי להצליח בשוק התחרותי והמדמם אליו נכנס. כעת, קצת יותר מחצי שנה לאחר שזה עלה לאוויר, התשובה עדיין מוטלת בספק. ספק ככל הנראה גדול יותר.
גופי שידור בישראל קמו במשך שנים דרך משטרים של רישיונות וזיכיונות מהמדינה ומהרגולטור. כדי להקים ערוץ ולהיכנס לפול הפוטנציאלי של "מדורת השבט", היית צריך לעמוד ברגולציה, להיות כפוף לגוף מפקח באופן שוטף, לעמוד במגבלות החוק, להעמיד ערבויות ולעיתים גם "ביד" בעבור אפיק השידור. בזמן שערוץ 14 היה האחרון שנולד אל תוך הכללים הרגולטורים הללו (למרות שהפר אותם ברגל גסה), הרי שרלוונט אמור היה לדלג באופן אלגנטי מעל כל המכשולים הללו - להיות טסלה בעולם של עגלונים. פס רחב של תוכן בעולם לינארי מקרטע. רלוונט אמור היה לעבוד בסביבה אינטרנטית, שלא כפופה לשום רגולציה, ולנסות להוות מעין תשובה עיתונאית חדשנית, אלגנטית ואינטליגנטית לערוץ 14 - ערוץ שמאל לא מתנצל, סופר-ליברלי, שומר שלטון חוק. בראשיתו של המיזם, לפני למעלה משנה, ביקש היזם ניר צוק להשקיע עשרות מיליוני שקלים בערוץ האינטרנטי הזה.
הוא לקח דמויות מוכרות מעולם הטלוויזיה כמו ליאור שליין, טלי בן עובדיה ומודי פרידמן - שלמרות יכולותיהם המוכחות, לא ניהלו מיזמי אינטרנט או היו מעורבים בהם בעשור וחצי והאחרונים. בחלוף חצי שנה, נראה שחלק גדול מהתקוות שתלה צוק במיזם (או אלו שניסו למכור לו) לא עלו יפה.
שבע הערות על רלוונט שמציין בימים אלו חצי שנה להיוולדו.
1. מודל עסקי: עם הקמתו, היה דחוף מאוד למקימי רלוונט להבהיר: "אנחנו לא ערוץ חדשות". "וגם לא ערוץ תחקירים". במרחק חצי שנה מהצהרות הפתיחה, ואחרי מהלך השקה וקמפיין נרחב, נשאלת השאלה מה הם? האם זה מספיק? אבל למעלה מזה - מה לעזאזל המודל העסקי של המיזם החדש? לפי יפעת מחקרי מדיה לא נרשמו הכנסות משמעותיות מפרסום ברלוונט בחצי השנה הראשונה להקמתו. בערוץ האינטרנטי נשענו בעיקר על המשקיע, היזם ניר צוק כמפרנס העיקרי בבית. כמה זמן זה יימשך? כמה סבלנות יש לצוק? ומה בכלל יגדיר צוק כהצלחה שיש טעם להמשיך ולתמוך בה? לא ברור.
2. עתיד: ברלוונט טענו כל העת ש"העתיד נמצא בדיגיטל", כלומר - "בטלוויזיות החכמות ובעולמות הסטרימינג". "יש לנו קהל מתקדם, והוא יידע לצרוך את התוכן שלו בדרכים חדשניות", הבהירו לנו עם ההשקה. אלא שאז הוחלט שם לרכוש אפיק ב-yes. איך ניתן לקבוע שהברודקאסט מת והשידור הלינארי שבק חיים, ובאותה נשימה ממש לרכוש (אפשר להניח שלא בפרוטות) אפיק שידור בטלוויזיה?
לוואלה ברנז'ה נודע כי ב-yes התאכזבו (קשות) מהיקף הצפייה בערוץ החדש, ואחוז הצפייה בו אף נמוך מהיעדים הנמוכים גם כך שהוצגו להם מראש. לעיתים, אלפים בודדים ביום. לעיתים פחות. זאת בזמן שערוצי הברודקסט - 11, 12, 13 ו-14 מביאים מאות רבות של אלפי צופים אל הפלטפורמה מידי יום. גם בפלטפורמה הייעודית של רלוונט המספרים לא מזהירים: למרות קידום ממומן, בפועל עוקבים אחר חשבון הטוויטר של רלוונט 12.7K. לשם השוואה (אם מדברים על גורם תוכן שמאל-מרכז-ליברלי), הטוויטר של "יאללה תקווה" מושך 17.6 K והטוויטר של אור-לי ברלב 108.5K. גם בפלטפורמות האחרות הערוץ לא מציג נתונים גבוהים במיוחד: האינסטגרם של רלוונט עם 24.2K עוקבים. לשם השוואה - האינסטגרם "יאללה תקווה" עם 20.2K עוקבים. לעומת זאת, לפי יפעת מחקרי מדיה, היקף ההוצאות על פרסום עצמי של רלוונט בחודשים פברואר-מאי 2024 עמד על קרוב ל-1.3 מיליון שקל. סכום גבוה לקמפיין עצמי, גם במונחי השקה של גופים גדולים בהרבה ממנו.
3. המלחמה: ערוצי טלוויזיה וחברות חדשות מזנקים כתוצאה מאירועים מאז'וריים. יש לכך לא מעט דוגמאות - CNN במלחמת המפרץ, חדשות 2 ברצח רבין, חדשות 10 בצוק איתן, ערוץ 14 סביב ההפיכה המשטרית. ב-7 באוקטובר היה לרלוונט ביד אירוע שיכול היה להפוך למכונן. הערוץ יכול היה לגבש מיד עם העלייה לאוויר קו ביקורתי, נועז, אנטי ממסדי ולהקדים בהרבה את כלי התקשורת המסורתיים שבאותו שלב היו עסוקים ב"יחד ננצח". רלוונט יכלו, למשל, להציג תמונה עיתונאית מלאה מתוך רצועת עזה (מה שהערוצים הממלכתיים עושים, ובקושי, רק עתה), היו יכולים למתוח ביקורת הרבה יותר אמיצה על מהלכי המלחמה הצבאיים והפוליטיים, לעסוק הרבה יותר מהר ובאופן הרבה יותר בולט במחדלים שהובילו לטבח, ולבנות באופן טבעי אתוס וסיפור לעצמם. גם זה לא קרה.
4. שליין: ברלוונט הקפידו מיום השידורים הראשון, שלא להשתמש בטאלנטים של כלי תקשורת אחרים. למעט עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ" (שגם הוא חדל כבר מהופעות בערוץ), כמעט ולא נראו על מסכו פרצופים שקשורים לערוצים, או לכלי תקשורת מתחרים. בהחלטה הזו הייתה אמירה - רלוונט מסרב להיות כלי תקשורת משלים, ומתעקש על מיצובו כמתחרה שווה בין שווים לערוצים ולאתרים הפופולאריים בישראל. בכך גזר על עצמו הערוץ החדש מלכוד - מצד אחד, לא הצליח לנכס לעצמו טאלנטים מושכי קהל ומוכרים, ומנגד, לא נהנה מהטראפיק והבאזז שיכלו לייצר עבורו פנים מוכרות אחרות. הפנים שכן היו מוכרות לקהל הרחב, ועליהם גם נשען מודל ההפצה של רלוונט היו אלו של ליאור שליין. המלחמה אמורה הייתה להיטיב עם שליין - אבל האירוע (גם בגזרתו, על אף נתוני פתיחה טובים למתיחת ביקורת ולהצגת סאטירה בעת מלחמה - ראו מקרה "זהו זה", "העולם הערב", "ניקוי ראש") לא תפס. דווקא במלחמה, הלחם והחמאה של קומיקאים, שליין לא צבר מומנטום. אולי אלו המראות הקשים מדי (שהקשו, אגב, לא אחת גם על "ארץ נהדרת"), ואולי עדיין אין תחליף לאימפקט של השידור הלינארי בטלוויזיה.
5. שמאל: לדעת לא מעט אנשי מקצוע, ההסבר המרכזי לאכזבה מרלוונט נעוץ במיצובו הפוליטי. "חדשות 12, 11 ו-13 הן מערכות מאד ממלכתיות", אומר בכיר בענף. כיסים עמוקים של מיליארדר היו צריכים לזהות שיש ביקוש לערוץ שהוא באמת שמאל. לא מתנצל". אלא שבניגוד לערוץ 14, שמתחרה ללא עכבות על התואר "הכי ימני שיש", ברלוונט ברחו כמו מאש מההגדרה "ערוץ שמאל". במקרה הטוב הסכימו להגדרה האמורפית "ערוץ ליברלי" והקהל הגיב בהתאם. ללא התלכדות, או התגייסות אידיאולוגית (הדלק שמניע את אנשי ערוץ 14) לערוץ תוכן שמאלי אין יכולת להתחזק.
6. תקציב: מה מצבו הכלכלי הנוכחי של רלוונט? תלוי את מי שואלים. יש מי שעונה שבקרוב צפויה התאחדות של הגוף עם רשת 13 ושעתידו של רלוונט לפניו, ויש מי שטוען ההפך ומצביע על תוכניות שירדו מהאוויר - "טק טוק" ו"פומו", ומצד שני על שלוש חדשות שעולות, אחת מהן עם רוגל אלפר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ". ככלל כל התוכניות המשודרות בערוץ הן מעין "פודקאסט מצולם", שעלותו באופן טבעי נמוכה (בהרבה) מזו של תוכנית אולפן, שלא לדבר על תוכניות תיעודיות ריאליטי או דרמה. ברלוונט מודים שתקציב ההפקות לחציון השני לפעילות המיזם קוצץ, אך מדגישים כי מספר העובדים דווקא זינק ב-15%.
7. אנרגיה: גורם שעובד עם רלוונט מספר: "התחושה במקום הזה היא שאין אנרגיות, אין אש בעיניים, או תשוקה. תכונות שמאפיינות לרוב הקמת מערכות חדשות, בוודאי בשנתן הראשונה. למעשה זה נראה כמו אסופה של לוזרים אינטליגנטים".
על פניו, נראה כי הבעיה המסתמנת של רלוונט היא שהם בחרו את הרע משני העולמות: לקחו אנשים של "הסדר הישן", שעובדים בפורמט של טלוויזיה בכספים בסדר גודל של טלוויזיה, כדי להופיע בטלוויזיה למרות ששוק הטלוויזיה הולך ומאבד גובה. אלו יצרו תוכן שאולי נחשב איכותי, אלא שאין בו שום עניין מיוחד לגולשים, או רצון להפיץ ולהשתמש (לעומת ערוץ 14 שהפצת התוכן שלו היא מכונה משומנת) ובשל כך לא זוכים להובלה או להתייחסות. על השאלה הזו - איך מייצרים חלופה תוכנית שאיננה ראשים מדברים ויש בה כדי למשוך קהל - ברלוונט עדיין לא הצליחו להשיב.